עלו בדעתי שתי אקסיומות פשוטות. האחת היא שצריך שהצמיחה השלישית והחלקת הערימה יהיו בידי יהודי כדי להיות מחויב בתרומה ומעשר. זאת לפי הדעה שגוי יכול לרכוש אדמה בישראל באופן שיסיר את חובת התרומה. אולם לפי הדעה החלופית שגוי אינו יכול להחזיק באדמה באופן כזה, גם אם הוא רכש את האדמה והתבואה גדלה לשליש מהצמיחה הסופית שלה בידיו, אפילו כך התבואה מחויבת בתרומה. האקסיומה השנייה היא שהאדמה יכולה להיות בבעלות אדם אחד, ומה שגדל עליה יכול להיות בבעלות אחר (כפי שציין רב שך. לדוגמה, אדמה שאינה בבעלות אף אחד (היא הפקר), ובכל זאת מישהו זרע אותה, התבואה מחויבת בתרומה). אז גם אם האדמה נמצאת בידי יהודי, אבל לגוי יש את התבואה, היא עדיין לא חייבת אלא אם כן הן המירוח והשליש הם כאשר היהודי הוא הבעלים של התבואה. על סמך שני העקרונות הללו ניתן להבין את הוויכוח בין הגר"א לכסף משנה על כוונת הרמב"ם בהלכות תרומה שם הוא אומר אם קרקע היא בבעלות גוי בארץ ישראל, ויהודי קונה את הקרקע בחזרה, התבואה חייבת בתרומה מהתורה. הכסף משנה כותב שם שלכן אם הקרקע הזו לא נקנתה בחזרה על ידי יהודי, התבואה אינה חייבת בתרומה. הגר"א כתב שזו טעות כפי שניתן לראות בהלכה הבאה שאם קונה תבואה מגוי, אם ההחלקה נעשתה בידי יהודי, היא מחויבת בתרומה. אני חושב שהכסף משנה מתכוון שאם הגידול השלישי היה ביד גוי, התבואה אינה מחויבת בתרום מהתורה, אלא דרבנן. לרקע-בהלכות תרומות פרק א' הלכה י' הרמב''ם כתב עכו''ם שקנה קרקע בארץ ישראל לא הפקיעה מן המצוות אלא הרי היא בקדושתה לפיכך אם חזר ישראל ולקחה ממנו אינו ככיבוש יחיד אלא מפריש תרומות ומעשות ומביא ביכורים והכל מן התורה כאילו לא נמכרה לעכו''ם מעולם ... והכסף משנה כתב ואף על גב דבכמה מקומות בסדר זרעים משמע דיש קנין לעכו''ם לא קיי''ל כוותייהו, אי נמי התם בשלא חזר ולקחה ממנו ישראל, ורבינו מיירי בשחזר ולקחה ממנו ישראל. הרי הכסף משנה כתב בדעה השנית שיש קנין להפקיע מן חיוב תרומה. והגר''א כתב שהוא שגגה גדולה דאף אם קנה רק פירות מן הגוי חייב גם כן מן התורה בתרומה ומעשר כמבוא ברמב''ם שם בהלכה י''א