היו לי שני דברים שרציתי להביא כאן, האחד בעניין רשות הרבים בשבת והשני לגבי השאלה המפורסמת ברמב''ם מתי שוכחים את כל ל''ט מלאכות וצריכים להביא ל''ט חטאות, באיזה אופן הוא זוכר שבת? (אם שכח שבת לגמרי, אז הוא מביא רק חטאת אחת. כדי להביא ל''ט, הוא צריך לזכור את שבת, אבל לשכוח כל אחד מהל''ט מלאכות) מבחינת הדבר הראשון באמת אין לי מה להוסיף אלא להביא הוכחת הגר''א שאין צריך שש מאות אלף (ששים ריבוא) כדי להיות רשות הרבים. הוכחתו היא מברכות דף נ''ח. שם עולא אמר לנו חוק ידוע שאין אוכלוסא בבל. ולמדנו בברייתא שאוכלוסא אינו פחות משש מאות אלף (ששים ריבוא). ובגמרא בערובין דף ו' ע''ב עולא אמר דרכי הסמטה במחוזא (אבולי דמחוזא) היו רשות הרבים לולא שסוגרים את השערים בלילה. עם זאת, הרא''ש רש''י ותוספות סומכים על הגמרא שאומרת שרשות הרבים צריכה להיות כמו דגלי המדבר. בדגלי המדבר שבו היו שש מאות אלף. הנושא השני הוא זה. (אמר ר' יוחנן שגג בכרת והזיד בלאו חייב בחטאת. ואנחנו פוסקים ככה.) איך אפשר לעשות כל ל''ט ועדיין להיות חייב ל''ט חטאות? בוודאי שלא ייתכן שהוא יודע את העונש, אבל לא את האיסור. אני משיב שזה בדיוק מה שהרמב"ם קובע. זה בדיוק כמו קורבן הפסח. אם אדם לא מביא אותו, הוא חייב בכרת, אבל אין איסור לא להביא אותו. יש רק מצוות עשה, הציווי להביא פסח. אבל אם הוא לא מביא אותו, הוא חייב בכרת. אז, מבחינת שבת, יש מצווה עשה לזכור את השבת. אז גם אם הוא שוכח את כל 39 אבל יודע את עונש כרת שמגיע בגלל התעלמות מהמצווה עשה, הוא חייב בקורבן חטאת. זהו מקרה שבו הוא שכח שכל 39 סוגי המלאכות אסורים אבל זוכר שיש מצווה עשה לנוח מכל אחד מהם ואם לא עושה זאת העונש הוא כרת