בבא מציעא יד: The case is there is a מלווה a לווה and a לוקח of a שדה from the לווה. In case of default on the loan the לוקח collects his improvements from בני חורין of the לווה and the essential price of the field even from משועבדין of the borrower. תוספות asks why is there a second sold field? Why did the מלווה not collect from it? Perhaps we could prove from this "מה שאקנה יהיה משועבד לחוב הזה" is not valid?
The רמב''ם in fact answers the question of תוספות that in fact property that the borrower buys after he received the loan is not obligated unless he wrote it own explicitly. That is obligation is considered to exist even if he did not write it down, but not for future property.
That is how רב שך explains the רמב''ם. That is-Rav Shach asks that the Rambam says מה שאקנה משועבד and yet here he says future property of the לווה is not משועבד. He says the Rambam means this last statement for when שיעבוד was not written down.
The two essential הלכות in the רמב''ם are in הלכות מלווה ולווה פרק י''ח ה''א ופרק י''ט ה''ח
In פרק י''ח ה''א the רמב''ם says property that the borrower acquired after the loan is not משועבד to the loan.
In פרק י''ט ה''ח he says in a case the the מלווה wrote to the לוקח שני "I will not collect my debt from property you buy from the לווה" that the מלווה can not go collect his debt from the לוקח ראשון because the first buyer can say to him "I left free property of the borrower for you to collect your debt from." That means the borrower had two fields at the time of the loan and he sold the first one and then the second one.
If the מלווה says to the first buyer דין ודברים אין לי עמך I will not collect from you, he can still collect from the second buyer and then the first buyer can collect from him. [The reason is that at that point the second buyer will try to collect his debt from the first buyer for his loss of the field.] But the opposite way not.
Though I had written that to the רמב''ם the lender could collect his debt from either field that would have to be only in the case where the borrower had written explicitly what I will buy will be obligated to this loan.
בבא מציעא יד: המקרה הוא קיים מלווה לווה וכן לוקח של שדה מן הלווה. במקרה של ברירת המחדל על ההלוואה הלוקח גובה את השיפוצים שלו מבני חורין של הלווה ואת המחיר הקרן של השדה אפילו ממשועבדין של הלווה. תוספות שואל למה יש שדה שני? מדוע המלווה לא אסף ממנו? אולי נוכל להוכיח מזה "מה שאקנה יהיה משועבד לחוב הזה" אינו תקף? למעשה, הרמב"ם עונה על שאלת התוספות, שלמעשה הרכוש שרכש הלווה לאחר שקיבל את ההלוואה אינו משועבד אלא אם כן כתב זאת במפורש. שיעבוד טעות סופר. שיעבוד קיים גם אם הוא לא כתב את זה, אבל לא עבור רכוש עתידי. ככה רב שך מסביר את רמב''ם. שתי הלכות הנוגעות ברמב''ם הן בהלכות מלוה ולוה פרק י''ח ה''א ופרק י''ט ה''ח. בפרק פרק י''ח הרמב''ם אומר כי נכס שהלווה רכש לאחר ההלוואה אינו משועבד להלוואה. בפרק י''ט ה''ח הוא אומר במקרה שהמלווה כתב אל לוקח השני, "אני לא אאסוף את החוב שלי מהרכוש שאתה תקנה מהלווה" כי המלווה לא יכול ללכת לאסוף את החוב שלו מן לוקח ראשון, כי הקונה הראשון יכול לומר לו "הינחתי רכוש חפשי של הלווה לך לאסוף את החוב שלך". כלומר, ללווה היו שני שדות בזמן ההלוואה והוא מכר את הראשון ולאחר מכן את השני. אם המלווה אומר לקונה הראשון דין ודברים אין לי עמך (אני לא אאסוף ממך), הוא עדיין יכול לאסוף מהקונה השני ואז הרוכש הראשון יכול לאסוף המלווה. [הסיבה היא כי בשלב זה הקונה השני ינסה לאסוף את הפסד שלו מן הקונה הראשון על אובדן שלו בשדה.] אבל ההפך לא. למרות שכתבתי שלדעת הרמב''ם המלווה יכול לאסוף את החוב שלו מאיזה משני השדות זה רק במקרה שבו הלווה כתב במפורש מה אני אקנה יהיה מחויב הלוואה זו.
The Tosphot in Bava Metzia and also in Bava Batra clearly are not going like this Rambam, but in what ways is not clear to me this minute.This is an area that requires more work.
The רמב''ם in fact answers the question of תוספות that in fact property that the borrower buys after he received the loan is not obligated unless he wrote it own explicitly. That is obligation is considered to exist even if he did not write it down, but not for future property.
That is how רב שך explains the רמב''ם. That is-Rav Shach asks that the Rambam says מה שאקנה משועבד and yet here he says future property of the לווה is not משועבד. He says the Rambam means this last statement for when שיעבוד was not written down.
The two essential הלכות in the רמב''ם are in הלכות מלווה ולווה פרק י''ח ה''א ופרק י''ט ה''ח
In פרק י''ח ה''א the רמב''ם says property that the borrower acquired after the loan is not משועבד to the loan.
In פרק י''ט ה''ח he says in a case the the מלווה wrote to the לוקח שני "I will not collect my debt from property you buy from the לווה" that the מלווה can not go collect his debt from the לוקח ראשון because the first buyer can say to him "I left free property of the borrower for you to collect your debt from." That means the borrower had two fields at the time of the loan and he sold the first one and then the second one.
If the מלווה says to the first buyer דין ודברים אין לי עמך I will not collect from you, he can still collect from the second buyer and then the first buyer can collect from him. [The reason is that at that point the second buyer will try to collect his debt from the first buyer for his loss of the field.] But the opposite way not.
Though I had written that to the רמב''ם the lender could collect his debt from either field that would have to be only in the case where the borrower had written explicitly what I will buy will be obligated to this loan.
בבא מציעא יד: המקרה הוא קיים מלווה לווה וכן לוקח של שדה מן הלווה. במקרה של ברירת המחדל על ההלוואה הלוקח גובה את השיפוצים שלו מבני חורין של הלווה ואת המחיר הקרן של השדה אפילו ממשועבדין של הלווה. תוספות שואל למה יש שדה שני? מדוע המלווה לא אסף ממנו? אולי נוכל להוכיח מזה "מה שאקנה יהיה משועבד לחוב הזה" אינו תקף? למעשה, הרמב"ם עונה על שאלת התוספות, שלמעשה הרכוש שרכש הלווה לאחר שקיבל את ההלוואה אינו משועבד אלא אם כן כתב זאת במפורש. שיעבוד טעות סופר. שיעבוד קיים גם אם הוא לא כתב את זה, אבל לא עבור רכוש עתידי. ככה רב שך מסביר את רמב''ם. שתי הלכות הנוגעות ברמב''ם הן בהלכות מלוה ולוה פרק י''ח ה''א ופרק י''ט ה''ח. בפרק פרק י''ח הרמב''ם אומר כי נכס שהלווה רכש לאחר ההלוואה אינו משועבד להלוואה. בפרק י''ט ה''ח הוא אומר במקרה שהמלווה כתב אל לוקח השני, "אני לא אאסוף את החוב שלי מהרכוש שאתה תקנה מהלווה" כי המלווה לא יכול ללכת לאסוף את החוב שלו מן לוקח ראשון, כי הקונה הראשון יכול לומר לו "הינחתי רכוש חפשי של הלווה לך לאסוף את החוב שלך". כלומר, ללווה היו שני שדות בזמן ההלוואה והוא מכר את הראשון ולאחר מכן את השני. אם המלווה אומר לקונה הראשון דין ודברים אין לי עמך (אני לא אאסוף ממך), הוא עדיין יכול לאסוף מהקונה השני ואז הרוכש הראשון יכול לאסוף המלווה. [הסיבה היא כי בשלב זה הקונה השני ינסה לאסוף את הפסד שלו מן הקונה הראשון על אובדן שלו בשדה.] אבל ההפך לא. למרות שכתבתי שלדעת הרמב''ם המלווה יכול לאסוף את החוב שלו מאיזה משני השדות זה רק במקרה שבו הלווה כתב במפורש מה אני אקנה יהיה מחויב הלוואה זו.
The Tosphot in Bava Metzia and also in Bava Batra clearly are not going like this Rambam, but in what ways is not clear to me this minute.This is an area that requires more work.
