המשנה בתרומה אומרת, המפריש מקצת תרומות ומעשרות מוציא ממנו תרומה עליו אבל לא למקום אחר. ר' מאיר אומר אף מוציא ממנו תרומה על מקום אחר.
If this משנה would only be talking about מעשר it would be simple. And if it was only talking about תרומה, it would also be simple. What makes it difficult to understand is the fact that it puts both together.
Let's say we were only talking about מעשר. And instead of his separating one tenth, he separated one twentieth. And we have the principle אין ברירה. That principle says for example if two children of an idolater inherit his wealth. But one son became a גר. If we would say יש ברירה , then he could tell the other son, "You can take the idols, and I will take the other property." And by that it would be revealed that even at first, the idols fell to the portion of the idolatrous son and the convert could take his own portion. But if there is not retrograde choice, then he could not do so. He would have to take an even portion with the other son, and then the idols that fall to his portion he would have to destroy.
So in our case also. If we would say יש ברירה, then it would be simple to say he simply takes another one twentieth, and the stack of grain is fixed. If אין בררה then it is clear that the stack of grain is mixed with טבל and חולין. And there would be no physical way to fix it. But he could take another twentieth and say this twentieth is the remaining part מעשר for what ever טבל is left in the כרי
If we were only talking about תרומה, then also it would be perfectly clear. The law of the Torah is אפילו חיטה אחת פוטרת כל הכרי
Even one grain fixes the entire stack.
אם משנה הזאת רק היתה מדברת על מעשר הכל יהיה פשוט. ואם זו רק היתה מדברת על תרומה, הכל יהיה גם פשוט. מה שמקשה עלי להבין את זו הוא העובדה שהיא מכניסה את שניהם יחד. נניח שדיברנו רק על מעשר. ובמקום שהוא היה צריך להפריד עשירית אחת, הוא הפריד אחת מעשרים. ויש לנו העיקרון אין ברירה. העיקרון הזה אומר למשל אם שני ילדים של עובד אלילים יורשים את עושרו. אבל בן אחד הפך לגר. אם היינו אומרים יש ברירה, אז הוא יכול להגיד לבן השני, "אתה יכול לקחת את האלילים, ואני אקח את הנכס הנשאר." ועל ידי זה היה מתגלה כי גם בהתחלה, האלילים נפלו לחלק של הבן העובד אלילים והגר יכול לקחת חלק שלו. אבל אם אין ברירה לאחור, אז הוא לא יכול לעשות זאת. הוא יצטרך לקחת חלק שווה עם הבן השני, ואז האלילים הנופלים לחלק שלו הוא יצטרך להרוס. כך גם במקרה שלנו. אם היינו אומרים יש ברירה, אז זה יהיה פשוט לומר שהוא פשוט לוקח עוד אחת מעשרים, ואת ערימת הדגן הוא מתוקנת. אם אין ברירה אז ברור כי ערימת התבואה מעורבבת עם טבל וחולין. ולא תהיה שום דרך פיזית לתקן את זו. אבל הוא יכול לקחת עוד אחת מעשרים ולומר זו האחת מעשרים היא החלק הנותר מעשירית על הטבל הנשאר בכרי. אם רק דיברנו על תרומה, אז גם יהיה ברור לגמרי. החוק של התורה חיטה אחת פוטרת כל הכרי. (אפילו גרגר אחד מתקן את הערימה כולה)
If this משנה would only be talking about מעשר it would be simple. And if it was only talking about תרומה, it would also be simple. What makes it difficult to understand is the fact that it puts both together.
Let's say we were only talking about מעשר. And instead of his separating one tenth, he separated one twentieth. And we have the principle אין ברירה. That principle says for example if two children of an idolater inherit his wealth. But one son became a גר. If we would say יש ברירה , then he could tell the other son, "You can take the idols, and I will take the other property." And by that it would be revealed that even at first, the idols fell to the portion of the idolatrous son and the convert could take his own portion. But if there is not retrograde choice, then he could not do so. He would have to take an even portion with the other son, and then the idols that fall to his portion he would have to destroy.
So in our case also. If we would say יש ברירה, then it would be simple to say he simply takes another one twentieth, and the stack of grain is fixed. If אין בררה then it is clear that the stack of grain is mixed with טבל and חולין. And there would be no physical way to fix it. But he could take another twentieth and say this twentieth is the remaining part מעשר for what ever טבל is left in the כרי
If we were only talking about תרומה, then also it would be perfectly clear. The law of the Torah is אפילו חיטה אחת פוטרת כל הכרי
Even one grain fixes the entire stack.
אם משנה הזאת רק היתה מדברת על מעשר הכל יהיה פשוט. ואם זו רק היתה מדברת על תרומה, הכל יהיה גם פשוט. מה שמקשה עלי להבין את זו הוא העובדה שהיא מכניסה את שניהם יחד. נניח שדיברנו רק על מעשר. ובמקום שהוא היה צריך להפריד עשירית אחת, הוא הפריד אחת מעשרים. ויש לנו העיקרון אין ברירה. העיקרון הזה אומר למשל אם שני ילדים של עובד אלילים יורשים את עושרו. אבל בן אחד הפך לגר. אם היינו אומרים יש ברירה, אז הוא יכול להגיד לבן השני, "אתה יכול לקחת את האלילים, ואני אקח את הנכס הנשאר." ועל ידי זה היה מתגלה כי גם בהתחלה, האלילים נפלו לחלק של הבן העובד אלילים והגר יכול לקחת חלק שלו. אבל אם אין ברירה לאחור, אז הוא לא יכול לעשות זאת. הוא יצטרך לקחת חלק שווה עם הבן השני, ואז האלילים הנופלים לחלק שלו הוא יצטרך להרוס. כך גם במקרה שלנו. אם היינו אומרים יש ברירה, אז זה יהיה פשוט לומר שהוא פשוט לוקח עוד אחת מעשרים, ואת ערימת הדגן הוא מתוקנת. אם אין ברירה אז ברור כי ערימת התבואה מעורבבת עם טבל וחולין. ולא תהיה שום דרך פיזית לתקן את זו. אבל הוא יכול לקחת עוד אחת מעשרים ולומר זו האחת מעשרים היא החלק הנותר מעשירית על הטבל הנשאר בכרי. אם רק דיברנו על תרומה, אז גם יהיה ברור לגמרי. החוק של התורה חיטה אחת פוטרת כל הכרי. (אפילו גרגר אחד מתקן את הערימה כולה)
