"What America used to stand for" by Michael Huemer

Here, I talk about what America used to stand for, and how we are losing it. What We Celebrate Sometimes, on the 4th of July, I think about what we’re celebrating, and I wonder how the founders who signed the Declaration of Independence on July 4, 1776 would feel if they saw our celebrations, and our society more generally. I used to think of July 4th as celebrating American values of freedom and independence. But when you look around, it’s hard to find any evidence that the holiday means anything like that to most people. It seems to be more a celebration of our ability to make loud noises and brightly colored flashes of light and, as with all holidays, to stuff our faces. I am not sure if Americans know the Declaration anymore, or if they value what it says. Here is part of what it says, a succinct expression of Lockean libertarian philosophy: We hold these truths to be self-evident, that all men are created equal, that they are endowed by their Creator with certain unalienable Rights, that among these are Life, Liberty and the pursuit of Happiness.--That to secure these rights, Governments are instituted among Men, deriving their just powers from the consent of the governed, --That whenever any Form of Government becomes destructive of these ends, it is the Right of the People to alter or to abolish it …. A long list of complaints against King George follows. The document concludes thus: We, therefore, the Representatives of the united States of America, in General Congress, Assembled, appealing to the Supreme Judge of the world for the rectitude of our intentions, do, in the Name, and by Authority of the good People of these Colonies, solemnly publish and declare, That these United Colonies are, and of Right ought to be Free and Independent States; that they are Absolved from all Allegiance to the British Crown, and that all political connection between them and the State of Great Britain, is and ought to be totally dissolved; and that as Free and Independent States, they have full Power to levy War, conclude Peace, contract Alliances, establish Commerce, and to do all other Acts and Things which Independent States may of right do. And for the support of this Declaration, with a firm reliance on the protection of divine Providence, we mutually pledge to each other our Lives, our Fortunes and our sacred Honor. There is then a series of signatures. It is worth remembering that all of those people had reason to believe that they were signing their death warrants. They had just declared war against the world’s most powerful nation; the most likely outcome was that they would lose that war and all be killed—either during the conflict, or by execution afterwards. Why did they do it? Narrow self-interest fails. The only satisfying explanation is that they believed in what they were saying— That the purpose of government is to protect the rights of the governed, that the British government was not doing that, and that the appropriate remedy for such a situation was to cast off that government. People in those days had a lot more courage and a lot more capacity for sacrifice than we do today. I suspect that the poetical bit about pledging their sacred honor was also sincere: people at that time actually thought in those terms.

za80 g minor in midi formatza80 in nwc format

היכן הייתה ארץ אדום? זהו ויכוח בין הגר"א לרש"י. עבור הגר"א, היא נמצאת בדרום ובמזרח של ארץ כנען. אבל עבור רש"י היא נמצאת רק בדרום. מדוע אין חקירות על מיקומו של אדום? ככל הנראה, לא הייתה אימפריית אדום, בעוד שהייתה אימפריית חיתי ואימפריות מתחרות אחרות באותה תקופה. אך ישנן עדויות לכך שאדום לא היה רק במזרח, אלא אף השתרע עד לגבול הצפוני של כנען, שכן יש פסוק במדבר שישראל בשלב מסוים הייתה על גבול ארץ אדום בהור ההר ומשם שלח משה הודעה למלך שהיה מצפון לשם. הור ההר הוא גבולה הצפוני של ישראל כפי שמוגדר בבמדבר ל''ד". אך קשה לראות כיצד אדום יכלה להשתרע לאורך כל הגבול המזרחי של כנען, מכיוון שהם לא אפשרו לישראל לעבור דרך גבולם (אלא אם כן לאדום היו רק יישובים בודדים במזרח). במקום זאת, ישראל נכנסו לארץ כנען דרך המרכז יריחו. מלבד כל זאת, נראה ברור שאדום היה במזרח, משום שכאשר יעקב חזר מחרן, הוא אמר לעשיו שהוא יבוא אליו להר שעיר. אך ברור שהוא היה בדרכו חזרה לארץ כנען. משמעות הדבר היא שהוא היה צריך לעבור דרך הר שעיר כדי להגיע לארץ כנען

Where was the land of Edom? This is an argument between the Gra and Rashi. To the Gra, it is on the south and east of the land of Canaan. To Rashi it is only on the south. Why are there are no investigations on the location of Edom? Apparently, there was no Edomite empire, while there was a Hittite empire and other competing empires at the time. But there is evidence that Edom was not just on the east, but even extended to the north border of Israel since there is a verse in Numbers that Israel at some point was on the edge of the land of Edom at Hor ha’Har and from there Moses sent a message to a king that was north of there. Now Hor Har is the north border of Israel as defined in Numbers 24. But it is hard to see how Edom might have extended through the entire eastern border of Canaan since they did not allow Israel to go through their border (unless Edom had just individual settlements of the East). Instead, Israel entered the land of Canaan though the middle around Jericho. Besides all this, it seems clear that Edom was on the east because when Jacob was coming back from Charan he told Esau that he will come to him at Har Seir. But clearly, he was on his way back to the land of Canaan. So that means he had to pass through the mountain of Seir to get to the land of Canaan.------------------------------------ Where was the land ofאדום ? This is an argument between the גר''א and רש''י. To the גר''א, it is on the south and east of the land of כנען. BUT To רש''י it is only on the south. Why are there are no investigations on the location of אדום? Apparently, there was no אדום empire, while there was a חיתי empire and other competing empires at the time. But there is evidence that אדום was not just on the east, but even extended to the north border of כנען since there is a verse in במדבר that ישראלat some point was on the edge of the land of אדום at הור ההר and from there משה sent a message to a king that was north of there. Now הור ההרis the north border of ישראל as defined inבמדבר ל''ד . But it is hard to see how אדום might have extended through the entire eastern border of כנען since they did not allow Israel to go through their border (unless אדום had just individual settlements of the East). Instead, Israel entered the land of Canaan though the middle around Jericho. Besides all this, it seems clear that אדום was on the east because when Jacob was coming back from חרןhe told עשיו that he will come to him at הר שעיר. But clearly, he was on his way back to the land of Canaan. So that means he had to pass through the mountain of שעיר to get to the land of Canaan.

חוק ברמב''ם. גבר יכול להתחתן עם אישה בכך שהוא נותן לה חפץ שהוא גנב

כמה שאלות התרחשו בי על תשובת רב שך אודות החוק ברמב''ם. גבר יכול להתחתן עם אישה בכך שהוא נותן לה חפץ שהוא גנב. [אישות פרק ה' הלכה ז'] הרשה לי להסביר מה אומר ר' שך על מנת לענות על הבעיה. הבעיה היא שהגנב אינו הבעלים של האובייקט שהוא גנב. אבל אם הוא מוכר את זה או נותן את זה למישהו אחר, והבעלים ייאשו על התקווה להשיג את האובייקט שוב, אז האדם השלישי קנה אותו לחלוטין. הבעיה בשימוש בחפץ להתחתן עם אישה היא שלמרות שהיא בבעלותה על ידי ממוצע של שינוי תחום ונטישה, אך האובייקט לא היה שייך לגנב. לא היה שום שינוי בתחום עד שהוא נכנס לידה של האישה. אתה צריך להתחתן עם אישה בכסף שלך, לא כסף שהופך לה לאחר שקיבלה אותו. התשובה של רב שך היא שלגנב יש זכויות מסוימות באובייקט, וזכויות אלה הוא נותן לה. .....הזכויות אליהן מתייחס רב שך הן אם הבהמה שגזל המליטה, או אם הייתה כבשה והוא גזז אותה, או אם הוא חורש עם שור שהוא גזל .השיפורים לגזלן. אולם, כאשר אדם קונה שדה מאדם שגזל אותו והשקיע זמן, כסף ומאמץ בשיפורה, כאשר השדה חוזר לבעלים, הקונה מקבל החזר מהגזלן עבור השיפור [רמב"ם הלכות גזלה פרק ט', חוק ו']. אך נראה לי שאלו אינן זכויות, אלא סתם עובדות הנובעות מהחוק לפיו גזלן מחזיר רק את הדבר שגזל כפי שהיה בזמן שגזל אותו. לכן, באופן אוטומטי, כל שיפור מאוחר יותר עובר לגזלן. קשה לתפוס זאת כזכות ......מלבד כל האמור לעיל, אני יכול להזכיר שלמרות שהצד השלישי לא צריך לשלם עבור החפץ על פי ראב''ד, אבל לפי הר''ם , האדם השלישי שקנה משהו מגנב אכן צריך לשלם עבורו. ואפילו במקרה של קנייה מגנב שלא היה ידוע, רק על ידי צו של החכמים, זה שקנה אותו לא צריך לשלם, אלא מחוק תורה הוא יצטרך לשלם. כך שלמרות שהאישה קנה האובייקט הגנוב, העובדה היא שמן התורה, היא תצטרך לשלם על כך, ולכן היא נשואה רק מהרבנן, לא מהתורה

I was at the sea again and a few questions entered into my mind about the answer of Rav Shach about the law in the Rambam laws of marriage 5 law 7 that says a man can marry a woman by an object he stole. Just to be clear let me explain what Rav Shach says in order to answer the problem in the Rambam. The problem is that the thief does not own the obsject that he stole. But if he sells ,it or gives it to someone else, and the owner has given up hope of getting the object again, then the third person can keep it. The problem with using the object to marry a woman is that, even though she owns it by means of change of domain and abandonment, but the object did not belong to the thief. There was` no change of domain until it got into the hand of the woman. As the Ketzot Hachohen writes, you need to marry a woman by your own money, not money that become her's after receiving it. The answer of Rav Shach and R. Shmuel Rozovski is that the thief has certain rights in the object and theso he gives to her. ///The rights that Rav Shach is referring to are if the animal he stole gave birth or if it was sheep an'sd he sheared it or if he plows with an ox that he stole it. however, when one buys a field from a person that stole it and put inh time money and effort to improve it. When the field goes back to, the buyer gets repaid from the thief for the improvement [Rambam laws of robbery chapter 9 law 6]. but it seems to me that these are not rights, but rather just facts that result from the law that a robber pays back only the thing he stole as it was at the time he stole it. Therefore, automatically, any later improvements go to the thief. It is hard to conceive of this as a right./////Besides all the above, I might mention that even though the third party does not have to pay for the object according to the Raavad, but according to the Rambam, the third person that bought something from a thief does have to pay for it even though he keeps it. And even in the case of buying from a thief that was not well known, it is only by a decree of the sages that the one that bought it does not have to pay, but from the law of the torah he would have to pay. So even though the woman can keep the stolen object, the fact is that from the law of the torah, she would have to pay for it, and therefore she should be married only by the words of the sages, not from the torah. --------------------------------------------------A few questions occurred to me about the answer of רב שך about the law in the רמב''ם. a man can marry a woman by giving to her an object he stole. Let me explain what רב שך says in order to answer the problem in the רמב''ם. The problem is that the thief does not own the object that he stole. But if he sells it or gives it to someone else, and the owner has given up hope of getting the object again, then the third person can keep it. The problem with using the object to marry a woman is that even though she owns it by mean of change of domain and abandonment, but the object did not belong to the thief. There was` no change of domain until it gets into the hand of the woman. As the קצוות החושן writes, you need to marry a woman by your own money, not money that becomes her after receiving it. The answer of ר' שך is that the thief has certain rights in the object, and these rights he gives to her. ...The rights that רב שך is referring to are about are if the animal he stole gave birth or if it was sheep and he sheared it, or if he plows with an ox that he stole it. However, when one buys a field from a person that stole it and put in time money and effort to improve it. When the field goes back to the owner, the buyer gets repaid from the thief for the improvement [רמב''ם laws of גזלה chapter 9 law 6]. But it seems to me that these are not rights, but rather just facts that result from the law that a robber pays back only the thing he stole as it was at the time he stole it. Therefore, automatically, any later improvements go to the thief. It is hard to conceive of this as a right. ///Just to be clear let me explain what רב שך say in order to answer the problem in the רמב''ם. the problem is that the thief does not own the object that he stole. but if he sells it or gives it to someone else and the owner has given up hope of getting the object again then the third person can keep it. the problem with using the object to marry a woman is that even though he owns it by mean of change of domain and abandonment but the object did not belong to the thief. There was` no change of domain until it gets into the hand of the woman. As the קצוות החושן writes חושן משפט שנ''ג , you need to marry a woman by your own money, not money that become her after receiving it. the answer of ר' שך is that the thief has certain rights in the object, and these rights he gives to her./// The problem I see in this answer is even from the place that רב שך brings, I see no answer. The third person there, the one that bought the stolen ox, and plowed with it does not have to pay for it use, but that does not mean that the thief had any rights. Besides all the above, I might mention that even though the third party does not have to pay for the object according to the ראב''ד , but according to the רמב''ם, the third person that bought something from a thief does have to pay for it even though he keeps it. And even in the case of buying from a thief that was not well known, it is only by a decree of the חכמים that the one that bought it does not have to pay but from the law of the תורה he would have to pay. so even though the woman can keep the stolen object, the fact is that from the law of the תורה, she would have to pay for it, and therefore he should be married only by the words of the חכמים, not from the תורה.

בבבא קמא עמוד קי''א אנו רואים שאם שודד נותן חפץ שגזל למישהו אחר, והבעלים ייאושו על קבלת החפץ, אזי אותו אדם שלישי הוא הבעלים של החפץ, והבעלים המקורי יכול לדרוש תשלום מהשודד בלבד, ולא מהאדם השלישי. בהתבסס על כך, גם רב שך וגם רב שמואל רוזובסקי מציעים הסבר בחוק בדיני הר''ם בנוגע לנישואין ה' חוק ז'. עם זאת, ברצוני להציע גישה חלופית המבוססת על התוספת בבבא קמא עמוד ס''ז ע''א מילה ראשונה מעיקרא. הדין בר''ם הוא זה. אם אדם נושא אישה על ידי חפץ שגנב או שדד, וידוע שהוא השיג אותו בכך שהבעלים ייאושו לקבל אותו, היא נשואה. אני חושב שהמקרה כאן הוא שנתינת החפץ לאישה היא שינוי התחום. כלומר, שינוי התחום התרחש בו זמנית עם מתן החפץ לה. זה משהו שרב שך ורב שמואל רוזובסקי מוצאים בעייתי והם מציעים שלגנב כבר הייתה זכות מסוימת בחפץ לפני שנתן אותו לאישה ולכן הוא נותן לה משהו בעל ערך שכבר היה בבעלותו. עם זאת, בעיניי זה בעייתי מכיוון שייתכן שהוא בעל זכויות מסוימות בחפץ, אבל גם כך צריך ייאוש ושינוי תחום כדי להיות בעל חפץ גניבה, ועד שהוא נותן לה אותו, אין שינוי תחום. אז במקום זאת אני מציע את הגישה של תוספת בעמוד ס''ז ע''א. שם הגמרא אומרת שאם גנב או שודד מקדיש בהמה, זה תקף. הגמרא אומרת שהסיבה היא בגלל שהיה שינוי שם. קודם השם היה חולין ועכשיו השם קדוש. תוספות שואל מדוע צריך את התשובה של שינוי שם. האם אין שינוי רשות, וזה אמור להספיק כדי להפוך את פעולת ההקדש לתקפה. תוספות עונה שהגמרא זקוקה לתשובת שינוי השם במקרה בו אין שינוי רשות, לדוגמה הוא הקדיש בהמה כדי שתהיה חטאת שלו או אשמו. במקרה כזה, הוא נשאר אחראי על הבהמה והיא עדיין שלו עד שהיא מוקרבת. אתה רואה בתוספות שפעולת ההקדש תקפה למרות שהגנב אינו הבעלים של הבהמה. אז איך יכול להיות שפעולת ההקדש תקפה? תוספות קובעת שהעובדה שהיא משנה רשות בו זמנית עם פעולת ההקדש הופכת את ההקדש לתקף. אז במקרה שלנו גם פעולת נישואי האישה ושינוי רשות החפץ הגנוב מתרחשים בו זמנית. עם זאת, אני מודה שהגישה שלי לרמב"ם הזה אינה מתאימה בדיוק, משום שהרמב"ם כתב "ונודע שהוא קנה את החפץ על ידי ייאוש". נראה שהוא היה צריך לכתוב "על ידי ייאוש ושינוי רשות". {כי ייאוש אינו גורם לבעלות בפני עצמו.} השמטת המילה האחרונה היא מה שמקשה על רמב"ם בכל פרשנות שהיא ---אני רוצה גם להציע שפדן ארם פירושו מדינת ארם, לא עיר בשם פדן ארם. הסיבה שאני אומר זאת היא שאליעזר הלך לארם נהרים כדי למצוא בת זוג ליצחק, ובאופן ספציפי לעיר נחור, לא לחרן. מאוחר יותר, כשיעקב הלך למצוא אישה, הוא הלך לחרן. עכשיו חרן הייתה העיר שבה התיישב תרח לאחר שעזב את מסופוטמיה בדרכו לארץ כנען. לכן חרן לא היה במסופוטמיה. אבל חרן היה בפדן ארם כפי שכתוב בכמה פסוקים; למשל, שם מוזכר שבני לאה נולדו בפדן ארם. אז כאשר הפסוקים אומרים שיצחק התחתן עם רבקה שהייתה מפדן ארם, הכוונה היא למדינה, לא לעיר. זה בדיוק כמו העובדה שיש מדינה, ניו יורק, ויש עיר, ניו יורק