בבבא קמא עמוד קי''א אנו רואים שאם שודד נותן חפץ שגזל למישהו אחר, והבעלים ייאושו על קבלת החפץ, אזי אותו אדם שלישי הוא הבעלים של החפץ, והבעלים המקורי יכול לדרוש תשלום מהשודד בלבד, ולא מהאדם השלישי. בהתבסס על כך, גם רב שך וגם רב שמואל רוזובסקי מציעים הסבר בחוק בדיני הר''ם בנוגע לנישואין ה' חוק ז'. עם זאת, ברצוני להציע גישה חלופית המבוססת על התוספת בבבא קמא עמוד ס''ז ע''א מילה ראשונה מעיקרא. הדין בר''ם הוא זה. אם אדם נושא אישה על ידי חפץ שגנב או שדד, וידוע שהוא השיג אותו בכך שהבעלים ייאושו לקבל אותו, היא נשואה. אני חושב שהמקרה כאן הוא שנתינת החפץ לאישה היא שינוי התחום. כלומר, שינוי התחום התרחש בו זמנית עם מתן החפץ לה. זה משהו שרב שך ורב שמואל רוזובסקי מוצאים בעייתי והם מציעים שלגנב כבר הייתה זכות מסוימת בחפץ לפני שנתן אותו לאישה ולכן הוא נותן לה משהו בעל ערך שכבר היה בבעלותו. עם זאת, בעיניי זה בעייתי מכיוון שייתכן שהוא בעל זכויות מסוימות בחפץ, אבל גם כך צריך ייאוש ושינוי תחום כדי להיות בעל חפץ גניבה, ועד שהוא נותן לה אותו, אין שינוי תחום. אז במקום זאת אני מציע את הגישה של תוספת בעמוד ס''ז ע''א. שם הגמרא אומרת שאם גנב או שודד מקדיש בהמה, זה תקף. הגמרא אומרת שהסיבה היא בגלל שהיה שינוי שם. קודם השם היה חולין ועכשיו השם קדוש. תוספות שואל מדוע צריך את התשובה של שינוי שם. האם אין שינוי רשות, וזה אמור להספיק כדי להפוך את פעולת ההקדש לתקפה. תוספות עונה שהגמרא זקוקה לתשובת שינוי השם במקרה בו אין שינוי רשות, לדוגמה הוא הקדיש בהמה כדי שתהיה חטאת שלו או אשמו. במקרה כזה, הוא נשאר אחראי על הבהמה והיא עדיין שלו עד שהיא מוקרבת. אתה רואה בתוספות שפעולת ההקדש תקפה למרות שהגנב אינו הבעלים של הבהמה. אז איך יכול להיות שפעולת ההקדש תקפה? תוספות קובעת שהעובדה שהיא משנה רשות בו זמנית עם פעולת ההקדש הופכת את ההקדש לתקף. אז במקרה שלנו גם פעולת נישואי האישה ושינוי רשות החפץ הגנוב מתרחשים בו זמנית. עם זאת, אני מודה שהגישה שלי לרמב"ם הזה אינה מתאימה בדיוק, משום שהרמב"ם כתב "ונודע שהוא קנה את החפץ על ידי ייאוש". נראה שהוא היה צריך לכתוב "על ידי ייאוש ושינוי רשות". {כי ייאוש אינו גורם לבעלות בפני עצמו.} השמטת המילה האחרונה היא מה שמקשה על רמב"ם בכל פרשנות שהיא ---אני רוצה גם להציע שפדן ארם פירושו מדינת ארם, לא עיר בשם פדן ארם. הסיבה שאני אומר זאת היא שאליעזר הלך לארם נהרים כדי למצוא בת זוג ליצחק, ובאופן ספציפי לעיר נחור, לא לחרן. מאוחר יותר, כשיעקב הלך למצוא אישה, הוא הלך לחרן. עכשיו חרן הייתה העיר שבה התיישב תרח לאחר שעזב את מסופוטמיה בדרכו לארץ כנען. לכן חרן לא היה במסופוטמיה. אבל חרן היה בפדן ארם כפי שכתוב בכמה פסוקים; למשל, שם מוזכר שבני לאה נולדו בפדן ארם. אז כאשר הפסוקים אומרים שיצחק התחתן עם רבקה שהייתה מפדן ארם, הכוונה היא למדינה, לא לעיר. זה בדיוק כמו העובדה שיש מדינה, ניו יורק, ויש עיר, ניו יורק