בבא קמא דף קי''א. זהו נושא שרב שך ורב שמואל רוזובסקי עוסקים בו שניהם בפרק ה' בדיני הר''ם של גניבה, דין ז'. שאלה אחת היא שאם אדם נישא אישה בגניבה או בשוד [כלומר, גנב חפץ ונתן אותו לאישה ואומר בכך את נשואה לי] וידוע שכבר הייתה ייאוש מצד הבעלים, אז הנישואין תקפים. אולם, ראה בזכרון שמואל פרק נ''ח שם הוא מביא את המקרה של חפץ מקודש שאם המצב הוא כזה שהקדש יצטרך לשלם עבור החפץ, אז לא ניתן דבר למעשה. אז, במקרה שלנו עם גניבה, אפילו עם ייאוש ושינוי תחום, הגנב צריך להחזיר לבעלים אם הגנב היה גנב ידוע, וגם אם הוא לא היה ידוע, האדם שרכש את החפץ מהגנב היה צריך לשלם עבורו למעט תיקון השוק. אז, גם אם אנחנו עוסקים במקרה שבו האישה לא צריכה להחזיר את החפץ, עדיין היא צריכה לשלם עבורו, או לפחות מדין התורה היא הייתה צריכה לשלם עבורו אלא בגלל תיקון השוק. [איש לא היה קונה כלום אם כל קנייה ניתנת לביטול.] לכן, היא לא קיבלה כלום, והנישואין לא צריכים להיות תקפים. הבעיה השנייה היא, למה היא נשואה? לרב רוזובסקי ולרב שך, זה בגלל שהייתה ייאוש יחד עם שינוי תחום. איזה שינוי תחום? האחריות והזכויות שיש לגנב לפני שהוא מחזיר אותו. לגר''א לעומת זאת, זה אומר שהייתה שינוי תחום נוסף לפני שהחפץ ניתן לאישה. ובמונח של שוד, הגר"א בהחלט צודק, שכן ייאוש אינה חל על שוד. שינוי התחום היה צריך להתרחש לפני מתן החפץ לאישה אבל כאשר השאלה היא על גניבה מדוע היא נשואה? אני חושב שזכויות הגנב ולא הייאוש היו עובדים מכיוון שכל אחת מהן חלשה. אבל יחד הם יכולים להיחשב ככאלה שהגנב נתן לה משהו בעל ערך כספי רק כדי להבהיר. אם הייתה גניבה, והגנב מכר את החפץ, והייתה ייאוש על ידי הבעלים, אז האדם קנה אותו. עם זאת, אם הגנב היה ידוע, הקונה צריך לשלם עבורו. אם לא הגנב מפורסם, אז הלוקח לא צריך לשלם והבעלים צריך לרדוף אחר הגנב לבדו כדי לקבל פיצויים. כמו כן, אנו מתייחסים כאן לעובדה שאישה יכולה להינשא על ידי מתן חפץ בעל ערך כספי. אז, במקרה שלנו כאן, שבו גבר נתן חפץ ששדד או גנב לאישה ואומר "הנה את נשואה לי על ידי החפץ הזה", אז אם כבר הייתה ייאוש על ידי הבעלים, אז היא נשואה. אבל ייאוש על ידי הבעלים לבדה לא גורמת לבעלות. רק ייאוש עם שינוי תחום גורמת לבעלות. אבל כאן שינוי התחום התרחש בו זמנית עם מתן החפץ לאישה. אלא אם כן הולכים עם רב שך ששינוי התחום מתייחס לזכות שהייתה לגנב לפני שהחזיר אותו. מה זה אתם עשויים לשאול. אחד מהם הוא מה שאתם רואים ברשב"א בבבא קמא ל"ג דף 33 שם הוא אומר שאם במקרה שם הקונה חרש עם השור לפני שהיה צריך להחזירו, הוא לא צריך לשלם עבור השימוש בשור