תוספות בבא קמא קי''א ע''ב. אם יש מצב שנגזל חפץ והבעלים ייאשו אבל החפץ עדיין בשליטתו זה נחשב להיות חסרון בבעלות. זו קשה להבין. להיות ברור אני רוצה להביא תוספות. אם יש שני תנאים, יש ייאוש ושנוי רשות, וחפץ של אדם השלישי. אם אין ייאוש ולא שינוי רשות אז זה של הבעלים והם יכולים לתבוע הגזלן או אדם השלישי. אבל יכול להיות מצב ביניים. יש ייאוש בלי שינוי רשות או שינוי רשות בלי ייאוש. [המצב ביניים שיש חיסרון בבעלות גורם שאם החפץ קיים, יש להחזירו, ואם החפץ אינו קיים, אז אדם השלישי פטור לגמרי]. זה המצב האחרון ברור. החפץ שלו ואינו בשליטתו, ולכן אם הקדיש אותו אינו מוקדש. אבל אם יש ייאוש בלי שינוי רשות זה נראה להיות שלו לגמרי. אז למה אינו נחשב להיות שלו לגמרי-------יתר על כן, ברצוני לשאול זאת. תוספות גורסת שכאשר יש נטישה אך אין שינוי תחום, או שינוי תחום ללא נטישה, שאם החפץ בסביבה, עליו להחזירו. אך אם החפץ אינו בסביבה, אז הבעלים יכול לרדוף רק אחר הגזל המקורי כדי לקבל פיצויים. אך תוספות שואלות על כך שאם כאשר החפץ בסביבה, האדם השלישי חייב להחזירו, אז גם אם הוא אינו בסביבה, הוא צריך להיות אחראי. מדוע הוא אינו אחראי? תוספות משיבה שזה פסוק. אם החפץ שנגנב נמצא בצורתו המקורית (כעין שגנב), יש להחזירו. אך אם הוא השתנה, אז הבעלים יכול לרדוף אחר הגזל לבדו. ברצוני לשאול על כך שאותו נימוק צריך לחול כאשר לא הייתה נטישה ולא שינוי תחום. אך שם אנו אומרים שהבעלים יכול לרדוף אחר הגזל המקורי או אחר זה שתפס אותו מאותו גזל ואכל אותו. גם הוא לא צריך להיות אחראי על פי פסוק זה