בודת זרה דף נ''ג וראש השנה דף י''ג. העצים שנשתלו ונעבדו לאחר שניתנה ארץ כנען לאברהם היו אלילים של גויים שצריכים רק ביטול, לא שריפה. לכן, כאשר התורה אומרת לשרוף את האשרות, זה מהתייחס לעצים שנשתלו לפני שהארץ ניתנה לאברהם. אבל אפילו אלה עדיין היו אשרות של גויים. לכן התוספות מסבירים שהעצים שישראל נצטוו לשרוף בוודאי נשתלו סתם ולא להיות נעבדים, ואז הארץ ניתנה לאברהם יחד עם העצים. לאחר מכן ישראל עבדו את עגל הזהב, ובכך הראו שעבודת אלילים הייתה בסדר מנקודת מבטם. אז, כאשר לאחר מכן, הגויים עבדו את העצים הללו, העצים הללו הפכו להיות אשרות של ישראל שצריך לשרוף אותם, לא רק ביטול. אבל אז עולה השאלה האם עץ שנשתל כרגיל, אך מאוחר יותר סגדו לו, אינו הופך להיות לעבודת אלילים. התשובה היא שתוספות גורסים כמו ר' יוסי הגלילי בעבודה זרה דף מ''ה, אשר סבור שעצים שנשתלו ולאחר מכן סגדו להם נהפכו לעבודת אלילים. השאלה היא אז כיצד יסבירו החכמים שחולקים על ר' יוסי את הבעיה מדוע עצים מסוימים היו צריכים להישרף