מעשר ראשון חייב בתרומה במקרה שניתן ללוי מתבואה שעדיין הייתה חייבת בתרומה. אבל, יכול להיות גם מעשר ראשון שאינו חייב בתרומה, למשל כאשר התבואה נכנסה לחיוב מעשר - אך עדיין לא הגיעה לחיוב תרומה. הרמב"ם מביא מקרה כזה בהלכות תרומה פרק א'. בעיניי הגיוני לומר שניתן להשתמש במעשר ראשון כדי להפריש ממנו תרומה גדולה עבור תבואה אחרת שחייבת בתרומה. אבל כשאינו חייב בתרומה, אבל עדיין חייב בתרומת מעשר, אזי אפשר להשתמש בו רק להפריש ממנו תרומת מעשר לדגן אחר שחייב רק בתרומת מעשר. אני חושב שההבחנה הזו היא דעת הרמב''ם והיא עונה על הסתירה בין הרמב''ם בפרק ג' דין כ''א לפרק ה' דין י''ג. והרמב''ם בדין כ''א הוא כותב "אפשר להשתמש בו כתרומה עד שכולה תרומה". איך זה יכול להיות אפשרי אם המשמעות של "תרומה" שם פירושה תרומה גדולה? ברור שהמשמעות היא שהוא משמש עבור להפריש ממנו תרומת מעשר לתבואה אחרת עד שנותרים עשרת האחוזים האחרונים, כאשר גם הוא הופך לתרומת מעשר לחיוב שלו. גישה זו שונה מר' שמשון הסובר כי מעשר ראשון שעדיין מחויב בתרומת מעשר אך לא מחויב בתרומה, יכול לשמש כדי להפריש ממנו תרומה עבור תבואה אחרת