הלכות גזלה או אבדה פרק י''ד הלכה ו'. רב שך שואל על תוספות בבבא קמא דף ס''ט ע''א. לפי תוספות, אדם שגונב מגלן (לאחר שהבעלים כבר ייאשו על קבלת החפץ בחזרה), חייב בהחזר של ארבעה או חמישה. (גנב שגונב כבש חייב לשלם ארבע כבשים, ואם גנב שור חייב להחזיר חמישה בקר). רב שך שואל על זה איך זה אפשרי? זה כבר יצא מרשות הבעלים. מה שרב שך מתכוון לשאול כאן הוא במקרה שבו גזלן גזל חיה, והבעלים ויתרו על קבלתה בחזרה. אז גנב גונב אותה מהגזלן. בנקודה זו ישנה ייאוש ושינוי רשות, ולכן הגנב הוא הבעלים של הבהמה. לכן, אם הוא מוכר או שוחט את הבהמה, הוא לא צריך להיות חייב בארבע או חמש. לפי הגמרא בעמוד ס''ח ע''א, גם אם גנב בדרך כלל חייב בארבעה או חמשה, אולם אם הבהמה כבר בבעלותו, הוא לא חייב בסכום זה. הרי הוא מוכר את מה שכבר שייך לו, או שוחט את מה שכבר שייך לו. התשובה לשאלה זו, אני חושב, נמצאת בעמוד ס''ח ע''ב בגישה השנייה של הגמרא. יש ויכוח בין ר' יוחנן לריש לקיש אם גנב מוכר בהמה לאחר שהבעלים ויתר. ריש לקיש אמר שהוא לא חייב משום שהוא מוכר את מה שכבר שייך לו. ר' יוחנן חולק על היגיון זה, וקובע שהוא אחראי. לכן, אנו רואים שר' יוחנן אינו תואם את ההיגיון של "הוא מוכר את מה שכבר שייך לו", (ולכן אינו אחראי).אלא, לר' יוחנן, הוא חייב. לכן, אנו יכולים לענות על שאלת רב שך על תוספת. כאן, תוספת הולכים כמו ר' יוחנן ולכן אפילו גנב מגזלן לאחר שהבעלים ויתר על הגנבה עדיין חייב לשלם ארבעה או חמישה