רמב''ם הלכות גזלה או אבדה פרק י''ד הלכה ו'.עיין באבי עזרי. רב שך שואל על תוספות בבבא קמא דף ס''ט ע''א. לפי תוספות, אדם שגונב מגלן (לאחר שהבעלים כבר ייאשו על קבלת החפץ בחזרה), חייב בהחזר של ארבעה או חמישה. (גנב שגונב כבש חייב לשלם ארבע כבשים, ואם גנב שור חייב להחזיר חמישה בקר). רב שך שואל על זה איך זה אפשרי? זה כבר יצא מרשות הבעלים. מה שרב שך מתכוון לשאול כאן הוא במקרה שבו גזלן גזל חיה, והבעלים ויתרו על קבלתה בחזרה. אז גנב גונב אותה מהגזלן. בנקודה זו ישנה ייאוש ושינוי רשות, ולכן הגנב הוא הבעלים של הבהמה. לכן, אם הוא מוכר או שוחט את הבהמה, הוא לא צריך להיות חייב בארבע או חמש. לפי הגמרא בעמוד ס''ח ע''א, גם אם גנב בדרך כלל חייב בארבעה או חמשה, אולם אם הבהמה כבר בבעלותו, הוא לא חייב בסכום זה. הרי הוא מוכר את מה שכבר שייך לו, או שוחט את מה שכבר שייך לו. התשובה לשאלה זו, אני חושב, נמצאת בעמוד ס''ח ע''ב בגישה השנייה של הגמרא. יש ויכוח בין ר' יוחנן לריש לקיש אם גנב מוכר בהמה לאחר שהבעלים ויתר. ריש לקיש אמר שהוא לא חייב משום שהוא מוכר את מה שכבר שייך לו. ר' יוחנן חולק על היגיון זה, וקובע שהוא אחראי. לכן, אנו רואים שר' יוחנן אינו תואם את ההיגיון של "הוא מוכר את מה שכבר שייך לו", (ולכן אינו אחראי).אלא, לר' יוחנן, הוא חייב. לכן, אנו יכולים לענות על שאלת רב שך על תוספת. כאן, תוספת הולכים כמו ר' יוחנן ולכן אפילו גנב מגזלן לאחר שהבעלים ויתר על הגנבה עדיין חייב לשלם ארבעה או חמישה.עם זאת, אפשר לשאול על זה כי יכול להיות שר' יוחנן חולק על ריש לקיש בשאלה אם יאוש כדי (יאוש לבד בלי שינוי רשות) גורם לקניין הגנבה. איך שזה נראה בשלב זה, הוא מחזיק יאוש כדי לגרום לרכישה, אבל למרות זאת, הוא לא חושב שזה מניעה להביא ארבעה או חמישה. כלומר, הוא מסכים שהוא מוכר את הרכוש שלו, אבל גם כך הוא נדרש להביא ארבעה או חמישה כי הוא כן גנב את החיה. אבל אפשר גם לומר שר' יוחנן לא מסכים עם ריש לקיש בשאלה זו, האם יאוש כדי גורם לרכישה? אולי רק ייאוש עם שינוי רשות גורם לרכישה. במקרה כזה, הסיבה שר' יוחנן מטיל עליו אחריות להביא ארבעה או חמשה היא שהוא לא מוכר בעל חי ששייך לו, אלא ששייך לזו -----------------------ברצוני להוסיף כאן, כהערה אגב, שר' יוחנן טוען גם שאם הגנב מוכר את הבהמה לפני שהבעלים ויתר, הוא אחראי גם בארבעה או חמשה. בהתחלה, חשבתי שהסיבה היא שגם אם המכירה אינה תקפה, עדיין פעולת המכירה הופכת אותו לאחראי. מאוחר יותר ראיתי שרב שך ב"בהלכות גנבה פרק א' הלכה י''ד" מביא שלגזלן יש זכויות מסוימות בחפץ שגנב לפני שהוא מחזיר אותו, לדוגמה אם הוא חורש עם השור שגזל, הוא לא צריך לשלם את הרווחים שהפיק מכך. הוא רק מחזיר את השור או מחזיר את ערך השור כפי שהיה שווה בשעת המכירה. לכן, במקרה שלנו כאן, ר' יוחנן טוען שהסיבה שהגנב משלם ארבעה או חמשה היא שהמכירה תקפה במידה מסוימת למרות שלא היה בעל הבהמה. (אני מניח כאן שגנב הוא כמו גזלן גם בהיבט זה של זכויות מסוימות בחפץ לפני שהוא מוחזר.) זה תקף במידה שלקונה עדיין יש זכויות מסוימות בחיה עד שהוא מוחזר לבעלים החוקייםשנגנבה ממנו