Bava Mezia 96

A borrower of an object is liable more than a paid guard because all the benefit goes to him. The Gemara in Bava Mezia 96 has a case where there are two borrowers of an animal and yet the owner was with only one of the borrowers. So, if the animal dies, then the only borrower who could be liable is the one that was alone without the owner To the Rambam and the Ran this might be a source for the law of the Rambam that when there are two borrowers of money on one document each one is liable only for half. The question is perhaps each should be liable for the whole loan just like in the case of guarantors] thus the Ramban comes to tell us the Rambam learned this from the case of the borrowers on page 96. Rav Shach asks that this does not seem to be a good proof since the borrowers of the animal must bee liable only for one part. the reason is that the other part of the animal was loaned to the other borrowers and so the first borrowers can not be liable for the other half because the benefit of that half did not go to him, but rather went to the other borrower. My tentative answer for this is that the in the case of the borrowers of the animal, the animal is one whole piece thus is not divided, and yet we still say each borrower is responsible only for his own half. But with borrowing money, there is no reason not to consider the whole amount as dividable. So, we have a “all the more so”. If the one borrower of the animal is liable only for his half, all the more so a borrower money is responsible only for his half even f both are signed on the loan.-------------------------------------------A שואל of an object is liable more than a שומר שכר because all theכל הנאה שלו . The גמרא in בבא מציעא צ''ו ע''א has a case where there are two שואלים of an animalת and yet the owner was with only one of the שואלים. So, if the animal dies, then the only שואל who could be חייב is the one that was alone without the owner. To the רמב''ןand the ר''ן this might be a source for the law of the רמב''ם that when there are two לווים of money on one שטר, each one is liable only for half. The question is perhaps each should be liable for the whole הלוואה just like in the case of guarantors]. Thus, the רמב''ן comes to tell us the רמב''ם learned this from the case of the borrowers on page צ''ו. ON THIS רב שך asks that this does not seem to be a good proof since the שואלים of the animal must be liable only for one part. The reason is that the other part of the animal was loaned to the other שואל and so the first שואל can not be liable for the other half because the benefit of that half did not go to him, but rather went to the other שואל. While לווים of כסף might be liable for the whole amount. Why should we learn from שואלים of an animal to לווים of money? There is a specific reason the שואל of the animal can only be חייב for his half. My tentative answer for this is that the in the case of the שואלים of the animal, the animal is one whole piece thus is not divided, and yet we still say each שואל is responsible only for his own half. But with borrowing money, there is no reason not to consider the whole amount as dividable. So, we have a “קו וחומר”. If the one שואל of the animal is חייב only for his half, all the more so a לווה OF money is responsible only for his half even If both are signed on the loan.---------------------------------------------------------------------------------שואל של חפץ אחראי יותר משומר שכר כי כל ההנאה שלו. לגמרא בבא מציעא צ''ו ע''א יש מקרה שיש שני שואלים של בהמה ובכל זאת הבעלים היה רק עם אחד מהשואלים. אז אם בהמה מתה, אז השואל היחיד שיכול להיות חייב הוא זה שהיה לבד בלי הבעלים. לרמב''ן ולר''ן זה יכול להיות מקור לדין הרמב''ם שכאשר יש שני לווים של כסף על שטר אחד, כל אחד חייב רק בחצי. השאלה היא שאולי כל אחד צריך להיות אחראי לכל הלוואה בדיוק כמו במקרה של ערבים]. לפיכך, הרמב"ן בא לומר לנו שהרמב"ם למד זאת ממקרה השואלים בעמוד צ"ו. על כך שואל רב שך שזו לא נראית כהוכחה טובה מכיוון שהשואלים של הבהמה חייבים להיות אחראים רק לחלק אחד (כל אחד רק חצי). הסיבה לכך היא שהחלק השני של הבהמה הושאל לשואל השני, ולכן השואל הראשון אינו יכול להיות אחראי למחצית השנייה מכיוון שההנאה של מחצית זו לא הלכה אליו, אלא הלכה לשואל השני. בעוד שלווים של כסף יכולים להיות אחראים לכל הסכום. מדוע עלינו ללמוד משואלים של בהמה ללווים של כסף? יש סיבה ספציפית לכך שהשואל של הבהמה יכול להיות חייב רק למחציתו. התשובה הזמנית שלי לכך היא שבמקרה של השואלים של הבהמה, הבהמה היא חלק אחד שלם, ולכן אינה מחולקת, ובכל זאת אנו עדיין אומרים שכל שואל אחראי רק על מחציתו. אבל כשמדובר בהלוואת כסף, אין סיבה לא להתייחס לכל הסכום כמתחלק. לכן, יש לנו "קו וחומר". אם השואל האחד של הבהמה חייב רק על מחציתו, קל וחומר שלווה של כסף אחראית רק על מחציתו גם אם שניהם חתומים על ההלוואה