היום הסתכלתי על הגמרא בקידושין דף נ''ה, ועלה בדעתי שתוספות נראית במבט ראשון כקובעת את ההלכה כר' מאיר שאומר "הקדש {חפץ שהוקדש לבית המקדש} בכוונה יוצא לחולין, אבל בטעות הוא לא".[הקדש במזיד מתחלל] זה הפריע לי, כי הגמרא עצמה מבהירה שההלכה היא כמו ר' יהודה, שבשוגג הקדש מאבד את קדושתו, אבל במזיד הוא נשאר קדוש. אבל בדרך חזרה מהים, עלה בדעתי למה התוספות מתכוון. הוא אומר שהוויכוח בין ר' יהודה לר' מאיר מתייחס רק לשימוש בקודש. השימוש בקודש בידיעה שהוא קדוש הוא הוויכוח. לר' יהודה נשאר הקדש. אבל תוספות כאן בקידושין דף נ''ה מתייחס לגניבת הקדש. לשיטת תוספות, אם הגזבר גונב אותו בכוונה (על ידי מתן אותו ביודעין לאדם אחר), זה מוציא אותו מקטגוריית הקדש גם לר' מאיר וגם לר' יהודה