בבא מציעא דף מ''ו ע''ב. תוספות - המילים הראשונות ולרב נחמן". בקיצור, רבינו תם קובע כי פירות שווים גורמים או נרכשים על ידי חליפין. תוספות שואלים על כך מן הגמרא. הגמרא אומרת שאם מטבע יכול לשמש להחלפה, וזו תהיה כוונת המשנה "כל מה שנעשה כסף עבור אחר", ברגע שאחד רוכש, גם השני רוכש. אז למה יכול להתייחס סוף המשנה, המתייחס להחלפה של שתי חיות? אחרי הכל, אין כאן מטבע. הגמרא עונה שסוף המשנה ואומרת לנו שניתן להשתמש בפירות כהחלפה. הגמרא שואלת על כך והלא רב נחמן מחזיק בפירות, שלא ניתן להשתמש בהם להחלפה. התשובה של תוספות יכולה להיות שהמשנה מתייחסת למקרה של שווה תחת שווה. תוספות עונה שהמשנה אינה מתייחסת למקרה של שווה תחת שווה. אבל תוספות מרחיק לכת ואומר שאפילו בדרך שבה רב יהודה מבין את המשנה, זה גם לא מתייחס לשווה בשביל שווה. אבל השאלה על זה היא למה בכלל להזכיר את רב יהודה? למה זה יהיה נחוץ בכלל? הרי השאלה הייתה רק על רב נחמן. הסתפקנו בתשובת רב יהודה הייתי בים ועלה בדעתי מדוע תוספות מעלה את הרעיון שאפילו אם נלמד את המשנה כ"כל הנישום", זה עדיין לא שווה תמורת שווה. אני חושב שהסיבה היא שאם חליפין עובד בעבור תמורת פירות כאשר הערך הכספי של כל אחד שווה תמורת שווה, אז אפילו רב יהודה לא היה צריך לבוא על התשובה "כל הנישום". הוא היה יכול לומר ש"כל הנעשה" יכול להתייחס לפירות ולכל החפצים הנעים כאשר זה שווה תמורת שווה. עם זאת, אני חייב לציין שיש ויכוח בין המהרש"א למהר"ם שיף לגבי מה התכוונו תוספות לומר כשהוא מעלה את תשובתו של רב יהודה. שתי התשובות נראות לי סבירות, אולם אני חושב שהתשובה שלי היא פשוטה יותר. כלומר, אם רבינו תם היה צודק והמשנה הייתה יכולה להיות שווה תחת שווה, אז רב יהודה לא היה צריך להגיע לתשובה קשה לגבי המשנה כאשר תשובה פשוטה יותר הייתה זמינה