בבא מציעא דף מ''ו ע''א וע''ב. המשנה אומרת, "כל מה שנעשה ערך כספי באחר, ברגע שאחד רוכש אותו, השני רוכש את החליפו. כיצד זה? אם אדם מחליף שור בפרה, ברגע שאחד רוכש אחד, השני רוכש את השני." הגמרא שואלת שנראה שהמשנה מתכוונת שמטבע יכול לגרום להחלפה, (ואנחנו יודעים שזה לא המצב). אז רב יהודה אומר שזה אומר שאם אדם מעריך חפץ ברגע שהוא רוכש את הראשון, השני רוכש את השני. [כלומר, החלפה זו צריכה הערכה.] הגמרא שואלת בנקודה זו שה"הייתי חושב" היה נכון לפחות לפי לוי שחליפת מטבע יכולה לגרום לקניין. אז איך הבינה הגמרא את המשנה בנקודה זו? אחרי הכל, לדוגמה שהיא נותנת אין לה שום רלוונטיות למטבעות. (הדוגמה היא פרה תמורת שור.) תשובה. המשנה פירושה שמטבעות יכולים לגרום להחלפה, וגם פירות. (הדוגמה של שור לפרה היא דוגמה לפרי.) אבל עבור רב נחמן שמחזיק פירות לא יכולים לגרום להחלפה, מה יכולה להיות הכוונה? כאן תוספות שואל על רבינו תם שאולי המשנה קידושין דף כ"ח מדברת על החלפה שווה תחת שווה, ובמקרה כזה פירות יכולים לגרום להחלפה לפי רבינו תם. הוא עונה שזה לא יכול להיות כך, מכיוון שסוף המשנה צריך להיות כמו ההתחלה, וההתחלה בבירור אינה שווה תחת שווה. אני לא מבין מדוע זה כך. לפי הייתי חושב (הוה אמינא) אנחנו מדברים על החוק שניתן להחליף מטבע. "כל מה שהופך לערך כסף עבור משהו אחר, ברגע שאחד רוכש את החפץ, השני רוכש את החפץ המוחלף." היכן אנו רואים כאן שלא מדובר על שווה תמורת שווה?תשובה אפשרית לשאלה זו של תוספות על רב נחמן היא שאולי רב יהודה אומר שהחליפין צריך להיות שווה עבור שווה, (שכן אחרת למה צריך להעריך את השווי הכספי של כל חפץ?) ולכן גישתו של רב נחמן שונה והוא חייב להחזיק "כל הנעשה דמים נאחר" פירושו כלים שאינם שווים עבור שווים. עם זאת, ברור שתוספות לא עונה כך. הוא גורס שאפילו דעתו של רב יהודה, שכאשר הוא אומר "כל הנישום דמים באחר", משתמע מכך שהם אינם שווים בערכם