בבא מציעא דף מ''ג ע''א. הגמרא אומרת אם פקיד בית דין שמונה לטפל בכסף או בחפצים המוקדשים למקדש (גזבר) נותן צרור כסף שאינו קשור לחלפן כספים, הפקיד חייב לפי דין מעילה. זהו החוק הקובע כי אסור להשתמש בחפצים המוקדשים למקדש לכל שימוש אחר מזה שלשמו נועדו. הרמב"ם כותב בהלכות מעילה פרק ז', הלכה י': אם אדם מוסר צרור כסף שאינו קשור לחלפן כספים או לבעל חנות, לא הוא ולא החלפן הכספים חייבים. זה נראה בסתירה מוחלטת לגמרא. תשובתי מבוססת על תוספת. בתוספות, רבינו יצחק אמר שהפעם היחידה שיכולה להיות מעילה אחרי מעילה היא כאשר גזבר אחד נותן לאחר, והשני לאחר, וכן הלאה. כל אחד אחראי משום שהחפץ מעולם לא יצא מרשות המקדש למרות שכל אחד שימש לשימוש אישי. יש לציין: הרמב"ם לעולם אינו אומר שהוא מדבר על גזבר. אלא, הוא כותב שאדם (פרטי) שיש לו כסף שמוקדש למקדש בחבילה שאינה קשורה נותן אותו לאחר, אף אחד לא אחראי. הראשון משום שלא אמר לאחר להשתמש בכסף, והוא מעולם לא הוציא אותו מרשות המקדש, מכיוון שהכסף עדיין לא הגיע לידי גיזבר