תהיתי מדוע הרי"ף והרמב"ם מתעלמים מההבדלים הנזכרים בגמרא על משכון. למשל, בבא מציעא סביב עמוד פ''ב הגמרא מביא את המשנה שאומרת שמלווה עם המשכון הוא שומר בתשלום (שומר שכר) . הגמרא שואל אם זה אולי לא כמו ר' אליעזר שאומר שהוא שומר ללא תשלום (שומר חינם). הגמרא מציע שאולי הם חלוקים בדין של ר' יצחק שאומר שמי שמלווה לאחר עם משכון הוא הבעלים של המשכון. תְשׁוּבָה. ר' יצחק מתייחס למועד שלקח את המשכון במועד שונה מהזמן שבו נתן את ההלוואה. [אפשר להבין את זה כמו תוספות שאומר ר' יצחק אומר שהוא שומר בתשלום, והכוונה היא כשהוא לקח את המשכון בזמן שונה מזמן ההלוואה. אתה יכול גם להבין את זה כמו רש''י שר' יצחק אומר שהוא שואל אם הוא לקח את המשכון בזמן שונה מזמן ההלוואה.] הרי''ף לעומת זאת מבין את ר' יצחק שהמלווה הוא שומר בתשלום ואין זה משנה מתי קיבל את המשכון. אני חושב שהרי"ף מבוסס על הגמרא בפסחים דף ל"א ע''ב שמביא הוראה שאומרת אם יהודי הלווה כסף לנכרי וקיבל חמץ כמשכון ונשאר ברשותו בפסח, אינו עובר על כל איסור. אולם ר' מאיר אמר שהוא אכן עובר עבירה. לפיכך, הרי''ף פשוט הכריע את הדין כמו התנא קמא (הדעה הראשונה בברייתא) אולם לא ברור לי מדוע הרי"ף לא אמר את הוויכוח בין התנא קמא ור' מאיר היא כאשר הוא לקח את החמץ בזמן ההלוואה, ור' יצחק מתייחס כשהוא לקח את החמץ בזמן אחר