בבא מציעא ל''ה ע''ב. The רמב''ם הלכות שכירות א' ה''ו in that case of the שוכר animal and then משאיל it goes like ר' יוסי that the שואל pays the owner. So that goes well with the general rule of ריש לקיש possession of the fruit is not like possession of the object itself. קנין פירות לאו כקנין הגוף And that goes well with what רב שך writes in laws of hire ו' ה''ה. So then why does רב שך not say that that in itself is the debate with the sages and ר' יוסי? Because of a few good reasons. The most obvious one is this. When רב אידי בר אבין asks on the sages and אביי answers him they do not say the reason for the sages is because the possession of the fruit is like possession of the object. Neither do they say that the fact that שוכר the animal gets possession by the fact of hiring. Instead רב אידי asks when does possession start? From the oath. He then asks why does the owner not say he does not need the oath of the שוכר and instead wants to talk with the שואל. And אביי answers him possession does not start from the oath. Rather it starts from the time the animal dies. But both are talking only according to the sages, and they are both agreeing that possession did not start from the time of hiring. Also we do not want a debate among sages of the משנה to depend on a debate among sages of the Talmud. So now רב שך is crystal clear. He knows the reason for the רמב''ם is that the possession of the fruit is not like possession of the object. But then he is wondering then what is the reason for the sages that hold the שואל pays the שוכר? And then he comes with this idea the argument between אביי and רב אידי depends on whether a plea of accident is a strong plea. [I still think that Rav Shach should have mentioned this aspect of things openly, even though it is clear that he was thinking along these lines.]
link to Ideas in Shas
בבא מציעא ל''ה ע''ב. רמב''ם הלכות שכירות א' ה''ו במקרה של שוכר חיה, ואז משאיל אותה (ואז קרה אונס שהחיה מתה) הולך כמו ר' יוסי כי שואל משלם לבעלים. אז זה הולך טוב עם הכלל של ריש לקיש קנין של הפרי הוא לא כמו קנין של האובייקט עצמו. קנין פירות לאו כקנין הגוף וזה הולך טוב עם מה רב שך כותב ה' שכירות ו" ה''ה. אז מדוע רב שך לא לומר כי זה בעצמו הוויכוח של החכמים עם ר' יוסי? בגלל כמה סיבות טובות. התוצאה הברורה ביותר היא זו. כאשר רב אידי בר אבין שואל על החכמים אביי עונה לו שהם לא אומרים שסיבת החכמים משום קנין של הפרי כמו קנין של האובייקט. גם הם לא אומרים כי העובדה של השכירות של החיה גורמת קנין. רב אידי שואל מתי הקניין מתחיל? מן השבועה. ואז הוא שואל מדוע הבעלים לא אומרים שהם לא צריכים את השבועה של השוכר ובמקום זה רוצים לדבר עם השואל. וזה אביי עונה לו קנין אינו מתחיל מן השבועה. במקום זאת הוא מתחיל מרגע החיה מתה. אבל שניהם מדברים לפי דעת החכמים, ושניהם מסכימים כי קניין לא התחיל מהרגע של השכירות. כמו כן אנחנו לא רוצים ויכוח בין חכמי המשנה תסמוך על ויכוח בין חכמי התלמוד. אז עכשיו דעת רב שך היא ברורה כשמש. הוא יודע את הסיבת הרמב''ם היא כי קנייןו של הפרי הוא לא קניין של האובייקט. אבל אז הוא תוהה אז מהי הסיבה שחכמים שמחזיקים שהשואל משלם לשוכר? ואז הוא מגיע עם רעיון זה הטיעון בין אביי ואת רב אידי תלוי אם לא טענת התאונה היא טיעון חזק.
link to Ideas in Shas
בבא מציעא ל''ה ע''ב. רמב''ם הלכות שכירות א' ה''ו במקרה של שוכר חיה, ואז משאיל אותה (ואז קרה אונס שהחיה מתה) הולך כמו ר' יוסי כי שואל משלם לבעלים. אז זה הולך טוב עם הכלל של ריש לקיש קנין של הפרי הוא לא כמו קנין של האובייקט עצמו. קנין פירות לאו כקנין הגוף וזה הולך טוב עם מה רב שך כותב ה' שכירות ו" ה''ה. אז מדוע רב שך לא לומר כי זה בעצמו הוויכוח של החכמים עם ר' יוסי? בגלל כמה סיבות טובות. התוצאה הברורה ביותר היא זו. כאשר רב אידי בר אבין שואל על החכמים אביי עונה לו שהם לא אומרים שסיבת החכמים משום קנין של הפרי כמו קנין של האובייקט. גם הם לא אומרים כי העובדה של השכירות של החיה גורמת קנין. רב אידי שואל מתי הקניין מתחיל? מן השבועה. ואז הוא שואל מדוע הבעלים לא אומרים שהם לא צריכים את השבועה של השוכר ובמקום זה רוצים לדבר עם השואל. וזה אביי עונה לו קנין אינו מתחיל מן השבועה. במקום זאת הוא מתחיל מרגע החיה מתה. אבל שניהם מדברים לפי דעת החכמים, ושניהם מסכימים כי קניין לא התחיל מהרגע של השכירות. כמו כן אנחנו לא רוצים ויכוח בין חכמי המשנה תסמוך על ויכוח בין חכמי התלמוד. אז עכשיו דעת רב שך היא ברורה כשמש. הוא יודע את הסיבת הרמב''ם היא כי קנייןו של הפרי הוא לא קניין של האובייקט. אבל אז הוא תוהה אז מהי הסיבה שחכמים שמחזיקים שהשואל משלם לשוכר? ואז הוא מגיע עם רעיון זה הטיעון בין אביי ואת רב אידי תלוי אם לא טענת התאונה היא טיעון חזק.
