Ideas in Shas
Ideas in Bava Metzia
In terms of רב שך idea in laws of ה' שכירות א' הלכה ו. The idea is in short that in בבא מציעא לה: רב אידי בר אבין and אביי disagree about the sages of the משנה. Then רב שך brings an idea not look that it fits well with אביי and רב אידי בר אבין. The basic idea is this. Two people come to the court of law and one claims payment for a loan. The other says "You forgave the loan." If it is during the period before the loan is due to be paid the לווה is not believed, but if after that period, he is believed because he could say "I already paid you back". Then why not during the time of the loan also? He answers it is a "טענה גרועה" since no loan is standing to be forgiven, It is standing to be paid,
Now רב שך applies this idea to when a work animal dies during the time it is being hired out. The Torah does believe the one that hired the animal with an oath but the actual plea itself seems weak. The animal is not standing in order to die. And רב שך in fact says that was the argument between אביי and רב אידי בר אבין. What bothers me here is that neither אביי nor רב אידי בר אבין say that that is what they are arguing about. They say they are arguing about when does possession pass to the one that hired the animal, the time of the oath or the time the animal died? That to me sounds like the whole argument between them is this: They agree that קניין פירות לאו כקניין הגוף of the object, And that שכירות אינה קניין הגוף. But in a case when the animal dies then that changes. Then the קניין פירות כקניין הגוף in the object itself. And there is a simple proof of this idea. A thief that damages the object he stole, he has to give back double the price or whole objects, and he keeps the vessel he broke. See what I wrote about אין שמין לגנב. So damage can confer possession in the case of hiring also.
בבא מציעא ל''ה ע''ב. רב שך בה' שכירות א' הלכה ו. הרעיון הוא בקיצור כי בבא מציעא לה: רב אידי בר אבין ואביי חולקים בדעת החכמים של המשנה. רב שך מביא רעיון שקשה להבין בעניין אביי ואת רב אידי בר אבין. הרעיון הבסיסי הוא זה. שני אנשים מגיעים לבית המשפט ואחד טוען תשלום עבור הלוואה. השני אומר "אתה סלחת את ההלוואה." אם זה בתקופה שלפני ההלוואה צריכה להיות משולמת הלווה לא נאמן, אבל אם אחרי תקופה זו, הוא נאמן כי הוא יכול לומר "כבר שילמתי לך בחזרה". אז למה לא בזמן של ההלוואה גם? הוא עונה זו "טענה גרועה" מאז הלוואה אינה עומדת להיות נסלחת, זו עומדת להיות משולמת. עכשיו רב שך מביא את הרעיון הזה כאשר חי עבודה מת במהלך הזמן שהעבודה מתבצעת, התורה מאמינה השוכר עם שבועה, אך הטיעון בפועל עצמו נראה חלש. החיה אינה עומדת למות. וזה רב שך למעשה אומר כי היה ויכוח בין אביי ואת רב אידי בר אבין. מה קשה לי כאן הוא שלא אביי ולא רב אידי בר אבין מזכירים כי זה הם מתווכחים. הם מתווכחים בעניין הזמן שקניין עובר לשוכר את החיה, הזמן של השבועה או הזמן שהחיה מתה? זה נשמע לי כמו כל הטיעון ביניהם הוא זה: הם מסכימים כי קניין פירות לאו כקניין הגוף [של האובייקט], ושכירות אינה קניין הגוף. אבל במקרה כאשר החי מת אז יש שינוי. ואז קניין פירות כקניין הגוף בתוך האובייקט עצמו. ויש הוכחה פשוטה של הרעיון הזה. גנב שהזיק את האובייקט שהוא גנב, הוא צריך להחזיר כפל המחיר או אובייקטים שלמים, והוא קונה כלי שהוא שיבר. ראה מה שכתבתי על אין שמין לגנב. אז נזק יכול להעניק קניין במקרה של שכירות גם.
Ideas in Bava Metzia
In terms of רב שך idea in laws of ה' שכירות א' הלכה ו. The idea is in short that in בבא מציעא לה: רב אידי בר אבין and אביי disagree about the sages of the משנה. Then רב שך brings an idea not look that it fits well with אביי and רב אידי בר אבין. The basic idea is this. Two people come to the court of law and one claims payment for a loan. The other says "You forgave the loan." If it is during the period before the loan is due to be paid the לווה is not believed, but if after that period, he is believed because he could say "I already paid you back". Then why not during the time of the loan also? He answers it is a "טענה גרועה" since no loan is standing to be forgiven, It is standing to be paid,
Now רב שך applies this idea to when a work animal dies during the time it is being hired out. The Torah does believe the one that hired the animal with an oath but the actual plea itself seems weak. The animal is not standing in order to die. And רב שך in fact says that was the argument between אביי and רב אידי בר אבין. What bothers me here is that neither אביי nor רב אידי בר אבין say that that is what they are arguing about. They say they are arguing about when does possession pass to the one that hired the animal, the time of the oath or the time the animal died? That to me sounds like the whole argument between them is this: They agree that קניין פירות לאו כקניין הגוף of the object, And that שכירות אינה קניין הגוף. But in a case when the animal dies then that changes. Then the קניין פירות כקניין הגוף in the object itself. And there is a simple proof of this idea. A thief that damages the object he stole, he has to give back double the price or whole objects, and he keeps the vessel he broke. See what I wrote about אין שמין לגנב. So damage can confer possession in the case of hiring also.
בבא מציעא ל''ה ע''ב. רב שך בה' שכירות א' הלכה ו. הרעיון הוא בקיצור כי בבא מציעא לה: רב אידי בר אבין ואביי חולקים בדעת החכמים של המשנה. רב שך מביא רעיון שקשה להבין בעניין אביי ואת רב אידי בר אבין. הרעיון הבסיסי הוא זה. שני אנשים מגיעים לבית המשפט ואחד טוען תשלום עבור הלוואה. השני אומר "אתה סלחת את ההלוואה." אם זה בתקופה שלפני ההלוואה צריכה להיות משולמת הלווה לא נאמן, אבל אם אחרי תקופה זו, הוא נאמן כי הוא יכול לומר "כבר שילמתי לך בחזרה". אז למה לא בזמן של ההלוואה גם? הוא עונה זו "טענה גרועה" מאז הלוואה אינה עומדת להיות נסלחת, זו עומדת להיות משולמת. עכשיו רב שך מביא את הרעיון הזה כאשר חי עבודה מת במהלך הזמן שהעבודה מתבצעת, התורה מאמינה השוכר עם שבועה, אך הטיעון בפועל עצמו נראה חלש. החיה אינה עומדת למות. וזה רב שך למעשה אומר כי היה ויכוח בין אביי ואת רב אידי בר אבין. מה קשה לי כאן הוא שלא אביי ולא רב אידי בר אבין מזכירים כי זה הם מתווכחים. הם מתווכחים בעניין הזמן שקניין עובר לשוכר את החיה, הזמן של השבועה או הזמן שהחיה מתה? זה נשמע לי כמו כל הטיעון ביניהם הוא זה: הם מסכימים כי קניין פירות לאו כקניין הגוף [של האובייקט], ושכירות אינה קניין הגוף. אבל במקרה כאשר החי מת אז יש שינוי. ואז קניין פירות כקניין הגוף בתוך האובייקט עצמו. ויש הוכחה פשוטה של הרעיון הזה. גנב שהזיק את האובייקט שהוא גנב, הוא צריך להחזיר כפל המחיר או אובייקטים שלמים, והוא קונה כלי שהוא שיבר. ראה מה שכתבתי על אין שמין לגנב. אז נזק יכול להעניק קניין במקרה של שכירות גם.
