I was looking at the Gemara in Kidushin page 55 today and it occurred to me that Tosphot seems at first glance to decide the law to be like R. Meir who holds “Hedesh {an object that has been dedicated to the Temple}on purpose goes out to be secular, but accidently it does not.” This bothered me because the Gemara itself is clear that the law is like R. Judah that accidently it loses its holiness, but on purpose it stays holy. But on the way back from the sea, it occurred to me what Tosphot intends. He is saying that the argument between R. Judah and R. Meir refers only to using Hedesh. Using hedesh while knowing it is hedesh is the argument. To R. Judah it stays hedesh. But Tosphot here in Kidushin page 55 refers to stealing hedesh. To Tosphot if the gizbar intentionally steals it (by giving it knowingly to another person), that takes it out of the category of hedesh to both R. Meir and R Judah.--------------------------------------------------------------------------I was looking at the גמרא in קידושין דף נ''ה today and it occurred to me that תוספותseems at first glance to decide the law to be like ר' מאיר who holds “הקדש {an object that has been dedicated to the Temple}on purpose goes out to be חולין, but accidently it does not.” This bothered me because the גמרא itself is clear that the law is like ר' יהודה that accidently it loses its holiness, but on purpose it stays holy. But on the way back from the sea, it occurred to me what תוספותintends. He is saying that the argument between ר' יהודהand ר' מאיר refers only to using הקדש. Using הקדש while knowing it is הקדש is the argument. To ר' יהודהit stays הקדש. But תוספות here in קידושין דף נ''ה refers to stealing הקדש. To תוספותif the גזבר intentionally steals it (by giving it knowingly to another person), that takes it out of the category of הקדש to both ר' מאיר and ר' יהודה.

אני חושב שקיבלתי קצת בהירות לגבי תוספות והר''ם לגבי מעילה. מה שהייתי רוצה לומר הוא זה. יש טיעון תלת כיווני לגבי מעילה: (1) הר''י (רבינו יצחק) בתוספות בבא מציעא דף צ''ט ע''א, (2) תוספות בקידושין עמוד נ''ה ע''א, (3) ר''ם בפירושו על המשנה. אבל לכולם, אם משהו היה הקדש (קדוש על ידי הקדשה לבית המקדש) והוא יוצא מעצם היותו הקדש, ​​אז מי שמשתמש בו אינו אחראי על מעילה. (רק זה שגרם לו לצאת מקטגוריה זו חייב.) אם משהו הוא הקדש, ​​ומישהו משתמש בו, הוא חייב. השאלה היא מה יכול לגרום לחפץ לצאת מלהיות הקדש? (זה מתייחס לחפץ רגיל, אבל לא לבהמה ולא לכלים ששימשו להכנת הקורבנות.) לר''י (רבינו יצחק) עבור גזבר (פקיד בית דין) להשאיל חפץ של הקדש (שהוקדש למקדש) לא גורם לו לצאת מקטגוריה של הקדש, ​​אבל נתינתו כן גורמת לו לצאת מקטגוריה זו. [זוהי מסקנתו הסופית. אבל בהתחלה הר''י חשב שאפילו השאלה של החפץ גורמת לו לאבד את קדושתו.] נראה שעשיית זאת בכוונה, או בטעות, אינה משנה. (2) תוספת בקידושין עמוד נ''ה ע''א. אם הגזבר בטעות חושב שהחפץ שייך לו, והוא משאיל או נותן אותו, הוא נשאר קדוש. אבל אם הוא יודע שזה הקדש (של המקדש) ונותן אותו, הוא מאבד את קדושתו. כל מי שמשתמש בו לאחר מכן אינו חייב. (3) הרמב"ם מסתמך על הגמרא בקידושין עמוד נ"ה שמשווה פדיון בהמה שעתידה להיות קורבן ואין בה מום, למי שגורם לחפץ הקדש לאבד את קדושתו. (בדרך כלל, אי אפשר לפדות בהמה שהוקדשה להיות קורבן אלא אם כן יש בה מום.) לר"ם, אם הקצין (גזבר) יודע שהחפץ הוא הקדש והשתמש איתו בכל זאת, החפץ נשאר הקדש. זה כמו דעת ר' יהודה בקידושין עמוד נ"ה. אבל, אם הגזבר לא ידע או שכח שזהו הקדש והשתמש איתו בטעות, החפץ מאבד את קדושתו. זה בניגוד לדעת ר' מאיר שסובר ההפך. ר' מאיר סבור שאם והשתמש איתו ביודעין, אז הוא מאבד את קדושתו, לא אם והשתמש איתו בטעות ושכח שזהו הקדש.

Tosphot in Bava Mezia page 99a, (2) Tosphot in Kidushin page 55a, (3) Rambam in his commentary on the Mishna מסכת מעילה

t I think I have gained some clarity about Tosphot and the Rambam about trespass. What I would like to say is this. There is a three way argument about trespass: (1) The RI (rabbainu izhak) in Tosphot in Bava Mezia page 99a, (2) Tosphot in Kidushin page 55a, (3) Rambam in his commentary on the Mishna. But to everyone, if something was hedesh (holy by being dedicated to the Temple) and has goes out of being hedesh, then anyone that uses it is not liable for trespass. (Only the one that caused it to go out of that category is liable.) If something is hedesh, and someone uses it, he is liable. The question is what can cause an object to go out of being hedesh? (This refers to a regular object, but not an animal nor vessels used in preparing the sacrifices.) To the RI (Rabainu Izhak) for a gizbar (officer of the court) to loan out an object of hedesh (that was dedicated to the Temple) does not cause it to leave the category of hedesh, but giving it away does cause it to go out of that category. [That is his final conclusion. But at first the RI thought even loaning out the object also causes it to lose it’s holiness.] It seems doing this on purpose, or by accident makes no difference. (2) Tosphot in Kidushin page 55a. If the officer (gizbar) by mistake thinks the object belongs to him, and he loans or gives it out, it stays holy. But if he knows it is hedesh (of the Temple) and gives it out, it loses its holiness. Anyone that uses it after that is not liable. (3) Rambam bases himself on the Gemara in Kidushin page 55 that equates redeeming an animal that is to be a sacrifice and has no blemish, to one causing an object of hedesh to lose its holiness. (Normally, one cannot redeem an animal that is dedicated to be a sacrifice unless it has a blemish.) To the Rambam, if the officer (gizbar) knows the object is hedesh and gives it out anyway, the object stays hedesh. This is like the opinion of R. Judah in Kidushin page 55. But if the officer did not know or forgot it is hedesh and gave it out by mistake, the object loses its holiness. This is against the opinion of R. Meir who holds the opposite. R. Meir holds if he gave it out knowingly, then it loses it holiness, not if he gave it out by mistake forgetting that is hedesh. --------------------------------------------------------------------I think I have gained some clarity about תוספות and the ר’’ם about מעילה. What I would like to say is this. There is a three way argument about מעילה: (1) The ר''י (רבינו יצחק) in תוספות in בבא מציעא page צ''ט ע''א, (2) תוספות in קידושין page נ''ה ע''א, (3) ר’’ם in his commentary on the משנה. But to everyone, if something was הקדש (holy by being dedicated to the Temple) and has goes out of being הקדש, then anyone that uses it is not liable for מעילה. (Only the one that caused it to go out of that category is liable.) If something is הקדש, and someone uses it, he is liable. The question is what can cause an object to go out of being הקדש? (This refers to a regular object, but not an animal nor vessels used in preparing the sacrifices.) To the ר''י (רבינו יצחק) for a גזבר (officer of the court) to loan out an object of הקדש (that was dedicated to the Temple) does not cause it to leave the category of הקדש, but giving it away does cause it to go out of that category. [That is his final conclusion. But at first the ר''י thought even loaning out the object also causes it to lose its holiness.] It seems doing this on purpose, or by accident makes no difference. (2) תוספות in קידושין page נ''ה ע''א. If the גזבר by mistake thinks the object belongs to him, and he loans or gives it out, it stays holy. But if he knows it is הקדש (of the Temple) and gives it out, it loses its holiness. Anyone that uses it after that is not liable. (3) רמב''םbases himself on the גמרא in קידושין page נ''ה that equates redeeming an animal that is to be a sacrifice and has no blemish, to one causing an object of הקדש to lose its holiness. (Normally, one cannot redeem an animal that is dedicated to be a sacrifice unless it has a blemish.) To the ר’’ם, if the officer (גזבר) knows the object is הקדש and gives it out anyway, the object stays הקדש. This is like the opinion of ר' יהודה in קידושין page נ''ה. But, if the גזבר did not know or forgot it is הקדש and gave it out by mistake, the object loses its holiness. This is against the opinion of ר' מאיר who holds the opposite. ר' מאיר holds if he gave it out knowingly, then it loses it holiness, not if he gave it out by mistake forgetting that is הקדש.

בבא מציעא דף מ''ג ע''א. הגמרא אומרת אם פקיד בית דין שמונה לטפל בכסף או בחפצים המוקדשים למקדש (גזבר) נותן צרור כסף שאינו קשור לחלפן כספים, הפקיד חייב לפי דין מעילה. זהו החוק הקובע כי אסור להשתמש בחפצים המוקדשים למקדש לכל שימוש אחר מזה שלשמו נועדו. הרמב"ם כותב בהלכות מעילה פרק ז', הלכה י': אם אדם מוסר צרור כסף שאינו קשור לחלפן כספים או לבעל חנות, לא הוא ולא החלפן הכספים חייבים. זה נראה בסתירה מוחלטת לגמרא. תשובתי מבוססת על תוספת (בבא מציעא צ''ט ע''א). בתוספות, רבינו יצחק אמר שהפעם היחידה שיכולה להיות מעילה אחרי מעילה היא כאשר גזבר אחד נותן לאחר, והשני לאחר, וכן הלאה. כל אחד אחראי משום שהחפץ מעולם לא יצא מרשות המקדש למרות שכל אחד שימש לשימוש אישי. יש לציין: הרמב"ם לעולם אינו אומר שהוא מדבר על גזבר. אלא, הוא כותב שאדם (פרטי) שיש לו כסף שמוקדש למקדש בחבילה שאינה קשורה נותן אותו לאחר, אף אחד לא אחראי. הראשון משום שלא אמר לאחר להשתמש בכסף, והוא מעולם לא הוציא אותו מרשות המקדש, מכיוון שהכסף עדיין לא הגיע לידי גזבר. אני רוצה להוסיף כאן שבתוספת ישנן שתי דרכים להיות אחראי על מעילה, או הוצאה מרשות הקדש, או שימוש בחפץ אפילו כשהוא עדיין ברשות הקדש. אבל, הוצאה מרשות הקדש בכוונה תחילה או בשוגג אינה משנה דבר-----------בעיה אפשרית בתשובתי כאן היא שהרמב"ם מביא את אותה תוספתא כמו שתוספות, שאומרת שאם אדם אחד משתמש בהקדש (חפץ השייך למקדש), ואז מוסר אותו לאחר והוא משתמש בו וכן הלאה וכן הלאה, כל אחד אחראי על מעילה. כעת, התוספות אומרות שזה מתייחס לפקידי בית המשפט (גזברים), והרמב"ם כותב זאת בפשטות ללא כל אינדיקציה להבחנות כמו שתוספות עושה. אבל הרמב"ם אומר שזה מתייחס לבהמה של הקדש, ולכן אין בעיה בתשובתי שבמקרה שלנו אנחנו מדברים על כסף. בכך שאין מעילה אחרי מעילה, ואף אחד מהם לא מתכוון להוציא את החפץ מתחום המקדש.

Bava Mezia 43 side a. If an officer of the court who is appointed to take care of money or objects that are dedicated to the temple (a gizbar) gives a bundle of money that is not tied up to a money changer, the officer is liable to the law of trespassing. That is the law that states that one must not use objects dedicated to the Temple for any use other than that which they were intended for. The Rambam writes (laws of trespassing chapter 7 law 10) "If one gives over a bundle of money that is not tied to a money changer or storeowner, neither he nor the money changer are liable." This seems in direct contradiction to the Gemara. My answer is based on Tosphot (Bava Mezzia page 98 side A). In Tosphot, Rabainu Izhak said the only time there can be trespassing after trespassing is when one officer gives to another and that other to another and so on. Each is liable because the object never left to domain of the Temple even though it was used for personal use by each one of the officers. So, the Rambam never says he is talking about a officer. Rather he writes that a person that has money of that is dedicated to the Temple in a bundle that is not tied gives it to another, neither is liable. That first one because he did not tell the other to use the money, and he never took it out of the domain of the Temple, since the money has not yet gotten into the hands of a officer. [I would like to add here that in Tosphot there are two ways to be liable for trespassing, either taking out of the domain or possession of the Temple, or using the object even while it is still in the possession of the Temple. But taking out of the domain of the Temple on purpose or by accident makes no difference.]A possible problem with my answer here is that the רמב''ם brings that same תוספתאthat תוספות זbrings that says that if one person uses hekdesh (an object that belongs to the Temple), and then hands it over to another and he uses it and so on and so forth, each one is liable for trespassing. Now, תוספותsays this refers to officers of the court(גזברים) , and the רמב''ם writes this plainly with no indication of any distinctions like תוספות makes. But the rambam says it refers to an animal of hedesh and so there is no question on my answer in our case where we are talking about money. In that there is no trespass after trespass and neither intends to take the object out of the domain of the temple. --------------------------------------------בבא מציעא דף מ''ג ע''א. If an officer of the court who is appointed to take care of money or objects that are dedicated to the temple (a גיזבר) gives a bundle of money that is not tied up to a money changer, the officer is liable to the law of מעילה. That is the law that states that one must not use objects dedicated to the Temple for any use other than that which they were intended for. The רמב''ם writes laws of מעילה chapter 7 law 10. if one gives over a bundle of money that is not tied to a money changer or storeowner neither he nor the money changer are liable. This seems in direct contradiction to the Gemara. My answer is based on תוספות . In תוספות , רבינו יצחק said the only time there can be מעילה after מעילה is when one officer gives to another and that other to another and so on. Each is liable because the object never left to domain of the Temple even though it was used for personal use by each one of the officers. So, the רמב''ם never says he is talking about a officer. Rather, he writes that a person that has money of that is dedicated to the Temple in a bundle that is not tied gives it to another, neither is liable. That first one because he did not tell the other to use the money, and he never took it out of the domain of the Temple, since the money has not yet gotten into the hands of a officer. I would like to add here that in תוספות there are two ways to be liable for מעילה, either taking out of the domain or possession of the הקדש, or using the object even while it is still in the possession of the הקדש. But, taking out of the domain of the הקדש on purpose or by accident makes no difference.---------A possible problem with my answer here is that the רמב''ם brings that same תוספתאthat תוספות brings that says that if one person uses הקדש (an object that belongs to the Temple), and then hands it over to another and he uses it and so on and so forth, each one is liable for trespassing. Now, תוספותsays this refers to officers of the court(גזברים) , and the רמב''ם writes this plainly with no indication of any distinctions like תוספות makes. But the רמב''ם says it refers to an animal of הקדש ,and so there is no question on my answer in our case where we are talking about money. In that there is no מעילה after מעילה and neither intends to take the object out of the domain of the temple.

za82 midi music file. F major za82 nwc file za82 orchestra version za 82 orchestra version nwc file

בשלב מסוים הגמרא שואלת כיצד רב נחמן יסביר את המשנה בקידושין כ"ח. הסיבה לכך היא שאנו אומרים שתחילת המשנה מתייחסת למטבע, וסופה להחלפה באמצעות פירות. הגמרא עונה תשובה לפי ר' יוחנן, אבל אז מה יענה ריש לקיש? אני שואל מדוע לא לומר שריש לקיש שמחזיק מטבע אינו גורם להחלפה, בדיוק כפי שהוא אומר לגבי קניין כסף, מטבע אינו גורם לרכישה, אלא הרמה או משיכה של החפץ הנרכש. אני שואל מדוע לא לומר שריש לקיש חולק על כל ההנחה. אלא, רק הרמה או משיכה. אפילו לרכוש באמצעות החלפה---------------------------אני חושב שכדאי להוסיף כאן שרב נחמן לומד את סוף המשנה כהחלפת שור בפרה, ולא בשר שור בפרה. רק ב"אולי הייתי חושב" הגמרא צריכה לומר שהמשנה מתייחסת לבשר. ואנחנו שואלים לפי הנחה זו כיצד רב נחמן היה מסביר את המשנה. אבל, למעשה, רב נחמן לא מקיים הנחת ה"אולי חשבתי" אבל סבור שהמשנה אומרת "החלפת שור בפרה", לא בשר