Wandering of Abraham in the land of Israel. I think Beer Sheva was an oasis, not owned by anyone at the time; not the Philistines nor the Canaanites.

My thought on the wandering of Abraham in the land of Israel. Abraham first got to the land of Canaan through Schem and then stayed at that latitude for a while and then made his way down south. Then he was in Egypt for a few months and then came back into the south of Israel and then went back up to that same middle area of Israel around Schem. {You can see this because he was between Ai and Beit El- Beit El on the West and Ai on the East; and we know that Ai was near Jericho also in the middle of Israel} Then Lot went to the Jordan valley. At that point I think the Jordan valley was not part of the land of Canaan, but rather was ruled by four kings who were not Canaanites. [Later the Canaanites took over that area after that those kings were defeated by Abraham and his men, and also that area was largely destroyed when God rained down on it salt and sulfur and some kind of fire that caused that whole area to up in smoke so high up that it could be seen from Hevron –way down South ] But Abraham then stayed in Canaan. Then he fought those kings and returned to live in Hevron. (He was in Hebron even before that war with the kings.) Then there was the incident with the destruction of Sodom, and then Abraham went to the land of the Philistines around present day Netivot. But then Abimelech took Sara, but returned her, and she gave birth to Isaac, and then Hagar [Abraham’s concubine] was thrown out and wandered in the desert of Beer Sheva. So, Abraham was no longer in Gerar [Netivot], but somewhere closer to Beer Sheva. Then Abimelech came to Abraham and they made a peace deal and called that place Beer Sheva and then Abimelech returned to the land of the Philistines (Plishtim). Then it say, "Abraham dwelt in the land of the Philistines many days." If Abimelech returned to the land of the Philistines, then Beer Sheva was not in the land of the Philistines. But then, if Abraham was in Beer Sheva, how was he in the land of the Philistines (plishtim) many days? I think Abraham was wandering between Beer Sheva and Netivot. I think Beer Sheva was an oasis, not owned by anyone at the time. Not the Philistines, nor the Canaanites. Later during the time of Isaac, I think the Canaanites settled that oasis and made it into a city. [I would like to add that after Abraham buried sara he stayed in Hebron with his son, Isaac, and in fact we know where Isaac first met Rebekah -it was near Hebron. For he met her at the well called “Lachai Roi”. And that was where Hagar had run away from sara when Abraham was in Hebron. so that whole area was near Hebron. Only after that Abraham and Isaac went to the land of the Philistines did they later go settle in Beer Sheva ]----------------------My thought on the wandering of אברהם in the land of Israel. אברהם first got to the land of כנען through שכםand then stayed at that latitude for a while and then made his way down south. Then he was in Egypt for a few months and then came back into the south of Israel and then went back up to that same middle area of Israel around שכם. {You can see this because he was between עי and בית אל on the West and עי on the East; and we know that עי was near יריחו also in the middle of ישראל} Then לוט went to the כיכר הירדן. At that point I think the כיכר הירדן was not part of the land of כנען, but rather was ruled by four kings who were not כנענים. [Later the כנענים took over that area after that those kings were defeated by אברהם and his men, and also that area was largely destroyed when God rained down on it salt and sulfur and some kind of fire that caused that whole area to up in smoke so high up that it could be seen from חברון way down South ] But אברהם then stayed in כנען. Then he fought those kings and returned to live in חברון. (He was in חברון even before that war with the kings.) Then there was the incident with the destruction of Sodom, and then אברהם went to the land of the פלישתים around present day נתיבות. But then אבימלך took שרה, but returned her, and she gave birth to יצחק, and then הגר [אברהם’s concubine] was thrown out and wandered in the desert of באר שבע. So, אברהם was no longer in גרר [נתיבות], but somewhere closer to באר שבע. Then אבימלך came to אברהם and they made a peace deal and called that place באר שבע and then אבימלך returned to the land of the פלישתים. Then it says, "אברהם dwelt in the land of the פלישתים many days." If אבימלך returned to the land of the פלישתים, then באר שבע was not in the land of the פלישתים. But then, if אברהם was in באר שבע, how was he in the land of the פלישתים many days? I think אברהם was wandering between באר שבע and נתיבות. I think באר שבעwas an oasis, not owned by anyone at the time. Not the פלישתים, nor the כנענים. Later during the time of Isaac, I think the כנענים settled that oasis and made it into a city. -------------------------------מחשבתי על נדודיו של אברהם בארץ ישראל. אברהם הגיע תחילה לארץ כנען דרך שכם, שהה בקו רוחב זה זמן מה, ואז ירד דרומה. לאחר מכן שהה במצרים מספר חודשים, חזר לדרום ישראל, ועלה לאותו אזור מרכזי בסביבות שכם. {ניתן לראות זאת משום שהוא היה בין עי לבית אל במערב, ועי במזרח; ואנחנו יודעים שעי היה קרוב ליריחו, גם באמצע ישראל}. לאחר מכן הלך לוט לכיכר הירדן. אני חושב שבנקודה זו, כיכר הירדן לא הייתה חלק מארץ כנען, אלא נשלטה על ידי ארבעה מלכים שלא היו כנענים. [מאוחר יותר, הכנענים השתלטו על האזור לאחר שהמלכים הללו הובסו על ידי אברהם ואנשיו, וגם האזור נהרס ברובו כאשר אלוהים המטיר עליו מלח וגופרית ואש שגרמו לכל האזור לעלות עשן כל כך גבוה עד שניתן היה לראותו מחברון הרחק דרומה]. אבל אברהם נשאר אז בכנען. לאחר מכן הוא נלחם במלכים הללו וחזר לגור בחברון. (הוא היה בחברון עוד לפני המלחמה ההיא עם המלכים.) אחר כך היה המקרה עם חורבן סדום, ואז אברהם הלך לארץ הפלשתים בסביבות נתיבות של ימינו. אבל אז אבימלך לקח את שרה, אבל החזיר אותה, והיא ילדה את יצחק, ואז הגר [פילגשו של אברהם] נזרק החוצה ונדדה במדבר באר שבע. אז, אברהם כבר לא היה בגרר [נתיבות], אלא איפשהו קרוב יותר לבאר שבע. ואז בא אבימלך לאברהם ועשו הסכם שלום וקראו למקום ההוא באר שבע, ואז חזר אבימלך לארץ הפלשתים. ואז כתוב "אברהם ישב בארץ הפלשתים ימים רבים". אם אבימלך חזר לארץ הפלשתים, אז באר שבע לא הייתה בארץ הפלשתים. אבל אז, אם אברהם היה בבאר שבע, איך הוא היה בארץ הפלשתים ימים רבים? אני חושב שאברהם הסתובב בין באר שבע לנתיבות. אני חושב שבאר שבע הייתה נווה מדבר, שלא היה בבעלותו של אף אחד באותה תקופה, לא הפלישתים, וגם לא הכנענים. מאוחר יותר בתקופת יצחק, אני חושב שהכנענים התיישבו בנווה המדבר הזה והפכו אותו לעיר

הרמב''ן על בבא קמא דף כ''ט ע''א. כשעיינתי ברמב''ן, עלה בדעתי שאולי תוספות והרמב''ן אומרים את אותה גישה בסיסית לאמירה של אביי שר' מאיר ור' יהודה חלוקים בשני דברים. אם כן, אז גישה זו לתוספות אינה דומה למהרש''א, ולא דומה למהרש''ל. למהרש''א אומרים התוספות שלר' יהודה ישנן שתי דרכים שלא להתחייב כשנושא חבית והיא נופלת וגורמת נזק. דרך אחת לא להיות אחראי היא אם הוא נוטש אותה, והדרך השנייה היא אם המעידה הייתה במקרה (אונס). עבור ר' מאיר ישנן שתי דרכים להיות אחראי. דרך אחת היא לא לנטוש את החבית, והשנייה היא אם המעידה הייתה ברשלנות. עבור המהרש''ל, משמעות התוספת היא שבזמן הנפילה המשתנה היחיד שחשוב הוא הטיעון הרגיל האם המעידה היא באונס (ר' יהודה) או ברשלנות (ר' מאיר). לאחר הנפילה, המשתנה היחיד שמשפיע הוא אם הוא נוטש את החפץ. אבל לרמב''ן יש גישה שונה ואני חושב שזו משמעות התוספת. עבור הרמב''ן, הגישה של ר' יהודה היא שאם הנפילה הייתה באונס, אז אם הוא נוטש את החפץ, הוא לא אחראי. אבל אם הוא לא נוטש אותו, אז הוא אחראי (כמו ר' מאיר). גם התוספות וגם הרמב"ן מביאים הוכחה לרעיון זה ממקרה של שור שנכנס לחצר של אדם וחופר בור, שבעל החצר אחראי למרות שלא חפר את הבור וגם לא רצה בו. לכן ר' יהודה ור' מאיר חלוקים בדעותיהם רק לגבי המקרה ההפוך, כאשר הנפילה הייתה ברשלנות והוא נטש את החפץ. לר' מאיר הוא אחראי, ור' יהודה חולק על דעתו. בכך מסתיימת אמירתי על התוספות כרגע. עם זאת, אני רוצה להוסיף כאן שהרי"ף נוקט בגישה הפוכה. הוא אומר שר' יהודה מסכים עם ר' מאיר כאשר הנפילה הייתה ברשלנות, והוא נטש את החפץ. במקרה זה, גם ר' יהודה וגם ר' מאיר מסכימים שהוא אחראי,(מפקיר נזקיו אחר נפילת פשיעה) וההבדל היחיד ביניהם הוא אם הנפילה היית האונס, ועדיין הוא לא נטש את החפץ____ברצוני להוסיף כאן שבגמרא דף כ"ט ע"ב ר' יוחנן אמר שמי שנוטש את חפצו (שיכול לגרום נזק) אחראי ור' אושעיה אמר שאינו אחראי. אם נלמד כמו המהרש''ל, דברי אביי קשורים ישירות לטענה זו. מצד שהחפץ כבר נמצא על הקרקע, הדבר היחיד שחשוב הוא הטענה בין ר' יוחנן לר' אושעיה, כלומר, כאשר הוא נוטש אותו, האם הוא אחראי או לא? אבל אם נלמד כמו המהרש''א, דברי אביי אינם קשורים כלל לטענות אלו. אפשר לקבוע שנטישה לאחר נפילה באונס אינה אחראית, אבל באופן כללי נטישה תהיה אחראית מכיוון שיש רק גורם אחד שיפוטר אותו. אפשר לקבוע שנטישת חפץ לאחר נפילה ברשלנות היא אחראית, אך באופן כללי נטישת חפץ אינה אחראית-------בנקודה זו ברצוני לשאול שאלה על הרי"ף והרמב"ן. זוהי שאלה. אם נלמד כמו המהרש"ל, אז כאשר אביי אומר "הם חלוקים בדעותיהם על שתיים", פירוש הדבר שהם חלוקים בדעותיהם על שני זמנים נפרדים. אחד הוא כאשר החפץ נופל, והשני הוא כאשר הוא על הקרקע. אבל אם לא נלמד כך, אז הגישה האחרת היא שהם חלוקים בדעותיהם על שני סוגים שונים של חשיבה. אחת היא האם מעידה היא באונס או לא. השנייה היא האם נטישת החפץ שלו משחררת אותו מחובתו. אבל אם נלמד כמו הרמב"ן ורבינו יצחק, זה לא יכול להיות כך. כי הם אומרים שגם אם הנפילה הייתה באונס, אם לא נטש את החפץ הוא אחראי. אז, לפי ההיגיון הזה, הגורם היחיד שחשוב הוא אם הוא נטש את החפץ. עבור הרי"ף, אם הוא נטש את החפץ לאחר נפילה ברשלנות, אז הוא אחראי. אז, הדבר היחיד שחשוב הוא אם הנפילה הייתה מרשלנות או לא

Ramban on Bava Kama page 29 a

I was at the local Lithuanian Beit Midrash at night and had a chance to look at the Ramban on Bava Kama page 29 a. As I was looking at the Ramban, it occurred to me that perhaps Tosphot and the Ramban are saying the same basic approach to the statement of Abaye that "R. Meir and R. Judah disagree about two things." If so, then this approach to Tosphot is not like the Maharsha, nor like the Maharhal. To the Maharsha, the Tosphot is saying that to R. Judah there are two ways of being not liable (when one is carrying a barrel and it drops and causes damage). One way to be not liable is if he abandons it, and the other way is if the stumbling was by accident. To R Meir there are two ways of being liable. One way is to not abandon the barrel, and the other is if the stumbling was by negligence. To the Maharshal, the meaning of Tosphot is that at the time of the fall, the only variable that matters is the regular argument of if stumbling is by accident (R. Judah) or by negligence (R. Meir). After the fall, the only variable that makes a difference is if he abandons the object. But the Ramban has a different approach, and I think this is what Tosphot means. To the Ramban, the approach of R. Judah is if the fall was by accident, then if he abandons the object, he is not liable. But if he does not abandon it, then he is liable. Both Tosphot and the Ramban bring a proof to this idea from the case of an ox entering one’s courtyard and dig a hole the owner of the courtyard is liable even though he did not dig the hole nor want it. Therefore R. Judah and R. Meir disagree only about the opposite case of when the fall was by negligence, and yet he abandoned the object. To R. Meir he is liable and R. Judah disagree. That is the end of what I have to say about Tosphot at the present time[A proof that Tosphot holds the same as the Ramban is that the Rosh brings a statement from Rabainu Izhak that if the fall was by accident and yet he did not abandon the object, he is liable and Tosphot in general is Rabainu Izhakk ] However, I want to add here that the Rif has the opposite approach to R. Judah. He says that R. Judah agrees with R. Meir when the fall was by negligence, and yet he abandoned the object. In this case, both R. Judah and R. Meir agree he is liable, and the only difference between them is if the fall was by accident, and yet he did not abandon the object. I would like to add here that later in the Gemara page 29 b R Yochanan said one who abandons his object (that can cause damage) is liable and R Oshiya said he is not liable. If we learn like the Maharshal, the statement of Abaye is directly related to this argument. On the side that the object is already on the ground, the only thing that matters is this argument between R Yochanan and R Oshiya, i.e., when he abandons it, if is he liable or not? But if we learn like the Maharsha, the statement of Abaye is not connected with this other argument at all. One could hold abandoning after a fall by accident is not liable, but in general abandoning would be liable since there is only one factor that would absolve him. One could hold abandoning one’s object after a fall by negligence is liable, but that in general abandoning some object would be not liable. At this point I would like to ask a question on the Rif and the Ramban. It is this. If we learn like the Maharshal, then when Abaye says, “they disagree about two,” that means they disagree about two separate times. One is when the object is falling and the other is when it is on the ground. But if we do not learn like that, then the other approach is that they disagree about two different kinds of reasoning. one is whether tripping is by accident or not. The other is if abandoning his object releases him from obligation. But if we learn like Rabainu Izhak that cannot be so. For he says even if the fall was by accident, if did not abandon the object he is liable. So, to that logic, the only factor that matters is if he abandons the object. To the Rif if he abandoned the object after a fall by negligence, then he is liable. So, the only thing that matters is if the fall was by negligence or not. At this point I would like to ask a question on the Rif and the Ramban. It is this. If we learn like the Maharshal, then when Abaye says, “they disagree about two,” that means they disagree about two separate times. One is when the object is falling and the other is when it is on the ground. But if we do not learn like that, then the other approach is that they disagree about two different kinds of reasoning. one is whether tripping is by accident or not. The other is if abandoning his object releases him from obligation. But if we learn like Rabainu Izhak that cannot be so. For he says even if the fall was by accident, if did not abandon the object he is liable. So, to that logic, the only factor that matters is if he abandons the object. To the Rif if he abandoned the object after a fall by negligence, then he is liable. So, the only thing that matters is if the fall was by negligence or not. ------------------------------------------------the רמב’’ן on בבא קמא כ''ט ע''א page. As I was looking at the רמב’’ן, it occurred to me that perhaps תוספות and the רמב’’ן are saying the same basic approach to the statement of אביי that ר’ מאיר and ר’ יהודה disagree about two things. If so, then this approach to תוספות is not like the מהרש’’א, nor like the מהרש’’ל. To the מהרש’’א, the תוספות is saying that to ר' יהודה there are two ways of being not liable when one is carrying a barrel and it drops and causes damage. One way to be not liable is if he abandons it, and the other way is if the stumbling was by accident. To ר’ מאיר there are two ways of being liable. One way is to not abandon the barrel, and the other is if the stumbling was by negligence. To the מהרש’ל, the meaning of תוספות is that at the time of the fall the only variable that matters is the regular argument of if stumbling is by accident (ר’ יהודה) or by negligence (ר’ מאיר). After the fall, the only variable that makes a difference is if he abandons the object. But the רמב’’ן has a different approach and I think this is what תוספות means. To the רמב’’ן, the approach of ר’ יהודה is if the fall was by accident, then if he abandons the object, he is not liable. But if he does not abandon it, then he is liable. Both תוספות and the רמב’’ן bring a proof to this idea from the case of an ox entering one’s courtyard and dig a hole the owner of the courtyard is liable even though he did not dig the hole, nor want it. Therefore ר’ יהודה and ר’ מאיר disagree only about the opposite case of when the fall was by negligence and yet he abandoned the object. To ר’ מאיר he is liable and ר’ יהודה disagree. That is the end of what I have to say about תוספות at the present time.([A proof that תוספות holds the same as the רמב''ן is that the רא''ש brings a statement from רבינו יצחק (הר''י) that if the fall was by אונס and yet he did not abandon the object, he is liable and תוספות in general is רבינו יצחק) However, I want to add here that the רי''ף has the opposite approach. He says that ר’ יהודה agrees with ר’ מאיר when the fall was by negligence, and yet he abandoned the object. In this case, both ר’ יהודה and ר’ מאיר agree he is liable, and the only difference between them is if the fall was by accident, and yet he did not abandon the object.------- I would like to add here that later in the גמרא page כ''ט ע''ב ר' יוחנן said one who abandons his object (that can cause damage) is liable and ר' אושעיה said he is not liable. If we learn like the מהרש''ל, the statement of אביי is directly related to this argument. On the side that the object is already on the ground, the only thing that matters is this argument between ר' יוחנן and ר' אושעיה, i.e., when he abandons it, if is he liable or not? But if we learn like the מהרש''א, the statement of אביי is not connected with this other argument at all. One could hold abandoning after a fall by accident is not liable, but in general abandoning would be liable since there is only one factor that would absolve him. One could hold abandoning one’s object after a fall by negligence is liable, but that in general abandoning some object would be not liable. At this point I would like to ask a question on the רי''ף and the רמב''ן. It is this. If we learn like the מהרש''ל, then when אביי says, “they disagree about two,” that means they disagree about two separate times. One is when the object is falling and the other is when it is on the ground. But if we do not learn like that, then the other approach is that they disagree about two different kinds of reasoning. one is whether tripping is by accident or not. The other is if abandoning his object releases him from obligation. But if we learn like הרמב''ן ורבינו יצחק that cannot be so. For THEY say even if the fall was by accident, if did not abandon the object he is liable. So, to that logic, the only factor that matters is if he abandons the object. To the רי''ף if he abandoned the object after a fall by negligence, then he is liable. So, the only thing that matters is if the fall was by negligence or not.

realize that there is a problem with worship people. if you look at the general gist of the Old Testament you will see that there is a specific emphasis on worship of God alone and depending on God alone. There are on occasion hint of some kind of mediator when you have moses prying for the people but that is more of a factor that does not come into the main scheme of things where the emphasis is on the importance of approaching God alone. You ee this pretty clearly with Elijah the prophet on mount Carmel where he told the people if the Lord is God, then worship him. If the Baal is god, then worship him. Make up your minds. After the fire came down from heaven, the people exclaimed the Lord is God the Lord is God

ברצוני לענות על השאלה ששאלתי בתוספות לפני מספר ימים בבבא קמא דף כ''ט ע''ב. הסיבה שתוספות מניחה שתחילת הברייתא מדברת על מקרה שבו הנפילה לא הייתה באשמתו היא שזו ההנחה בנקודה זו של הטיעון. [(שברייתה אומר שאם הכד שלו נשבר והוא לא הרים אותה, ר' מאיר אמר שהוא אחראי ור' יהודה אמר שלא)] ר' יוחנן אמר שהם חלוקים בדעותיהם לאחר זמן הנפילה. בנקודה זו הגמרא מציעה שבמהלך זמן הנפילה שניהם מסכימים שהוא אינו אחראי. זו הסיבה שתוספות גורסת בנקודה זו של הטיעון שהגמרא מניחה שהוא לא היה באשמתו. לאחר מכן שואלת התוספות שאם אכן תחילת הברייתא מדברת על מקרה של תאונה טהורה [אונס], אז תהיה סתירה בר' מאיר. כי כאן הוא אומר שאחרי נפילה בתאונה [אונס] הוא אחראי, בעוד שבסוף אותה בריאתה הוא אומר שאחרי נפילה בתאונה (וכלי שלו גרם נזק) הוא לא יהיה אחראי. לכן, בחלק הבא של הגמרא, שבו הגמרא מציעה שבמהלך הנפילה שניהם מסכימים שהוא אחראי, בנקודה זו נניח שתחילת הברייתא מדברת על מקרה של נפילה עקב רשלנות ושר' יהודה יסכים שהוא אחראי

I would like to answer the question I asked on Tophot a few days ago in Bava Kama page 29b. The reason Tosphot assumes the beginning of the braita is talking about a case in which the fall was not his fault is that that is the assumption at this point in the argument. [(That braita says if his jar broken and he did not pick it up, R Meir said he is liable and R Judah said no)] R Yochanan said they disagree after the time of the fall. At this point the Gemara suggests that during the time of the fall both agree that he is not liable. That is why Tosphot holds at this point in the argument that the Gemara assumes he fall was not because of his fault. Then the Tosphot asks that if in fact that beginning of the braita would be talking about a case of pure accident, then there would be a contradiction in R Meir. For here he would be saying after a fall by accident he is liable, while in the end of this same braita he says that after a fall by accident (and his vessels caused damage) that he would not be liable. So, in the next part of the Gemara where the Gemara suggests that during the fall both agree he is liable, at that point we would assume the beginning of the braita is talking about a case of a fall because of negligence and that there R Judah would agree he is liable

Gaza in the time of Abraham the patriarch

Gaza in the time of Abraham the patriarch was the land of the Philistines [not Canaan]. But there is a promise to give to Abraham, “these lands”—not just the land of Canaan. And there is another promise to give him the land of Canaan. And there is another promise to give to him all the land from the Nile until the Euphrates. But, in any case, the actual land that is defined in the Book of Numbers chapter 34 includes Gaza. And in fact, Gaza was a part of Israel after the tribe of Judah conquered it after the time of Joshua [as brought in the first chapter of the Book of Judges.] [But that might mean only Gaza and Ashkelon. There were a few other cities that perhaps they did not conquer.] Also, incidentally, Jerusalem was also settled by the tribe of Simon who lived there with the Jebusi [one of the Canaanite nations] who were already there. This raises the question: in dividing the land of Israel. Gaza was not conquered yet [in the time of Joshua]. So, to which tribe should it belong? And furthermore, if an area needs to be conquered before it can be designated to belong to any one tribe, who could Jerusalem belong to? Benjamin and Judah? But no one had it during the time of Joshua; and later only, Simon settled it. Oddly enough, Sidon was the city of the first born of Canaan, and yet is not included in the seven Canaanite nations that Israel was commanded to destroy. [Deuteronomy chapter 7] It eventually became the major center of the Phoenicians. After that, the major center of the Phoenician became Carthage. They were the pirates of the Mediterranean Sea until Rome wiped them of the map. Abraham the Patriarch first entered Israel in the middle around Schem. And after he was forced to go to Egypt (because of a famine), he returned to that same area as it says, “he dwelt between Ai and Beit El. Beit El was on the West [by the sea] and Ai was on the East. We know where Ai was because that was the second city conquered by Joshua. so it was right in the middle of Israel. and it say that Abraham was right between these two cities one on the West and the other on the East. That sounds like it means they are in a horizontal line. -----Abraham eventually got to Hevron as it says, “He was sitting in the area of the oak trees of Mamre,” and later in Genisis it identifies the area of Mamre with Hevron. --- But Abraham made his way down south and eventually was in the land of the Philistines. Then the king of the Philistines (Avimeleh) kidnapped Sarah, and after a dream he gave her back to Abraham. You can see right after that Abraham left that area [around Gerar which is a drop north of Netivot ] and went directly to Beer Sheba. You know this because right after the event with the taking and giving back of Sara, Sarah gave birth to Isaac and immediately after that sara saw Hagar with her on and told Abraham to get rid of her, and she was sent out and wandered in the desert of Beer Sheva. So, Abraham in Beer Sheva at that time. ---When Abraham was in Beer Sheva, Lot went to the Jordan Valley because it was lush and fruitful and that was where Sodom was. So, when God destroyed Sodom, it says that Abraham got up in the morning and looked toward that area and the smoke was rising from it like an oven. That means he was looking north from Hevron. The only way he could have seen the smoke rising from Sodom was if the cloud cover was rising about 15 km high or more (I think). I was also thinking that perhaps Beer Sheva was an oasis in a desert when Abraham first got there, because the first time Abraham and Avimelech (king of the Philistines) made a covenant with each other it never says that they went to Abraham [like it says later with Isaac]. Rather it just says they spoke with him to make a covenant and they called that place Beer Sheva. So, Beer Sheva was not a city yet. It was just a place where there was spring and trees. it was not yet Canaan nor Philistines. And right there it says Abraham wandered in the land of the Philistines many days. probably, later the Canaanites took over Beer Sheva and settled it and made it a city. So, by the time of Isaac, when Isaac decided he had had enough trouble in the land of the Philistines, he left and went to Beer Sheva. So, by that time, it was Canaan, and then Avimelech went to him out of the land of the Philistines into the land of Canaan to come to an agreement with Isaac. --- At any rate, now that we know that Beit El is right up in the middle of Israel [not down South] around Jericho therefore when Isaac told Jacob to Laban in Padan Aram he first went up to Beit El, not directly East. I think the kings that fought with Abraham were not Canaanites because Lot went there and Abraham stayed in Canaan. ____________________________________________________ ______________________________________ __________________ עזה בתקופת אברהם הייתה ארץ פלישתים [לא כנען]. אבל יש הבטחה לתת לאברהם, "הארצות האלה" - לא רק ארץ כנען. ויש הבטחה נוספת לתת לו את ארץ כנען. ויש הבטחה נוספת לתת לו את כל הארץ מהנילוס ועד הפרת. אבל, בכל מקרה, הארץ עצמה שמוגדרת בפרק ל"ד במדבר כוללת את עזה. ולמעשה, עזה הייתה חלק מישראל לאחר ששבט יהודה כבש אותה לאחר ימי יהושע [כפי שמובא בפרק הראשון של ספר שופטים] [אבל זה יכול להיות רק עזה ואשקלון]. היו עוד כמה ערים שאולי הם לא כבשו.] כמו כן, אגב, ירושלים גם הייתא מיושב על ידי שבט שמעון שחי שם עם היבוסים [אחד מעמי הכנען] שכבר היו שם. זה מעלה את השאלה: בחלוקת ארץ ישראל, עזה עדיין לא נכבשה [בימי יהושע]. אז, לאיזה שבט היא צריכה להשתייך? ויתרה מכך, אם יש צורך לכבוש אזור לפני שניתן יהיה להגדירו כשייך לשבט אחד, למי ירושלים יכולה להשתייך? לבנימין וליהודה? אבל לאף אחד לא היה את זה בימי יהושע; ורק מאוחר יותר ששמעון יישב אותה. --- למרבה הפלא, צידון הייתה עיר בכור כנען, אך היא אינה כלולה בין שבע עמי הכנען שישראל נצטווה להשמיד. [דברים פרק ז'] בסופו של דבר היא הפכה למרכז העיקרי של פלישתים. --- אברהם נכנס לראשונה לישראל באמצע, בסביבות שכם. ואחרי שנאלץ ללכת למצרים (בגלל רעב), הוא חזר לאותו אזור כפי שכתוב, "וישב בין עי ובין בית אל. ובית אל הייתה במערב [על יד הים] ועי במזרח." אנו יודעים היכן הייתה עי כי זו הייתה העיר השנייה שנכבשה על ידי יהושע. כך שהיא הייתה באמצע ישראל. ונאמר שאברהם ישב בין שתי הערים הללו, אחת במערב והשנייה במזרח. זה נשמע כאילו זה אומר שהן בקו אופקי. -----אברהם הגיע בסופו של דבר לחברון כפי שכתוב, "והיה יושב באלוני ממרא", ומאוחר יותר בבראשית מזהה את אזור ממרא עם חברון. --- אבל אברהם עשה את דרכו דרומה ובסופו של דבר היה בארץ הפלשתים. אז מלך הפלשתים (אבימלך) חטף את שרה ואלוהים ענה אותו, ולכן החזיר אותה לאברהם. אתם יכולים לראות שמיד לאחר מכן אברהם עזב את האזור הזה [סביב גרר, שנמצאת טיפה צפונית לנתיבות] והלך ישירות לבאר שבע. אתם יודעים זאת כי מיד לאחר האירוע עם לקיחתה והחזרתה של שרה, שרה ילדה את יצחק ומיד לאחר מכן שרה ראתה את הגר ואמרה לאברהם להיפטר ממנה, והיא נשלחה ונדדה במדבר באר שבע. אז, אברהם היה בבאר שבע באותה תקופה. ---כאשר אברהם היה בבאר שבע, לוט הלך לבקעת הירדן כי היא הייתה שופעת ופורייה ושם הייתה סדום. אז, כאשר אלוהים השמיד את סדום, כתוב שאברהם קם בבוקר והביט לעבר האזור הזה והעשן עלה ממנו כמו תנור. משמעות הדבר היא שהוא הביט צפונה מבאר שבע או אולי מחברון (אני לא זוכר). הדרך היחידה שהוא היה יכול לראות את העשן עולה מסדום הייתה אם ענני העננים היו מתנשאים לגובה של כ-80 קילומטרים. או יותר (אני חושב). חשבתי גם שאולי באר שבע הייתה בארץ הפלשתים כשאברהם הגיע לשם לראשונה, כי בפעם הראשונה שאברהם ואבימלך (מלך הפלשתים) כרתו ברית זה עם זה, לא נאמר שהם הלכו אל אברהם [כמו שכתוב מאוחר יותר עם יצחק]. אלא נאמר שהם דיברו איתו כדי לכרות ברית וקראו למקום הזה באר שבע. אז באר שבע עדיין לא הייתה עיר. זה היה רק מקום שבו היה באר. ושם נאמר שאברהם ישב בארץ הפלשתים ימים רבים. אז, כנראה, מאוחר יותר הכנענים השתלטו על באר שבע והתיישבו בה והפכו אותה לעיר. אז, בימי יצחק, כשיצחק החליט שהיו לו מספיק צרות בארץ הפלשתים, הוא עזב והלך לבאר שבע. אז, באותה תקופה, זה היה בארץ כנען, ואז אבימלך הלך אליו מארץ הפלישתים לארץ כנען כדי להגיע להסכם עם יצחק. --- בכל מקרה, עכשיו כשאנחנו יודעים שבית אל נמצאת באמצע ישראל [לא בדרום] סביב יריחו, לכן כאשר יצחק אמר ליעקב ללכת ללבן בפדן ארם הוא עלה תחילה לבית אל, לא ישירות מזרחה