ברצוני לענות על השאלה ששאלתי בתוספות לפני מספר ימים בבבא קמא דף כ''ט ע''ב. הסיבה שתוספות מניחה שתחילת הברייתא מדברת על מקרה שבו הנפילה לא הייתה באשמתו היא שזו ההנחה בנקודה זו של הטיעון. [(שברייתה אומר שאם הכד שלו נשבר והוא לא הרים אותה, ר' מאיר אמר שהוא אחראי ור' יהודה אמר שלא)] ר' יוחנן אמר שהם חלוקים בדעותיהם לאחר זמן הנפילה. בנקודה זו הגמרא מציעה שבמהלך זמן הנפילה שניהם מסכימים שהוא אינו אחראי. זו הסיבה שתוספות גורסת בנקודה זו של הטיעון שהגמרא מניחה שהוא לא היה באשמתו. לאחר מכן שואלת התוספות שאם אכן תחילת הברייתא מדברת על מקרה של תאונה טהורה [אונס], אז תהיה סתירה בר' מאיר. כי כאן הוא אומר שאחרי נפילה בתאונה [אונס] הוא אחראי, בעוד שבסוף אותה בריאתה הוא אומר שאחרי נפילה בתאונה (וכלי שלו גרם נזק) הוא לא יהיה אחראי. לכן, בחלק הבא של הגמרא, שבו הגמרא מציעה שבמהלך הנפילה שניהם מסכימים שהוא אחראי, בנקודה זו נניח שתחילת הברייתא מדברת על מקרה של נפילה עקב רשלנות ושר' יהודה יסכים שהוא אחראי