הרמב"ן על בבא קמא דף כ"ט. אני חושב שאני יכול לתת תשובה לשאלה ששאלתי על הרמב''ן לפני מספר ימים. השאלה היא שהוא תמיד מחזיק אדם כאחראי לגרימת נזק. מבחינתו, לא משנה אם זה נזק שנגרם על ידי גופו או על ידי רכושו. השאלה היא מאביי בדף כ"ח ע"ב. שם אביי אומר בגלוי שנזק שהוא גורם באונס אינו חייב. הרי"ף כתב שבמקרה של נפילה ברשלנות והוא מחליט לנטוש את רכושו לפני שהוא גורם נזק, שר' יהודה מסכים עם ר' מאיר שהוא אחראי. הרמב"ן מוסיף לכך ואומר שגם ר' יהודה וגם ר' מאיר מסכימים שבמקרה של נפילה בשוגג [לא באשמתו] והוא לא נוטש את רכושו שהוא אחראי. זוהי בבירור תשובה לרמב"ן שקובע שאדם תמיד אחראי לגרום נזק, בין אם בכוונה ובין אם בשוגג, בין אם על ידי גופו ובין אם באמצעות רכושו. כי כאן אנו רואים שגרימת נזק בשוגג אינה פוטרת אותו מאחריות. עם זאת, הם יסכימו גם במקרה של נפילה בשוגג והוא נוטש את רכושו, שהוא אינו אחראי. אז אפשר לשאול, "אם כך באילו דרכים ר' יהודה ור' מאיר חלוקים ביניהם?" תשובה, הם חלוקים ביניהם לגבי מקרה רגיל של מעידה. ר' מאיר סבור שזה נחשב כרשלנות (נתקל פושע) ור' יהודה סבור שזה נחשב כתאונה (אונס). אבל עדיין יכולים להיות מקרים אחרים שבהם ר' מאיר מסכים שהנפילה הייתה בטעות (אונס), ור' יהודה מסכים במקרים אחרים שנפילה עשויה להיות ברשלנות, ובמקרים אלה ר' יהודה ור' מאיר מסכימים יש תמיכה לגישה זו בגמרא שגם התוספת וגם הרמב"ן מביאים, שאומרת שאם שור פורץ לחצר וחופר בור, בעל החצר צריך למלא אותו למרות שהוא לא אחראי לחפירתו. הרעיון המרכזי של המשנה והגמרא הוא שאם אדם נושא חבית. והוא מועד והחבית נשברת וגורמת נזק. ר' מאיר אומר שהוא אחראי, והר' יהודה סבור שהוא אחראי אם זה היה בכוונה. אביי מביא ברייתא שאומר שאם אדם מועד ומה שהוא נושא גורם נזק, יש מחלוקת בין ר' מאיר שמחזיק שהוא אחראי לבין החכמים שאומרים שלא. אבל אם שם אבן, צרור או סכין על גג, ונפלו ברוח רגילה, וגרמו נזק, הוא אחראי. אפילו החכמים מסכימים על כך. אבל אם שם את כדיו על גג, ונפלו בגלל רוח שאינה רגילה, כולם מסכימים שהוא אינו אחראי. אביי אמר שהם חלוקים בשני דברים, גם במהלך הנפילה וגם אחרי הנפילה. לפי איך שהמהרש"א מסביר את התוספות, כוונת אביי היא שר' יהודה קובע כי נפילה בשוגג או נטישת חפצו פוטרים אותו מחובת התשלום, ור' מאיר קובע כי מקרה של מעידה ברשלנות או אי נטישת חפצו יגרום לו להיות מחויב לשלם, [אבל כפי שאמרתי קודם, הר''ף קובע שר' יהודה מסכים עם ר' מאיר במקרה של נפילה בשוגג ואי נטישת חפצו]. התפארת שמואל קובע אחרת, והוא אומר שבמהלך הנפילה המשתנה היחיד שחשוב הוא אם הנפילה הייתה ברשלנות או לא. לאחר הנפילה, המשתנה היחיד שמשפיע הוא אם הוא נטש את רכושו לפני שגרם נזק