הרמב''ן על בבא קמא דף כ''ט ע''א. כשעיינתי ברמב''ן, עלה בדעתי שאולי תוספות והרמב''ן אומרים את אותה גישה בסיסית לאמירה של אביי שר' מאיר ור' יהודה חלוקים בשני דברים. אם כן, אז גישה זו לתוספות אינה דומה למהרש''א, ולא דומה למהרש''ל. למהרש''א אומרים התוספות שלר' יהודה ישנן שתי דרכים שלא להתחייב כשנושא חבית והיא נופלת וגורמת נזק. דרך אחת לא להיות אחראי היא אם הוא נוטש אותה, והדרך השנייה היא אם המעידה הייתה במקרה (אונס). עבור ר' מאיר ישנן שתי דרכים להיות אחראי. דרך אחת היא לא לנטוש את החבית, והשנייה היא אם המעידה הייתה ברשלנות. עבור המהרש''ל, משמעות התוספת היא שבזמן הנפילה המשתנה היחיד שחשוב הוא הטיעון הרגיל האם המעידה היא באונס (ר' יהודה) או ברשלנות (ר' מאיר). לאחר הנפילה, המשתנה היחיד שמשפיע הוא אם הוא נוטש את החפץ. אבל לרמב''ן יש גישה שונה ואני חושב שזו משמעות התוספת. עבור הרמב''ן, הגישה של ר' יהודה היא שאם הנפילה הייתה באונס, אז אם הוא נוטש את החפץ, הוא לא אחראי. אבל אם הוא לא נוטש אותו, אז הוא אחראי (כמו ר' מאיר). גם התוספות וגם הרמב"ן מביאים הוכחה לרעיון זה ממקרה של שור שנכנס לחצר של אדם וחופר בור, שבעל החצר אחראי למרות שלא חפר את הבור וגם לא רצה בו. לכן ר' יהודה ור' מאיר חלוקים בדעותיהם רק לגבי המקרה ההפוך, כאשר הנפילה הייתה ברשלנות והוא נטש את החפץ. לר' מאיר הוא אחראי, ור' יהודה חולק על דעתו. בכך מסתיימת אמירתי על התוספות כרגע. עם זאת, אני רוצה להוסיף כאן שהרי"ף נוקט בגישה הפוכה. הוא אומר שר' יהודה מסכים עם ר' מאיר כאשר הנפילה הייתה ברשלנות, והוא נטש את החפץ. במקרה זה, גם ר' יהודה וגם ר' מאיר מסכימים שהוא אחראי,(מפקיר נזקיו אחר נפילת פשיעה) וההבדל היחיד ביניהם הוא אם הנפילה היית האונס, ועדיין הוא לא נטש את החפץ____ברצוני להוסיף כאן שבגמרא דף כ"ט ע"ב ר' יוחנן אמר שמי שנוטש את חפצו (שיכול לגרום נזק) אחראי ור' אושעיה אמר שאינו אחראי. אם נלמד כמו המהרש''ל, דברי אביי קשורים ישירות לטענה זו. מצד שהחפץ כבר נמצא על הקרקע, הדבר היחיד שחשוב הוא הטענה בין ר' יוחנן לר' אושעיה, כלומר, כאשר הוא נוטש אותו, האם הוא אחראי או לא? אבל אם נלמד כמו המהרש''א, דברי אביי אינם קשורים כלל לטענות אלו. אפשר לקבוע שנטישה לאחר נפילה באונס אינה אחראית, אבל באופן כללי נטישה תהיה אחראית מכיוון שיש רק גורם אחד שיפוטר אותו. אפשר לקבוע שנטישת חפץ לאחר נפילה ברשלנות היא אחראית, אך באופן כללי נטישת חפץ אינה אחראית-------בנקודה זו ברצוני לשאול שאלה על הרי"ף והרמב"ן. זוהי שאלה. אם נלמד כמו המהרש"ל, אז כאשר אביי אומר "הם חלוקים בדעותיהם על שתיים", פירוש הדבר שהם חלוקים בדעותיהם על שני זמנים נפרדים. אחד הוא כאשר החפץ נופל, והשני הוא כאשר הוא על הקרקע. אבל אם לא נלמד כך, אז הגישה האחרת היא שהם חלוקים בדעותיהם על שני סוגים שונים של חשיבה. אחת היא האם מעידה היא באונס או לא. השנייה היא האם נטישת החפץ שלו משחררת אותו מחובתו. אבל אם נלמד כמו הרמב"ן ורבינו יצחק, זה לא יכול להיות כך. כי הם אומרים שגם אם הנפילה הייתה באונס, אם לא נטש את החפץ הוא אחראי. אז, לפי ההיגיון הזה, הגורם היחיד שחשוב הוא אם הוא נטש את החפץ. עבור הרי"ף, אם הוא נטש את החפץ לאחר נפילה ברשלנות, אז הוא אחראי. אז, הדבר היחיד שחשוב הוא אם הנפילה הייתה מרשלנות או לא