Faith and Reason. Knowledge that is not by the senses, nor by concepts, but is immediate non-intuitive. It forms the basis of all concepts, even metaphysics in the first part. (Thus, by this, one can come to faith.)

The basic approach of Kant, Leonard Nelson and Kelley Ross make the most sense to me as well as I can understand them in my limited mind and time spent. Just for background's sake let me give a swift and instant approach to Kant. Kant wants to answer lots of questions, but his stated goal is to see if metaphysics can be put on a firm foundation. In scholastic philosophy of the Middle Ages, there are two parts of metaphysics, part one is of individual concepts. Part two is of the totality of things that we cannot experience directly. In Kant, there are two separate areas of knowledge-(1) empirical direct experience and (2) a priori concepts. That first area is called "intuition" from the Latin "perception". Intuition is divided into two parts: (1) sense perception and (2) pure intuition. Pure intuition is universals like redness or whiteness, adjectives that apply to many individual things, but they are still known by direct awareness. The area of concepts part one is where you combine universals into concepts by means of rules. [But direct perception cannot tell us anything about rules. I can experience direct a sensation of sight, hearing, taste, or feel, but not rules.] Part two of metaphysics is concepts that exist, but that we cannot know directly. The bridge from intuition to concepts is by apperception the self. Without the fact that the self is one united whole we could not know anything, and that self shows us that combining universals by rules is true. So synthetic apriori knowledge is possible. But metaphysics part two is closed. But to Leonard Nelson and Kelley Ross, there is such a thing as knowledge that is not by intuition, nor by concepts, but is immediate non intuitive. And it forms the basis of all concepts, even metaphysics in the first part. (Thus, by this, one can come to faith.) For Leonard Nelson thought the borrowing of the twelve categories of Aristotle to combine physical things with concepts was a bit too arbitrary. To Nelson, you need to start with axioms. And how do you know you started with the right axioms? According to Kelley Ross, that is by the process defined by Karl Popper of falsification. You can show concepts to be wrong when they do not correspond to reality. -------רק למען הרקע, הרשו לי לתת גישה מהירה ומיידית לקאנט. קאנט רוצה לענות על שאלות רבות, אך מטרתו המוצהרת היא לראות אם ניתן לבסס את המטאפיזיקה על בסיס איתן. בפילוסופיה הסכולסטית של ימי הביניים ישנם שני חלקים של מטאפיזיקה, חלק ראשון הוא של מושגים אינדיבידואליים. חלק שני הוא של מכלול הדברים שאנחנו לא יכולים לחוות ישירות. אצל קאנט ישנם שני תחומי ידע נפרדים - (1) חוויה אמפירית ישירה ו-(2) מושגים אפריוריים. התחום הראשון נקרא אינטואיציה מהמילה הלטינית תפיסה ישירה. אינטואיציה מחולקת לשני חלקים, תפיסה חושית, ואינטואיציה טהורה. אינטואיציה טהורה היא אוניברסלים כמו אדמומיות או לובן, תארים שחלים על דברים אינדיבידואליים רבים, אך הם עדיין מודעות ישירה. תחום המושגים חלק ראשון הוא המקום שבו אתה משלב אוניברסלים למושגים באמצעות כללים וחוקים. [אבל תפיסה ישירה לא יכולה לספר לנו דבר על כללים וחוקים.] אני יכול לחוות באופן ישיר תחושה של אדום, אבל לא חוקים.] החלק השני של המטאפיזיקה הוא מושגים שקיימים אבל שאנחנו לא יכולים לדעת אותם ישירות. הגשר מאינטואיציה למושגים הוא על ידי תפיסה של העצמי. בלי העובדה שהעצמי הוא שלם אחד מאוחד לא היינו יכולים לדעת כלום, והעצמי הזה מראה לנו ששילוב של אוניברסלים על ידי חוקים הוא נכון. לכן ידע סינתטי אפריורי אפשרי. אבל החלק השני של המטאפיזיקה סגור. אבל עבור ליאונרד נלסון וקלי רוס, יש דבר כזה ידע שאינו על ידי אינטואיציה, וגם לא על ידי מושגים, אלא הוא מיידי ולא אינטואיטיבי. והוא מהווה את הבסיס לכל המושגים, אפילו למטאפיזיקה בחלק הראשון. עבור ליאונרד נלסון, השאלה של שתים עשרה הקטגוריות של אריסטו כדי לשלב דברים פיזיקליים עם מושגים הייתה קצת שרירותית מדי. עבור נלסון, אתה צריך להתחיל עם אקסיומות. ואיך אתה יודע שהתחלת עם האקסיומות הנכונות? לפי קלי רוס, זה על ידי התהליך שהגדיר קרל פופר של הפרכה. אתה יכול להראות שמושגים שגויים כשהם לא תואמים את המציאות