The Mishna {Bava Metzia page 100-a} brings a case: a person bought a cow. It is discovered that it gave birth to a calf. We do not know when it gave birth before or after the deal. So who owns the calf?
The Gemara asks why is there a question? Just say it belongs to the person whose domain it is in?
Answer: It is in an alley. Question: Lets give it to the first owner? Answer: הא מני סומכוס It is Somhos [or Rather it is Sumhos].
[Sumhos holds money in doubt is divided. The Sages on the other hand hold the law is: "Taking money out of its domain requires a proof.] If the version of Gemara is "Rather it is Sumhos," that means it is retracting its the answer of the alley. But if the version is "It is Sumhos" is right then, that implies that we would not give it to the first owner because the mishna is like Sumhos. That leaves the answer of the alley in its place. That mean Sumhos would agree with חזקת רשות
If your version of the Gemara is Bava Metzia [page 100] is הא מני סונכוס or אלא הא מני סומכוס is going to make a difference if סומכוס agrees with חזקת רשות or not.
If you hold הא מני סומכוס that means סומכוס agrees with חזקת ממון חזקת רשות
The Rashbam is פוסק the law is like סומכוס.
This is related to Bava Batra page 34 in this way. The Rashbam holds there is migo for the person that grabbed the נסכא דר' אבא, he can disagree and claim that he never grabbed anything. Instead he admits that he grabbed it but he claims the object belongs to him. Rav and Shmuel decided the law is the person that grabbed it can keep it. The Rashbam holds the reason is that there is a migo. But it seems to me that there is a further reason for the Rashbam. That is, that there is חזקת ממון.
Otherwise why would this migo be strong enough to leave the object in the possession of the one that grabbed it.
But you could argue that חזקת ממון here really would give the object to the person that originally had it. So it could be that סומכוס does not go with חזקת ממון and here they would split the amount the object is worth except for the Migo.
This would depend on the Tosphot in Nida if חזקה מעיקרא ו חזקת השתא שוות or if חזקה מעיקרא is stronger. If חזקה מעיקרא is stronger it seems that would apply in this case also of the נסכא דר' אבא that we would say the חזקת ממון would go to the first person from whom the object was grabbed.
_________________________________________________________________________________
The משנה בבא מציעא דף ק' ע''א brings a case in which a person bought a cow. It is discovered that it gave birth to a calf. We do not know when it gave birth. Before or after the deal? So who owns the calf?
The גמרא asks why is there a question? Should not it to belong to the person whose domain it is in?
Answer: It is in an alley. Question: Let's give it to the first owner? Answer: הא מני סומכוס. It is סומכוס [or Rather it is סומכוס].
[סומכוס holds money in doubt is divided. The חכמים on the other hand hold the law is: "Taking money out of its domain requires a proof.] If the version of גמרא is "Rather it is סומכוס," that means it is retracting its the answer of the alley. But if the version is "It is סומכוס", that implies that we would not give it to the first owner because the משנה is like סומכוס. That leaves the answer of the alley in its place. That mean סומכוס would agree with חזקת רשות
__________________________________________________________________________________
If your version of the גמרא is בבא מציעא דף ק' ע''א is הא מני סונכוס or אלא הא מני סומכוס is going to make a difference if סומכוס agrees with חזקת רשות or not.
If you hold הא מני סומכוס that means סומכוס agrees with חזקת ממון חזקת רשות
The רשב''ם is פוסק the law is like סומכוס.
This is related to בבא בתרא ל''ד in this way. The רשב''ם holds there is מיגו for the person that grabbed the נסכא דר' אבא, he can disagree and claim that he never grabbed anything. Instead he admits that he grabbed it but he claims the object belongs to him. רב and שמואל decided the law is the person that grabbed it can keep it. The רשב''ם holds the reason is that there is a מיגו. But it seems to me that there is a further reason for the רשב''ם. That is, that there is חזקת ממון.
Otherwise why would this מיגו be strong enough to leave the object in the possession of the one that grabbed it.
But you could argue that חזקת ממון here really would give the object to the person that originally had it. So it could be that סומכוס does not go with חזקת ממון and here they would split the amount the object is worth except for the מיגו.
This would depend on the תוספות in נידה דף ב' ע''ב if חזקה מעיקרא ו חזקת השתא שוות or if חזקה מעיקרא is stronger. If חזקה מעיקרא is stronger it seems that would apply in this case also of the נסכא דר' אבא that we would say the חזקת ממון would go to the first person from whom the object was grabbed.
המשנה בבא מציעא דף ק" ע''א מביאה מקרה שבו אדם קונה פרה ונתגלה כי זו הולידה עגל. אנחנו לא יודעים מתי זה קרה. לפני או אחרי העסקה? אז מי הבעלים של עגל? הגמרא שואלת למה יש שאלה? הלא זה אמור להיות שייך לאדם אשר בתחומו הוא נמצא? תשובה: זה בסמטה. שאלה: בואו לתת אותו לבעל הראשון? תשובה: הא מני סומכוס. זהו סומכוס [או אלא זה סומכוס]. סומכוס מחזיק כסף בספק מחולק. החכמים סוברים מצד שני שהחוק הוא: "אם לקחת כסף מתוך התחום שלו דורשת הוכחה]. אם הגרסה של הגמרא היא. 'במקום זה הוא סומכוס,' הכוונה שהיא חוזרת בה מן התשובה של הסמטה. אבל אם הגרסה היא "זהו סומכוס", הכוונה כי היינו נותנים לו לבעלים הראשונים משום שהמשנה היא כמו סומכוס. זה משאיר את התשובה של הסמטה במקומה. זה אומר סומכוס יסכים עם חזקת רשות.
אם הגרסה של הגמרא היא (בבא מציעא דף ק" ע''א) הא מני סונכוס או אלא הא מני סומכוס הוא עושה את ההבדל אם סומכוס מסכים עם חזקת ממון (חזקתרשות) או לא. אם הגרסה "הא מני סומכוס" זה אומר סומכוס מסכים עם חזקת ממון (חזקת רשות). רשב''ם הוא פוסק החוק הוא כמו סומכוס. זה קשור לבבא בתרא ל''ד בדרך זו. הרשב''ם מחזיק יש מיגו עבור האדם שתפס את נסכא דר' אבא, (הוא יכול לטעון שמעולם לא תפס כלום). במקום זאת הוא מודה כי הוא תפס אותו אבל הוא טוען החפץ שייך לו. רב ושמואל החליט שהחוק הוא האדם אשר תפס אותו ניתן לקחת אותו. רשב''ם מחזיקה הסיבה היא שיש מיגו. אבל נראה לי שיש סיבה נוספת עבור רשב''ם. אחרת למה המיגו הזה חזק מספיק כדי להשאיר את החפץ ברשותו של האחד שתפס את הנסכא. אבל (מצד שני) אפשר לטעון כי חזקת ממון כאן באמת תיתן את האובייקט לאדם שבמקור היה לו הנסכא. אז זה יכול להיות כי סומכוס לא הולך עם חזקת ממון וכאן הם היו חולקים את כמות הכסף ששווה הנסכא אם לא היה מיגו. כל זה תלוי תוספות בנידה דף ב' ע''ב אם חזקה מעיקרא וחזקה של עכשיו שווות או אם חזקה מעיקרא הוא חזקה. אם חזקה מעיקרא חזקה נראה כי זו תחול במקרה זה על של נסכא דר" אבא כי היינו אומרים חזקת ממון תלך לאדם הראשון שממנו האובייקט נתפס.
The Gemara asks why is there a question? Just say it belongs to the person whose domain it is in?
Answer: It is in an alley. Question: Lets give it to the first owner? Answer: הא מני סומכוס It is Somhos [or Rather it is Sumhos].
[Sumhos holds money in doubt is divided. The Sages on the other hand hold the law is: "Taking money out of its domain requires a proof.] If the version of Gemara is "Rather it is Sumhos," that means it is retracting its the answer of the alley. But if the version is "It is Sumhos" is right then, that implies that we would not give it to the first owner because the mishna is like Sumhos. That leaves the answer of the alley in its place. That mean Sumhos would agree with חזקת רשות
If your version of the Gemara is Bava Metzia [page 100] is הא מני סונכוס or אלא הא מני סומכוס is going to make a difference if סומכוס agrees with חזקת רשות or not.
If you hold הא מני סומכוס that means סומכוס agrees with חזקת ממון חזקת רשות
The Rashbam is פוסק the law is like סומכוס.
This is related to Bava Batra page 34 in this way. The Rashbam holds there is migo for the person that grabbed the נסכא דר' אבא, he can disagree and claim that he never grabbed anything. Instead he admits that he grabbed it but he claims the object belongs to him. Rav and Shmuel decided the law is the person that grabbed it can keep it. The Rashbam holds the reason is that there is a migo. But it seems to me that there is a further reason for the Rashbam. That is, that there is חזקת ממון.
Otherwise why would this migo be strong enough to leave the object in the possession of the one that grabbed it.
But you could argue that חזקת ממון here really would give the object to the person that originally had it. So it could be that סומכוס does not go with חזקת ממון and here they would split the amount the object is worth except for the Migo.
This would depend on the Tosphot in Nida if חזקה מעיקרא ו חזקת השתא שוות or if חזקה מעיקרא is stronger. If חזקה מעיקרא is stronger it seems that would apply in this case also of the נסכא דר' אבא that we would say the חזקת ממון would go to the first person from whom the object was grabbed.
_________________________________________________________________________________
The משנה בבא מציעא דף ק' ע''א brings a case in which a person bought a cow. It is discovered that it gave birth to a calf. We do not know when it gave birth. Before or after the deal? So who owns the calf?
The גמרא asks why is there a question? Should not it to belong to the person whose domain it is in?
Answer: It is in an alley. Question: Let's give it to the first owner? Answer: הא מני סומכוס. It is סומכוס [or Rather it is סומכוס].
[סומכוס holds money in doubt is divided. The חכמים on the other hand hold the law is: "Taking money out of its domain requires a proof.] If the version of גמרא is "Rather it is סומכוס," that means it is retracting its the answer of the alley. But if the version is "It is סומכוס", that implies that we would not give it to the first owner because the משנה is like סומכוס. That leaves the answer of the alley in its place. That mean סומכוס would agree with חזקת רשות
__________________________________________________________________________________
If your version of the גמרא is בבא מציעא דף ק' ע''א is הא מני סונכוס or אלא הא מני סומכוס is going to make a difference if סומכוס agrees with חזקת רשות or not.
If you hold הא מני סומכוס that means סומכוס agrees with חזקת ממון חזקת רשות
The רשב''ם is פוסק the law is like סומכוס.
This is related to בבא בתרא ל''ד in this way. The רשב''ם holds there is מיגו for the person that grabbed the נסכא דר' אבא, he can disagree and claim that he never grabbed anything. Instead he admits that he grabbed it but he claims the object belongs to him. רב and שמואל decided the law is the person that grabbed it can keep it. The רשב''ם holds the reason is that there is a מיגו. But it seems to me that there is a further reason for the רשב''ם. That is, that there is חזקת ממון.
Otherwise why would this מיגו be strong enough to leave the object in the possession of the one that grabbed it.
But you could argue that חזקת ממון here really would give the object to the person that originally had it. So it could be that סומכוס does not go with חזקת ממון and here they would split the amount the object is worth except for the מיגו.
This would depend on the תוספות in נידה דף ב' ע''ב if חזקה מעיקרא ו חזקת השתא שוות or if חזקה מעיקרא is stronger. If חזקה מעיקרא is stronger it seems that would apply in this case also of the נסכא דר' אבא that we would say the חזקת ממון would go to the first person from whom the object was grabbed.
המשנה בבא מציעא דף ק" ע''א מביאה מקרה שבו אדם קונה פרה ונתגלה כי זו הולידה עגל. אנחנו לא יודעים מתי זה קרה. לפני או אחרי העסקה? אז מי הבעלים של עגל? הגמרא שואלת למה יש שאלה? הלא זה אמור להיות שייך לאדם אשר בתחומו הוא נמצא? תשובה: זה בסמטה. שאלה: בואו לתת אותו לבעל הראשון? תשובה: הא מני סומכוס. זהו סומכוס [או אלא זה סומכוס]. סומכוס מחזיק כסף בספק מחולק. החכמים סוברים מצד שני שהחוק הוא: "אם לקחת כסף מתוך התחום שלו דורשת הוכחה]. אם הגרסה של הגמרא היא. 'במקום זה הוא סומכוס,' הכוונה שהיא חוזרת בה מן התשובה של הסמטה. אבל אם הגרסה היא "זהו סומכוס", הכוונה כי היינו נותנים לו לבעלים הראשונים משום שהמשנה היא כמו סומכוס. זה משאיר את התשובה של הסמטה במקומה. זה אומר סומכוס יסכים עם חזקת רשות.
אם הגרסה של הגמרא היא (בבא מציעא דף ק" ע''א) הא מני סונכוס או אלא הא מני סומכוס הוא עושה את ההבדל אם סומכוס מסכים עם חזקת ממון (חזקתרשות) או לא. אם הגרסה "הא מני סומכוס" זה אומר סומכוס מסכים עם חזקת ממון (חזקת רשות). רשב''ם הוא פוסק החוק הוא כמו סומכוס. זה קשור לבבא בתרא ל''ד בדרך זו. הרשב''ם מחזיק יש מיגו עבור האדם שתפס את נסכא דר' אבא, (הוא יכול לטעון שמעולם לא תפס כלום). במקום זאת הוא מודה כי הוא תפס אותו אבל הוא טוען החפץ שייך לו. רב ושמואל החליט שהחוק הוא האדם אשר תפס אותו ניתן לקחת אותו. רשב''ם מחזיקה הסיבה היא שיש מיגו. אבל נראה לי שיש סיבה נוספת עבור רשב''ם. אחרת למה המיגו הזה חזק מספיק כדי להשאיר את החפץ ברשותו של האחד שתפס את הנסכא. אבל (מצד שני) אפשר לטעון כי חזקת ממון כאן באמת תיתן את האובייקט לאדם שבמקור היה לו הנסכא. אז זה יכול להיות כי סומכוס לא הולך עם חזקת ממון וכאן הם היו חולקים את כמות הכסף ששווה הנסכא אם לא היה מיגו. כל זה תלוי תוספות בנידה דף ב' ע''ב אם חזקה מעיקרא וחזקה של עכשיו שווות או אם חזקה מעיקרא הוא חזקה. אם חזקה מעיקרא חזקה נראה כי זו תחול במקרה זה על של נסכא דר" אבא כי היינו אומרים חזקת ממון תלך לאדם הראשון שממנו האובייקט נתפס.
