End chapter nine in בבא מציעא. There ר' יהודה holds we are not דורשים טעמא דקרא. Against that opinion is ר' שמעון בן יוחאי holds we go by the reason for the law דורשים טעמא דקרא. When there is an argument between ר' יהודה and ר' שמעון the הלכה is like ר' יהודה. In a פסוק in the Torah it says not to marry any of the seven nations. Or more exactly do not give your children in marriage to them so they will not turn the heart of your children towards idolatry. ר' יהודה who does not look at the reason for a verse says we go by the literal meaning. It forbids only the seven (Canaanite) nations. ר' שמעון says it forbids all nations that do idolatry because we go by at the reason for the verse, not by its literal meaning. So why does the רמב''ם decide marriage with all nations that do idolatry is forbidden? The key factor to notice is the case of a king. The פסוק says he should not have many wives "לא ירבה לו נשים". The חכמים, say that means not to have more than שמנה עשרה 18 wives. ר' יהודה says, he can have as many as he wants as long as they do not tilt his heart. ר' שמעון says even one that tilts his heart he must not marry. So when it says "לא ירבה לו נשים" it means even like Abigail. רב שך points out that here the חכמים and ר' שמעון agree. The sages obviously agree with ר' יהודה that we do not go by the reason for the law. But here we see ר' יהודה does go by the reason for the law because the reason is written explicitly. So what does ר' שמעון do when the reason is given openly? He learns from both the regular פסוק, and he learns something extra from the reason. So even though in general the חכמים go with ר' יהודה, but in a case when the reason for the law is given openly, then they go like ר' שמעון. This now gives us enough information to explain the רמב''ם. That is this. When the reason for the law is given openly in the פסוק the חכמים agree with ר' שמעון. And that is exactly the case with intermarriage. So in that case the חכמים will agree with ר' שמעון that all nations that serve idols are forbidden, not just the seven nations. And that is how the רמב''ם decides. He decides this not because it is the opinion of ר' שמעון but because it is the reason of the חכמים
סוף פרק תשעה בבא מציעא. יש ר' יהודה מחזיק אנחנו לא דורשים טעמא דקרא. נגד הדעת הזאת הוא ר' שמעון בן יוחאי שמחזיק שהולכים לפי סיבת החוק, דורשים טעמא דקרא. כשיש ויכוח בין ר' יהודה ור' שמעון, הלכה היא כמו ר' יהודה. בתוך פסוק בתורה כתוב לא להתחתן עם מישהו שבעת העמים. או לייתר דיוק לא לתת לילדים שלך בנישואים להם כדי שהם לא יהפכו את לב ילדיך כלפי עבודה זרה. ר' יהודה שאינו מהסתכל על הסיבה של פסוק אומר נלך לפי המשמעות המילולית. הוא אוסר רק את שבעת העמים. ר' שמעון אומר שזה אוסר כל הגוים אשר עושים עבודה זרה, כי נלך לפי הסיבה של הפסוק, לא לפי המשמעות המילולית שלו. אז למה עושה את רמב''ם מחליט נישואים עם כל העמים שעושים עבודה זרה אסורה? הגורם המרכזי הוא לשים לב במקרה של מלך. הפסוק אומר שהוא "לא ירבה לו נשים". החכמים אומרים לא יותר משמנה עשר נשים. ר' יהודה אומר שהוא יכול להרבות ככל שהוא רוצה, כל עוד שהן לא נוטות את לבו. ר' שמעון אומר אפילו אחת שמטה את לבו אסור לו לשאת. אז כאשר הוא אומר לא ירבה לו נשים זה אומר אפילו כמו אביגיל. רב שך מציין שכאן חכמים ור ' שמעון מסכימים. החכמים ברור שמסכימים עם ר' יהודה כי אנחנו לא הולכים לפי הטעם של החוק. אבל כאן אנו רואים ר' יהודה אימו מתחמק מסיבת החוק כי הסיבה כתובה במפורש. אז מה עושה ר' שמעון כאשר הסיבה ניתנת בגלוי? הוא לומד גם את הפסוק הרגיל, והוא לומד משהו נוסף מן הסיבה. אז למרות באופן כללי החכמים אומרים ללכת עם ר' יהודה, אולם במקרה כאשר סיבת החוק ניתנת בגלוי, ואז הם הולכים כמו ר' שמעון. זה עכשיו נותן לנו מספיק מידע כדי להסביר את רמב''ם. כלומר זה. כאשר סיבת החוק ניתנת בגלוי בפסוק החכמים מסכימים עם ר' שמעון. וזה בדיוק המקרה עם נישואי תערובת. אז במקרה זה חכמים מסכימים עם ר' שמעון כי כל העמים אשר משרתים אלילים אסורים, לא רק שבעת העמים. וזה איך שרמב''ם מחליט. הוא מחליט זה לא בגלל כי זו הוא דעתו של ר' שמעון, אלא משום שזו הדעת של חכמים.
I should mention the Tur says simply only the seven nations are forbidden as the simple explanation of the sages is. That is we do not go by the reason for any verse but by what its says openly. Therefore only the seven (Canaanite) nations are forbidden. No other nations.
I can not say that my answer here is what Rav Eleazar Shach meant in his essay. In any case that is what I thought makes sense based on ideas that were triggered in me when I read his essay.
Take a look yourself at Rav Shach's essay on the Rambam in הלכות אסורי ביאה. Maybe what I wrote here is what he means, but so far I cannot tell.
I am not trying here to go into all the issues. I am simply trying to understand the Rambam. And I believe the answer here is right. The answer I had before I saw the essay of Rav Shach was really crummy. And other answers I have seen did not hold much water.
סוף פרק תשעה בבא מציעא. יש ר' יהודה מחזיק אנחנו לא דורשים טעמא דקרא. נגד הדעת הזאת הוא ר' שמעון בן יוחאי שמחזיק שהולכים לפי סיבת החוק, דורשים טעמא דקרא. כשיש ויכוח בין ר' יהודה ור' שמעון, הלכה היא כמו ר' יהודה. בתוך פסוק בתורה כתוב לא להתחתן עם מישהו שבעת העמים. או לייתר דיוק לא לתת לילדים שלך בנישואים להם כדי שהם לא יהפכו את לב ילדיך כלפי עבודה זרה. ר' יהודה שאינו מהסתכל על הסיבה של פסוק אומר נלך לפי המשמעות המילולית. הוא אוסר רק את שבעת העמים. ר' שמעון אומר שזה אוסר כל הגוים אשר עושים עבודה זרה, כי נלך לפי הסיבה של הפסוק, לא לפי המשמעות המילולית שלו. אז למה עושה את רמב''ם מחליט נישואים עם כל העמים שעושים עבודה זרה אסורה? הגורם המרכזי הוא לשים לב במקרה של מלך. הפסוק אומר שהוא "לא ירבה לו נשים". החכמים אומרים לא יותר משמנה עשר נשים. ר' יהודה אומר שהוא יכול להרבות ככל שהוא רוצה, כל עוד שהן לא נוטות את לבו. ר' שמעון אומר אפילו אחת שמטה את לבו אסור לו לשאת. אז כאשר הוא אומר לא ירבה לו נשים זה אומר אפילו כמו אביגיל. רב שך מציין שכאן חכמים ור ' שמעון מסכימים. החכמים ברור שמסכימים עם ר' יהודה כי אנחנו לא הולכים לפי הטעם של החוק. אבל כאן אנו רואים ר' יהודה אימו מתחמק מסיבת החוק כי הסיבה כתובה במפורש. אז מה עושה ר' שמעון כאשר הסיבה ניתנת בגלוי? הוא לומד גם את הפסוק הרגיל, והוא לומד משהו נוסף מן הסיבה. אז למרות באופן כללי החכמים אומרים ללכת עם ר' יהודה, אולם במקרה כאשר סיבת החוק ניתנת בגלוי, ואז הם הולכים כמו ר' שמעון. זה עכשיו נותן לנו מספיק מידע כדי להסביר את רמב''ם. כלומר זה. כאשר סיבת החוק ניתנת בגלוי בפסוק החכמים מסכימים עם ר' שמעון. וזה בדיוק המקרה עם נישואי תערובת. אז במקרה זה חכמים מסכימים עם ר' שמעון כי כל העמים אשר משרתים אלילים אסורים, לא רק שבעת העמים. וזה איך שרמב''ם מחליט. הוא מחליט זה לא בגלל כי זו הוא דעתו של ר' שמעון, אלא משום שזו הדעת של חכמים.
I should mention the Tur says simply only the seven nations are forbidden as the simple explanation of the sages is. That is we do not go by the reason for any verse but by what its says openly. Therefore only the seven (Canaanite) nations are forbidden. No other nations.
I can not say that my answer here is what Rav Eleazar Shach meant in his essay. In any case that is what I thought makes sense based on ideas that were triggered in me when I read his essay.
Take a look yourself at Rav Shach's essay on the Rambam in הלכות אסורי ביאה. Maybe what I wrote here is what he means, but so far I cannot tell.
I am not trying here to go into all the issues. I am simply trying to understand the Rambam. And I believe the answer here is right. The answer I had before I saw the essay of Rav Shach was really crummy. And other answers I have seen did not hold much water.
