מעשר ראשון חייב בתרומה במקרה שניתן ללוי מתבואה שעדיין הייתה חייבת בתרומה. אבל בדרך כלל מעשר ראשון אינו חייב בתרומה. בעיניי הגיוני לומר שמעשר ראשון שחייב בתרומה ניתן להשתמש איתו להפריש ממנו תרומה גדולה עבור תבואה אחרת שחייבת בתרומה. אבל כשאינו חייב בתרומה, אבל עדיין חייב בתרומת מעשר, אזי אפשר להשתמש בו רק להפריש ממנו תרומת מעשר לדגן אחר שחייב רק בתרומת מעשר. אני חושב שההבחנה הזו היא דעת הרמב''ם והיא עונה על הסתירה בין הרמב''ם בפרק ג' דין כ''א לפרק ה' דין י''ג. והרמב''ם בדין כ''א הוא כותב "אפשר להשתמש בו כתרומה עד שכולה תרומה". איך זה יכול להיות אפשרי אם המשמעות של "תרומה" שם פירושה תרומה גדולה? ברור שהמשמעות היא שהוא משמש עבור להפריש ממנו תרומת מעשר לתבואה אחרת עד שנותרים עשרת האחוזים האחרונים, כאשר גם הוא הופך לתרומת מעשר לחיוב שלו. גישה זו שונה מר' שמשון הסובר כי מעשר ראשון שעדיין מחויב בתרומת מעשר אך לא מחויב בתרומה, יכול לשמש כדי להפריש ממנו תרומה עבור תבואה אחרת-------הערה מאוחרת יותר. לאחר כתיבת הפסקאות לעיל שמתי לב שרב שך כותב חלק ממה שכתבתי. כלומר, הוא לוקח את המקרה שהמעשר הראשון מחויב רק בתרומת מעשר ואומר שאז רק תרומת מעשר ניתן להפריד ממנו עבור תבואה אחרת, וזו משמעותו של פרק א' דין כ''א. אני מסכים עם זה, אבל אני מוסיף שבמקרה שבו המעשר הראשון מחויב גם בתרומה גדולה וגם בתרומת מעשר, ניתן להשתמש בו עבור שתיהן עד שיישארו עשרת האחוזים האחרונים. אז בנקודה זו, צריך להפריד את האחוזים הנותרים כתרומת מעשר עבור החיוב שלו