בבא קמא דף כ''ט ע''א. אביי אמר ר' מאיר ור' יהודה חלוקים בשני דברים. בזמן מעידה, ר' מאיר מחזיק נתקל פושע, ור' יהודה מחזיק נתקל לאו פושע. לאחר הנפילה, ר' מאיר מחזיק מפקיר נזקיו אינו פוטר אותו מאחריות, ור' יהודה מחזיק שהוא פטור. אבל מה הוא מייאש החפץ באמצע נפילה? גם אם נתקל פושע, מה אם יש מקרה של נפילה של אונס כמו רוח חזקה לא רגילה. או מה אם יש נפילה על ידי אונס, והוא לא מייאש את החפץ? נדמה לי שאפשר היה לחשוב שיכול להיות מקרה שהנפילה הייתה על ידי אונס, ובכל זאת הוא לא מפקיר נזקיו. כמו כן, אפשר היה לחשוב במקרה של נפילה ברשלנות, ולמרות זאת הוא מפקיר את הנזק מיד. אבל ראיתי את בית יוסף [בשלחן ערוך, חושן משפט תי''ב, דין ד', ובהגהות הגר''א הערה ח'.] שאף אחד מאלה אינו המחלוקת. אז אני חושב שהמחלוקת היא שמכיוון שלר' מאיר ,נתקל פושע, אז אפילו מפקיר נזקיו לאחר הנפילה לא משחרר אותו מחובת תשלום פיצויים. אבל לר' יהודה, מכיוון שהמעידה היא על ידי אונס, אז מפקיר נזקיו לאחר הנפילה לא יהיה חייב. כמו כן הבנתי שלר' מאיר, אפילו במקרה של נפילה שהייתה על ידי אונס, למשל רוח חריגה באה והפילה דברים מן הגג, ואז הוא נטש את הדברים, הוא עדיין יהיה אחראי עד שהוא יסיר את החפצים מרשות הרבים. אני יכול להזכיר כאן שרצף מחשבות זה עלה לי לאחר שראיתי את התפרת שמואל [המודפסת בגמרא] והוא אומר שלר' יהודה לנטוש את החפץ שנופל ברשלנות לא יפטור אותו מאחריות. לאחר מכן ראיתי זאת נאמר בגלוי בשלחן ערוך ובגר"א באותו דין. אז חשבתי שאולי הוויכוח הוא כאשר הנפילה הייתה על ידי אונס והוא לא נטש את החפץ, אבל השלחן ערוך (גם שם) אומר שהוא אחראי. (כלומר, שר' יהודה סבור שהוא אחראי, והחוק הוא כמו שר' יהודה.) אז, חשבתי שאולי המחולקת נמצאת במקרה שבו אפילו ר' מאיר מסכים שזו נפילה על ידי אונס כמו רוח חזקה יוצאת דופן והוא לא נטש את החפץ. ראיתי גם שם שהשלחן ערוך אומר שהוא אחראי. אז, המקום היחיד שבו אפשר שתהיה שם המחלוקת הוא אחרי נפילה על ידי אונס, והוא אכן נטש את החפץ. ר' מאיר אומר שהוא עדיין אחראי להסירו למרות שהוא הפקיר אותו, ור' יהודה אומר שאין אחריות מכיוון שיש גם שהנפילה הייתה על ידי אונס וגם שהוא אכן נטש את החפץ