בבא בתרא עמוד י''ח ע''ב. בתוספות ד''ה מכלל
תוספות had to explain the משנה like אביי that the owner of the mustard can put his mustard by the boundary and that the owner of the bees can also put his bees there because that is the only way the question of the גמרא makes sense.
But after the גמרא reaches the conclusion of רב פפא in רבא, then the only way for the answer of the גמרא to make sense is כל הקודם זכה first come first served. That is who ever was first at the border can stay and the other has to move his object 6 hand breaths away.
In any case the way תוספות understands the question of the גמרא is based on that fact that the question of the גמרא is thinking the משנה is going like אביי. Then the תוספות changes the assumption in the end of the גמרא because that is the only way the answer of רב פפא in רבא makes sense.
The reason the answer of the גמרא has to be that since neither neighbor did anything wrong since it is a case when half the field was bought there is no reason to demand the bees to be put far from the border.
בבא בתרא עמוד י''ח ע''ב. בתוספות ד''ה מכלל
תוספות נאלצו להסביר את קוששית הגמרא שהולכת לפי אביי כי הבעלים של החרדל יכולים לשים החרדל שלהם על יד
הגבול, וכי הבעלים של הדבורים ניתנים גם לשים הדבורים שלהם שם כי רק באופן הזה השאלה של הגמרא מסתברת.
. אבל אחרי הגמרא מגיעה למסקנה של רב פפא אליבא דרבא אז הדרך היחידה עבור התשובה של הגמרא להיות הגיונית היא כל קודם זוכה. מי שהיה ראשון בגבול יכול להישאר והשני צריך להזיז ששה טפחים האובייקט שלו משם. בכל מקרה דרך שהתוספות מבינים את השאלה של הגמרא מבוססת על העובדה כי שאלת הגמרא היא לחשוב שהמשנה הולכת כמו אביי. ואז התוספות משנים את ההנחה בסוף הגמרא כי זה הדרך היחידה התשובה של פפא ברבא הגיונית.
