The שאגת אריה and רב חיים הלוי deal with a problem in the רמב''ם but there is something unsatisfying about their answers. רב שך also deals with this question in a way that seems to wrap up the issue completely.
The basic question is simple. Why does the רמב''ם say there are מלקות for owning חמץ on פסח against an open גמרא in פסחים page צ''ה. בל אראה ובלימצא הם לאו הניתק לעשה. There are no lashes because owning חמץ has a correction, getting rid of it.
The basic answer רב שך gives is this. We have an argument between the sages and ר' יהודה about תשביתו. To ר' יהודה that is by burning. To the sages it is in any way. רש''י says the argument is only before the time the leaven is forbidden and תוספות says after the time.
So the גמרא on page צ'ה to רש''י can only be to the sages and to תוספות it it is both to the sages and ר' יהודה.
The רמב''ם says תשביתו starts before the time of the prohibition הלכות חמץ ומצה ג:י''א.
So the correction starts before the time of the prohibition so the prohibition is not a לאו הניתק לעשה to the sages but it is to ר. יהודה if you go by תוספות. Simple. So the גמרא on page צ''ה is going like ר. יהודה which is not the הלכה.
It could not be more simple. But the שאגת אריה and רב חיים הלוי gives answers why there are lashes to the רמב''ם which would work perfectly well on page צ''ה to be giving מלקות. However רב חיים הלויsays בל יראה is a positive and a negative command. Besides the question from where he would get this, if it would be true then on page צ'ה why is it considered a לאו הניתק לעשה?
The שאגת אריה answers it is two לאווין which is perfectly true, but then again the same question arises. Why would that not be so also on page צ''ה
בעיה רמב''ם על הלכות פסח הלכות חמץ ומצה ג: י''א. השאגת אריה ורב חיים הלוי עסקו עם בבעיה זו הרמב''ם אבל יש משהו מאכזב על בתשובותיהם. רב שך עוסק בשאלה זו בצורה שנראית לפתור את הבעיה לחלוטין. השאלה הבסיסית היא פשוטה. מדוע הרמב''ם אומר שיש מלקות בגין החזקת חמץ על פסח נגד גמרא פתוחה פסחים דף צ''ה. אל יראה ואל ימצא הוא לאו הניתק לעשה. אין מלקות משום שלבעלות בחמץ יש תיקון, תשביתו. התשובה הבסיסית של רב שך נותן היא זו. יש לנו ויכוח בין החכמים ור" יהודה על תשביתו. ר" יהודה אומר הוא על ידי שריפה. הכחמים אומרים זה בכל דרך. רש''י אומר הטיעון הוא רק לפני זמן שהחמץ אסור והתוספות אומר לאחר הזמן. אז הגמרא בעמוד צ''ה לרש''י יכול להיות רק לחכמים ולפי תוספות הוא לפי חכמים או ר" יהודה. הרמב''ם אומר תשביתו מתחיל לפני זמן של איסור חמץ הלכות חמץ ומצה ג: י''א. אז התיקון מתחיל לפני זמן האיסור כך שהאיסור אינו לאו הניתק לעשה לחכמים אבל כן היא לר. יהודה אם אתה הולך לדעת תוספות. פָּשׁוּט. אז הגמרא בעמוד צ''ה הולכת כמו ר. יהודה אשר אינה ההלכה. זה לא יכול להיות יותר פשוט. אבל שאגת אריה ואת רב חיים הלוי נותנים תשובות למה יש מלקות לרמב''ם אשר תתעבדנה היטב בעמוד צ''ה לתת מלקות. ( רב חיים הלוי אומר בל יראה הוא עשה ולא תעשה. אם זה נכון אז בדף צ"ה למה זה נחשב לאו הניתק לעשה? השאגת אריה עונה זה שני לאווין. זה נכון לגמרי, אבל אז שוב את אותה שאלה נשאלת. למה שלא יהיה כך גם בעמוד צ''ה?
The basic question is simple. Why does the רמב''ם say there are מלקות for owning חמץ on פסח against an open גמרא in פסחים page צ''ה. בל אראה ובלימצא הם לאו הניתק לעשה. There are no lashes because owning חמץ has a correction, getting rid of it.
The basic answer רב שך gives is this. We have an argument between the sages and ר' יהודה about תשביתו. To ר' יהודה that is by burning. To the sages it is in any way. רש''י says the argument is only before the time the leaven is forbidden and תוספות says after the time.
So the גמרא on page צ'ה to רש''י can only be to the sages and to תוספות it it is both to the sages and ר' יהודה.
The רמב''ם says תשביתו starts before the time of the prohibition הלכות חמץ ומצה ג:י''א.
So the correction starts before the time of the prohibition so the prohibition is not a לאו הניתק לעשה to the sages but it is to ר. יהודה if you go by תוספות. Simple. So the גמרא on page צ''ה is going like ר. יהודה which is not the הלכה.
It could not be more simple. But the שאגת אריה and רב חיים הלוי gives answers why there are lashes to the רמב''ם which would work perfectly well on page צ''ה to be giving מלקות. However רב חיים הלויsays בל יראה is a positive and a negative command. Besides the question from where he would get this, if it would be true then on page צ'ה why is it considered a לאו הניתק לעשה?
The שאגת אריה answers it is two לאווין which is perfectly true, but then again the same question arises. Why would that not be so also on page צ''ה
בעיה רמב''ם על הלכות פסח הלכות חמץ ומצה ג: י''א. השאגת אריה ורב חיים הלוי עסקו עם בבעיה זו הרמב''ם אבל יש משהו מאכזב על בתשובותיהם. רב שך עוסק בשאלה זו בצורה שנראית לפתור את הבעיה לחלוטין. השאלה הבסיסית היא פשוטה. מדוע הרמב''ם אומר שיש מלקות בגין החזקת חמץ על פסח נגד גמרא פתוחה פסחים דף צ''ה. אל יראה ואל ימצא הוא לאו הניתק לעשה. אין מלקות משום שלבעלות בחמץ יש תיקון, תשביתו. התשובה הבסיסית של רב שך נותן היא זו. יש לנו ויכוח בין החכמים ור" יהודה על תשביתו. ר" יהודה אומר הוא על ידי שריפה. הכחמים אומרים זה בכל דרך. רש''י אומר הטיעון הוא רק לפני זמן שהחמץ אסור והתוספות אומר לאחר הזמן. אז הגמרא בעמוד צ''ה לרש''י יכול להיות רק לחכמים ולפי תוספות הוא לפי חכמים או ר" יהודה. הרמב''ם אומר תשביתו מתחיל לפני זמן של איסור חמץ הלכות חמץ ומצה ג: י''א. אז התיקון מתחיל לפני זמן האיסור כך שהאיסור אינו לאו הניתק לעשה לחכמים אבל כן היא לר. יהודה אם אתה הולך לדעת תוספות. פָּשׁוּט. אז הגמרא בעמוד צ''ה הולכת כמו ר. יהודה אשר אינה ההלכה. זה לא יכול להיות יותר פשוט. אבל שאגת אריה ואת רב חיים הלוי נותנים תשובות למה יש מלקות לרמב''ם אשר תתעבדנה היטב בעמוד צ''ה לתת מלקות. ( רב חיים הלוי אומר בל יראה הוא עשה ולא תעשה. אם זה נכון אז בדף צ"ה למה זה נחשב לאו הניתק לעשה? השאגת אריה עונה זה שני לאווין. זה נכון לגמרי, אבל אז שוב את אותה שאלה נשאלת. למה שלא יהיה כך גם בעמוד צ''ה?
