I was looking at my notes on bava metzia page 101 and I realized my treatment of the subject there was incomplete. here is a new link Ideas in bava metzia.
I added a drop but in truth I realized there are a lot of issues I did not deal with over there that really need to be addressed. Besides that even my explanation was not written out completely.
here is one thing I added:סנהדרין לג. המשנה בסנהדרין אומרת כשדיין טועה בדין, הדין חוזר. הגמרא שואלת על זה מן המשנה בבכורות שאומרת שהדין קיים והדיין משלם הכיסו. אם אנחנו הולכים לפי גירסת רש''י, הוא מובן שההלכה לרב יוסף הוא שלגבי מומחה הדין חוזר, ולגבי אינו מומחה הוא משלם מביתו.
So the whole few paragraphs are these:) ב''מ קא. אחד נכנס לשדה של חברו ונטע אילנות- מה הדין? רב אמר, בעל השדה משלם את המחיר הכי נמוך של השוק. שמואל אמר, בעל השדה משלם את המחיר הרגיל (לפי הפירוש של בעל המאור). (הגמרא אומרת שאין חילוק בין רב לשמואל. אם השדה עשוי לטעת, הוא משלם את המחיר הרגיל. ואם אינו עשוי לטעת, הוא משלם את המחיר הנמוך.) רב פפא אמר שהמימרא של רב לא נאמר בפירוש רק מובן מסיפור. מי שהוא בא לרב ואמר, "מי שהוא נטע בשדה שלי בלי רשותי." רב אמר, "תשלם לו." הוא ענה, "אני לא רוצה." רב אמר, "תשלם את המחיר הכי נמוך." הוא ענה, "איני רוצה." רב שתק. איזה זמן אחר זה, רב ראה אותו בן אדם שהוא בונה גדר סביב שדהו. רב אמר לו, "גילית דעתך שזה בסדר לדעתך, ולכן תשלם את המחיר הרגיל ויד העובד על העליונה." לפי המשנה פה, נראה שאחד יכול להמתין עד זמן נטיעת אילנות או עבודות אחרות כגון לתקן גג, ואז לטעת אילנות או לתקן גג בלי רשות,-- ואז להזמין את בעל הבית לבית דין, והם יחייבו את בעל הבית לשלם את המחיר השוק. איך זה יתכן? הרמב''ם ושאר הראשונים מתרצים שלא כן הוא. הבעל הבית יכול להגיד לבן אדם לקחת האילנות שלו ולצאת. (ומה קורה אם עשה עבודה כמו נקיון?)
אבל עדיין לפי פירוש הרמב''ן, הגמרא הזאת מייצגת קושיא. זה נשמע כמו שאנחנו נותנים קנס בגלל השערה ונתונים שלא נוגעים לגוף השאלה.
למה זה משנה אם הבעל הבית בנה גדר? תגיד למשל שהבעל הבית היה משלם מה שרב אמר לו--המחיר הנמוך. וביום המחרת יצא וראה אותו בונה גדר. מה היה קורה? שום דבר. למה? בשביל שרב היה אומר, "עכשיו הוא שינה את דעתו ורוצה לקיים את האילנות." אז שיגיד אותו דבר בדיוק הגם שאתמול הוא לא שילם!
תירוץ: סנהדרין לג. המשנה בסנהדרין אומרת כשדיין טועה בדין, הדין חוזר. הגמרא שואלת על זה מן המשנה בבכורות שאומרת שהדין קיים והדיין משלם מכיסו. אם אנחנו הולכים לפי גירסת רש''י, הוא מובן שההלכה לרב יוסף הוא שלגבי מומחה הדין חוזר, ולגבי אינו מומחה הוא משלם מביתו. היינו אם בעל השדה היה משלם אחר כך רב היה רואה אותו בונה גדר, רב היה אומר שהוא בעצמו טעה בדין והדין היה חוזר.
The other issues are these: to the Rivam there is no such thing as changing one's mind. This comes from the idea that an owner of crops of grain that finishes work on the sheaves in order to sell them is not obligated to give a tithe. The obligation of tithes is only if he finishes the work for his own use, not to sell. But if he did in fact sell them, we say he did not change his mind. rather we say that was his original intention. OK so maybe the source for the Rivam is this Gemara in Bava Metzia? That is one point.
Another point is the beginning on Yoma about sudden change. And in out case was there in fact sudden change or did the owner simply lie? This is relevant to the subject of: a person that admits a debt outside a court of law can he deny it in court? plus another important thing is חזקת השתא. We see he is now building a fence. Does that mean yesterday his intention was to build a fence?
[Of course the beginning of Yoma is based on three words in one verse. It might not be that in general we think a sudden unexpected change is worth preparing for. It might be there only that there are three wors that tell us to separate the cohen gadol before Yom kippur and before burning the Red heifer (calf).]
The issues seem to be endless. I do not know where I could even begin to deal with them.
At any rate just for the sake of the couple of people that might not know Hebrew very well let me just say over the basic gemara in English. A person went into someone else's field and planted trees.They went to the court of Rav. The owner complained. Rav said to the owner "Pay the person that planted." The owner said, "I do not want to." Rav said pay the lowest price. The owner said "I don't want to." The next day Rav went and saw him building a fence around his property. Rav said You have revealed you want the trees. Go and pay the planter the highest price.
(Maybe the owner did not want the trees? Maybe he was just making a fence so that no one else would come in a and plant more trees and then later plans to uproot the trees?)
This whole story is brought by the Gemara as being relevant to what looks like an argument between Rav and Shmuel. The original discussion was this: A person plants in someone else's field. what is the law? Rav said he pays the lowest price. Shmuel said he pays the higher regular price that is available in the market place. The Gemara says there is no argument. One is a case of a field that is meant to be planted. The other is a case in which the field is not meant to be planted. [That is the explanation of the Baal ha'Meor.]
So what was Rav thinking? That is the question. I think he must have been thinking along the lines of Tosphot in Nida page 2 side b. There Tosphot says חזקת השתא and חזקה מעיקרא have equal strength. [others hold חזקה מעיקרא is stronger. Perhaps Rav was thinking further-that חזקת השתא עדיף? so if we see him building a fence now we say that was his intention yesterday even to take out of חזקת ממון
Just a side note; in the above essay my basic answer for the gemara is that the planter and the owner both have some percentage in the trees. That is the source of the difference between whether the field is meant to plant or not. In any case the issues are just too many to go into right now
I added a drop but in truth I realized there are a lot of issues I did not deal with over there that really need to be addressed. Besides that even my explanation was not written out completely.
here is one thing I added:סנהדרין לג. המשנה בסנהדרין אומרת כשדיין טועה בדין, הדין חוזר. הגמרא שואלת על זה מן המשנה בבכורות שאומרת שהדין קיים והדיין משלם הכיסו. אם אנחנו הולכים לפי גירסת רש''י, הוא מובן שההלכה לרב יוסף הוא שלגבי מומחה הדין חוזר, ולגבי אינו מומחה הוא משלם מביתו.
So the whole few paragraphs are these:) ב''מ קא. אחד נכנס לשדה של חברו ונטע אילנות- מה הדין? רב אמר, בעל השדה משלם את המחיר הכי נמוך של השוק. שמואל אמר, בעל השדה משלם את המחיר הרגיל (לפי הפירוש של בעל המאור). (הגמרא אומרת שאין חילוק בין רב לשמואל. אם השדה עשוי לטעת, הוא משלם את המחיר הרגיל. ואם אינו עשוי לטעת, הוא משלם את המחיר הנמוך.) רב פפא אמר שהמימרא של רב לא נאמר בפירוש רק מובן מסיפור. מי שהוא בא לרב ואמר, "מי שהוא נטע בשדה שלי בלי רשותי." רב אמר, "תשלם לו." הוא ענה, "אני לא רוצה." רב אמר, "תשלם את המחיר הכי נמוך." הוא ענה, "איני רוצה." רב שתק. איזה זמן אחר זה, רב ראה אותו בן אדם שהוא בונה גדר סביב שדהו. רב אמר לו, "גילית דעתך שזה בסדר לדעתך, ולכן תשלם את המחיר הרגיל ויד העובד על העליונה." לפי המשנה פה, נראה שאחד יכול להמתין עד זמן נטיעת אילנות או עבודות אחרות כגון לתקן גג, ואז לטעת אילנות או לתקן גג בלי רשות,-- ואז להזמין את בעל הבית לבית דין, והם יחייבו את בעל הבית לשלם את המחיר השוק. איך זה יתכן? הרמב''ם ושאר הראשונים מתרצים שלא כן הוא. הבעל הבית יכול להגיד לבן אדם לקחת האילנות שלו ולצאת. (ומה קורה אם עשה עבודה כמו נקיון?)
אבל עדיין לפי פירוש הרמב''ן, הגמרא הזאת מייצגת קושיא. זה נשמע כמו שאנחנו נותנים קנס בגלל השערה ונתונים שלא נוגעים לגוף השאלה.
למה זה משנה אם הבעל הבית בנה גדר? תגיד למשל שהבעל הבית היה משלם מה שרב אמר לו--המחיר הנמוך. וביום המחרת יצא וראה אותו בונה גדר. מה היה קורה? שום דבר. למה? בשביל שרב היה אומר, "עכשיו הוא שינה את דעתו ורוצה לקיים את האילנות." אז שיגיד אותו דבר בדיוק הגם שאתמול הוא לא שילם!
תירוץ: סנהדרין לג. המשנה בסנהדרין אומרת כשדיין טועה בדין, הדין חוזר. הגמרא שואלת על זה מן המשנה בבכורות שאומרת שהדין קיים והדיין משלם מכיסו. אם אנחנו הולכים לפי גירסת רש''י, הוא מובן שההלכה לרב יוסף הוא שלגבי מומחה הדין חוזר, ולגבי אינו מומחה הוא משלם מביתו. היינו אם בעל השדה היה משלם אחר כך רב היה רואה אותו בונה גדר, רב היה אומר שהוא בעצמו טעה בדין והדין היה חוזר.
The other issues are these: to the Rivam there is no such thing as changing one's mind. This comes from the idea that an owner of crops of grain that finishes work on the sheaves in order to sell them is not obligated to give a tithe. The obligation of tithes is only if he finishes the work for his own use, not to sell. But if he did in fact sell them, we say he did not change his mind. rather we say that was his original intention. OK so maybe the source for the Rivam is this Gemara in Bava Metzia? That is one point.
Another point is the beginning on Yoma about sudden change. And in out case was there in fact sudden change or did the owner simply lie? This is relevant to the subject of: a person that admits a debt outside a court of law can he deny it in court? plus another important thing is חזקת השתא. We see he is now building a fence. Does that mean yesterday his intention was to build a fence?
[Of course the beginning of Yoma is based on three words in one verse. It might not be that in general we think a sudden unexpected change is worth preparing for. It might be there only that there are three wors that tell us to separate the cohen gadol before Yom kippur and before burning the Red heifer (calf).]
The issues seem to be endless. I do not know where I could even begin to deal with them.
At any rate just for the sake of the couple of people that might not know Hebrew very well let me just say over the basic gemara in English. A person went into someone else's field and planted trees.They went to the court of Rav. The owner complained. Rav said to the owner "Pay the person that planted." The owner said, "I do not want to." Rav said pay the lowest price. The owner said "I don't want to." The next day Rav went and saw him building a fence around his property. Rav said You have revealed you want the trees. Go and pay the planter the highest price.
(Maybe the owner did not want the trees? Maybe he was just making a fence so that no one else would come in a and plant more trees and then later plans to uproot the trees?)
This whole story is brought by the Gemara as being relevant to what looks like an argument between Rav and Shmuel. The original discussion was this: A person plants in someone else's field. what is the law? Rav said he pays the lowest price. Shmuel said he pays the higher regular price that is available in the market place. The Gemara says there is no argument. One is a case of a field that is meant to be planted. The other is a case in which the field is not meant to be planted. [That is the explanation of the Baal ha'Meor.]
So what was Rav thinking? That is the question. I think he must have been thinking along the lines of Tosphot in Nida page 2 side b. There Tosphot says חזקת השתא and חזקה מעיקרא have equal strength. [others hold חזקה מעיקרא is stronger. Perhaps Rav was thinking further-that חזקת השתא עדיף? so if we see him building a fence now we say that was his intention yesterday even to take out of חזקת ממון
Just a side note; in the above essay my basic answer for the gemara is that the planter and the owner both have some percentage in the trees. That is the source of the difference between whether the field is meant to plant or not. In any case the issues are just too many to go into right now
