I should mention that I gained a great deal of respect for Tosphot from my learning partner David Bronson. If not for him I might have been satisfied with asking a question on Tosphot and then going on. So in answer to my question on Tosphot Gitin page 4a let me just say that Tosphot is thinking along these lines. Let's say one person comes to court and says to the other you owe me 100 shekalim and the other says yes! Then what is the law? He must pay, even though there might never have been any loan at all. That is there is a חלות דין even if there was never a חלות קניין. And it is not the same as a person writing a שטר by which he obligates himself to pay some mount of money.
If anyone on the blog' sphere has read my little book on Shas they would have already have seen me go into the difference in laws of שגגות between טעות במציאות וטעות בדין
So that is what Tosphot is thinking. Lets say a person comes to court and says you ow me 100 shekalim and the other says לא היו דברים מעולם and two witnesses come and say לווה ופרע he must pay because כל האומר לא לווה כאומר לא פרע והודאת פיו כמאה עדים דמי. So it is true that we believe there was a loan. But there is also a חלות דין. That is there is now a law that he must pay even if there never was a loan. The דין is חל.
Then Tosphot is also thinking what is it that makes a שטר into a שטר? Well we know already that Tosphot is thinking that even to R. Elazar the signature of two witnesses makes it into a שטר. But Topshot is thinking further. He is thinking there are two aspects of a שטר. One is that is is evidence for what it says happened. but there is also the דין of a שטר. So now what looked to be an unanswerable question on Tosphot now becomes clear. Tosphot suggest that even R Elazar agrees that for שטרי מכר עדי חתימה כרתי that is they give the document the halachic category of שטר in the same was that הודאת פיו creates a halachic category that he has to pay.
________________________________________________________________________________
So in answer to my question on תוספות let me just say that תוספות is thinking along these lines. Let's say one person comes to court and says to the other you owe me מאה שקלים and the other says yes! Then what is the law? He must pay, even though there might never have been any loan at all. That is there is a חלות דין even if there was never a חלות קניין. And it is not the same as a person writing a שטר by which he obligates himself to pay some mount of money.
This is like the difference in laws of שגגות between טעות במציאות וטעות בדין
So that is what תוספות is thinking. Lets say a person comes to court and says you owe me מאה שקלים and the other says לא היו דברים מעולם and two witnesses come and say לווה ופרע he must pay because כל האומר לא לווה כאומר לא פרע והודאת פיו כמאה עדים דמי. So it is true that we believe there was a loan. But there is also a חלות דין. That is there is now a law that he must pay even if there never was a loan. The דין is חל.
Then תוספות is also thinking what is it that makes a שטר into a שטר? Well we know already that תוספות is thinking that even to ר. אלעזר the signature of two witnesses makes it into a שטר. But תוספות is thinking further. He is thinking there are two aspects of a שטר. One is that is is evidence for what it says happened. but there is also the דין of a שטר. What תוספות suggests that even ר. אלעזר agrees that for שטרי מכר עדי חתימה כרתי that is they give the document the דין category of שטר in the same was that הודאת פיו creates a הלכה category that he has to pay.
התשובה לשאלה שלי על תוספות. תוספות הוא חושב בכיוונים האלה. נניח שאדם אחד מגיע לבית המשפט ואומר לשני אתה חייב לי מאה שקלים והשני אומר כן! אז מה הדין? הוא חייב לשלם, למרות שאולי מעולם לא היה כל הלוואה בכלל. כלומר יש חלות הדין גם אם לא היה אף פעם חלות קניין. וזה לא אותו דבר כאדם שכותב שטר שבאמצעותו הוא מחייב את עצמו לשלם כסף. זה כמו ההבדל החוקי בשגגות בין טעות במציאות וטעות בדין. אז זה מה תוספות חושב. נניח שאדם מגיע לבית המשפט ואומר "אתה חייב לי מאה שקלים", והשני אומר "לא היו דברים מעולם", ושני עדים באים ואומרים "לווה ופרע", הוא חייב לשלם כי כל האומר לא לווה כאומר לא פרע, והודאת פיו כמאה עדים דמי. אז נכון שאנחנו מאמינים שיש הלוואה. אבל יש גם חלות דין. כלומר יש עכשיו חוק שהוא חייב לשלם גם אם מעולם לא היה הלוואה. הדין הוא חל. ותוספות גם חושבים מה זה עושה שטר להיות שטר? אנו יודעים כבר כי שתוספות חושבים שגם לר' אלעזר החתימה של שני עדים עושה את השטר להיות שטר. אבל תוספות חושבות בנוסף. הוא חושב שיש שני היבטים של שטר. האחת היא כי היא מעידה על מה שכתוב שקרה. אבל יש גם את הדין של שטר. מה שתוספות מרמזים הוא שגם ר' אלעזר מסכים כי עבור שטרי מכר, עדי חתימה כרתי, כי הם נותנים את המסמך דין והקטגוריה של שטר. באותה מדה הודאת פיו יוצרת קטגוריה בהלכה כי הוא צריך לשלם. זה חלות דין
If anyone on the blog' sphere has read my little book on Shas they would have already have seen me go into the difference in laws of שגגות between טעות במציאות וטעות בדין
So that is what Tosphot is thinking. Lets say a person comes to court and says you ow me 100 shekalim and the other says לא היו דברים מעולם and two witnesses come and say לווה ופרע he must pay because כל האומר לא לווה כאומר לא פרע והודאת פיו כמאה עדים דמי. So it is true that we believe there was a loan. But there is also a חלות דין. That is there is now a law that he must pay even if there never was a loan. The דין is חל.
Then Tosphot is also thinking what is it that makes a שטר into a שטר? Well we know already that Tosphot is thinking that even to R. Elazar the signature of two witnesses makes it into a שטר. But Topshot is thinking further. He is thinking there are two aspects of a שטר. One is that is is evidence for what it says happened. but there is also the דין of a שטר. So now what looked to be an unanswerable question on Tosphot now becomes clear. Tosphot suggest that even R Elazar agrees that for שטרי מכר עדי חתימה כרתי that is they give the document the halachic category of שטר in the same was that הודאת פיו creates a halachic category that he has to pay.
________________________________________________________________________________
So in answer to my question on תוספות let me just say that תוספות is thinking along these lines. Let's say one person comes to court and says to the other you owe me מאה שקלים and the other says yes! Then what is the law? He must pay, even though there might never have been any loan at all. That is there is a חלות דין even if there was never a חלות קניין. And it is not the same as a person writing a שטר by which he obligates himself to pay some mount of money.
This is like the difference in laws of שגגות between טעות במציאות וטעות בדין
So that is what תוספות is thinking. Lets say a person comes to court and says you owe me מאה שקלים and the other says לא היו דברים מעולם and two witnesses come and say לווה ופרע he must pay because כל האומר לא לווה כאומר לא פרע והודאת פיו כמאה עדים דמי. So it is true that we believe there was a loan. But there is also a חלות דין. That is there is now a law that he must pay even if there never was a loan. The דין is חל.
Then תוספות is also thinking what is it that makes a שטר into a שטר? Well we know already that תוספות is thinking that even to ר. אלעזר the signature of two witnesses makes it into a שטר. But תוספות is thinking further. He is thinking there are two aspects of a שטר. One is that is is evidence for what it says happened. but there is also the דין of a שטר. What תוספות suggests that even ר. אלעזר agrees that for שטרי מכר עדי חתימה כרתי that is they give the document the דין category of שטר in the same was that הודאת פיו creates a הלכה category that he has to pay.
התשובה לשאלה שלי על תוספות. תוספות הוא חושב בכיוונים האלה. נניח שאדם אחד מגיע לבית המשפט ואומר לשני אתה חייב לי מאה שקלים והשני אומר כן! אז מה הדין? הוא חייב לשלם, למרות שאולי מעולם לא היה כל הלוואה בכלל. כלומר יש חלות הדין גם אם לא היה אף פעם חלות קניין. וזה לא אותו דבר כאדם שכותב שטר שבאמצעותו הוא מחייב את עצמו לשלם כסף. זה כמו ההבדל החוקי בשגגות בין טעות במציאות וטעות בדין. אז זה מה תוספות חושב. נניח שאדם מגיע לבית המשפט ואומר "אתה חייב לי מאה שקלים", והשני אומר "לא היו דברים מעולם", ושני עדים באים ואומרים "לווה ופרע", הוא חייב לשלם כי כל האומר לא לווה כאומר לא פרע, והודאת פיו כמאה עדים דמי. אז נכון שאנחנו מאמינים שיש הלוואה. אבל יש גם חלות דין. כלומר יש עכשיו חוק שהוא חייב לשלם גם אם מעולם לא היה הלוואה. הדין הוא חל. ותוספות גם חושבים מה זה עושה שטר להיות שטר? אנו יודעים כבר כי שתוספות חושבים שגם לר' אלעזר החתימה של שני עדים עושה את השטר להיות שטר. אבל תוספות חושבות בנוסף. הוא חושב שיש שני היבטים של שטר. האחת היא כי היא מעידה על מה שכתוב שקרה. אבל יש גם את הדין של שטר. מה שתוספות מרמזים הוא שגם ר' אלעזר מסכים כי עבור שטרי מכר, עדי חתימה כרתי, כי הם נותנים את המסמך דין והקטגוריה של שטר. באותה מדה הודאת פיו יוצרת קטגוריה בהלכה כי הוא צריך לשלם. זה חלות דין
