אין שמין לגנב
רב שך say that the רמב''ם Laws of loans א:י''ד-ט''ו holds by the רשב''ם that the thief can pay back מטלטלים.
But it occurred to me that there is no need to have the רמב''ם go with the רשב''ם in terms of the time of the evaluation.אין שמין לגנב is limited to simply mean that the thief can not say הרי שלך לפניך
Now today it occurred to me even more so that while the רמב''ם holds from the רשב''ם it must be the case that he does not hold by him that אין שמין לגנב tells the court to evaluate at the time of העמדה בדין. There are two reason for this. The first reason is the simple language of the רמב''ם shows this in הלכה ט''ו . There he says the court evaluates the object according to how much it was worth. Not how much it is worth. This shows clearly that the רמב''ם hold the court looks at the amount the object was worth at the time of the theft if the object has gone down in value. or was broken. Not the time of העמדה בדין. But if it went up in value the court does not look at the object in terms of the time of העמדה בדין either but rather at the time it was broken which also was in the past. In both cases the language of the רמב''ם is past tense. How much the object was worth. Not how much it is worth
The other reason is the גמרא in בבא קמא ס''ה ע''א where זולא ויוקרא are considered on the same plane as שבירה. So if it goes down in value that is the same as if it was broken. That is the thief has to pay back the amount it was worth at the time of the theft and if the object is still whole then to return the object. If the object went up in value and then was broken then the thief has to pay back the amount according the the later higher value.
רב שך אומר כי הרמב''ם ה' מלווה ולווה א:י''ד-ט''ו מחזיק בשיטת הרשב''ם כי הגנב יכול להחזיר מטלטלים. עלה בדעתי כי אין צורך לומר שהרמב''ם הולך עם הרשב''ם מבחינת הזמן של הערכה. אין שמין לגנב מוגבל פשוט לומר כי הגנב לא יכול לומר הרי שלך לפניך. עכשיו עלה בדעתי אפילו יותר, כך שבעוד שהרמב''ם מחזיק עם הרשב''ם, זה חייב להיות כך שהוא אינו מחזיק על ידו לגבי הדין "אין שמין לגנב" שאומר שבית המשפט צריך להעריך החפץ לפי ערך של חפץ כזה בעת העמדה בדין . ישנן שתי סיבות לכך. הסיבה הראשונה היא השפה הפשוטה של הרמב''ם מציג את זו בהלכה ט''ו. שם הוא אומר בית המשפט מעריך את האובייקט על פי כמה שהיה שווה. לא כמה שזה שווה. זה מראה בבירור כי הרמב''ם מחזיק שבית המשפט בוחן את השוויות בזמנו של הגניבה אם אובייקט ירד ערך, או נשבר. לא בזמן ההעמדה בדין. אבל אם זה עלה בערך, בית המשפט אינו מסתכל האובייקט במונחים של הזמן של עמדה בדין אלא בזמן שהוא נשבר שגם זה היה בעבר. בשני המקרים השפה של רמב''ם הוא עבר. הסיבה השנייה היא הגמרא בבבא קמא ס''ה ע''א שבו זולא ויוקרא נחשבים על אותו המישור של שבירה. אז אם זה ירד למטה בערך שזה זהה אם זה היה שבור. כלומר הגנב צריך לשלם בחזרה את הסכום שהיה שווה בזמנו של הגניבה. (אם האובייקט הוא עדיין שלם, מחזיר את האובייקט ומשלים את הנותר). אם האובייקט עלה ערך ולאחר מכן נשבר אז הגנב צריך לשלם בחזרה את הסכום על פי הערך המאוחר הגבוה.
רב שך say that the רמב''ם Laws of loans א:י''ד-ט''ו holds by the רשב''ם that the thief can pay back מטלטלים.
But it occurred to me that there is no need to have the רמב''ם go with the רשב''ם in terms of the time of the evaluation.אין שמין לגנב is limited to simply mean that the thief can not say הרי שלך לפניך
Now today it occurred to me even more so that while the רמב''ם holds from the רשב''ם it must be the case that he does not hold by him that אין שמין לגנב tells the court to evaluate at the time of העמדה בדין. There are two reason for this. The first reason is the simple language of the רמב''ם shows this in הלכה ט''ו . There he says the court evaluates the object according to how much it was worth. Not how much it is worth. This shows clearly that the רמב''ם hold the court looks at the amount the object was worth at the time of the theft if the object has gone down in value. or was broken. Not the time of העמדה בדין. But if it went up in value the court does not look at the object in terms of the time of העמדה בדין either but rather at the time it was broken which also was in the past. In both cases the language of the רמב''ם is past tense. How much the object was worth. Not how much it is worth
The other reason is the גמרא in בבא קמא ס''ה ע''א where זולא ויוקרא are considered on the same plane as שבירה. So if it goes down in value that is the same as if it was broken. That is the thief has to pay back the amount it was worth at the time of the theft and if the object is still whole then to return the object. If the object went up in value and then was broken then the thief has to pay back the amount according the the later higher value.
רב שך אומר כי הרמב''ם ה' מלווה ולווה א:י''ד-ט''ו מחזיק בשיטת הרשב''ם כי הגנב יכול להחזיר מטלטלים. עלה בדעתי כי אין צורך לומר שהרמב''ם הולך עם הרשב''ם מבחינת הזמן של הערכה. אין שמין לגנב מוגבל פשוט לומר כי הגנב לא יכול לומר הרי שלך לפניך. עכשיו עלה בדעתי אפילו יותר, כך שבעוד שהרמב''ם מחזיק עם הרשב''ם, זה חייב להיות כך שהוא אינו מחזיק על ידו לגבי הדין "אין שמין לגנב" שאומר שבית המשפט צריך להעריך החפץ לפי ערך של חפץ כזה בעת העמדה בדין . ישנן שתי סיבות לכך. הסיבה הראשונה היא השפה הפשוטה של הרמב''ם מציג את זו בהלכה ט''ו. שם הוא אומר בית המשפט מעריך את האובייקט על פי כמה שהיה שווה. לא כמה שזה שווה. זה מראה בבירור כי הרמב''ם מחזיק שבית המשפט בוחן את השוויות בזמנו של הגניבה אם אובייקט ירד ערך, או נשבר. לא בזמן ההעמדה בדין. אבל אם זה עלה בערך, בית המשפט אינו מסתכל האובייקט במונחים של הזמן של עמדה בדין אלא בזמן שהוא נשבר שגם זה היה בעבר. בשני המקרים השפה של רמב''ם הוא עבר. הסיבה השנייה היא הגמרא בבבא קמא ס''ה ע''א שבו זולא ויוקרא נחשבים על אותו המישור של שבירה. אז אם זה ירד למטה בערך שזה זהה אם זה היה שבור. כלומר הגנב צריך לשלם בחזרה את הסכום שהיה שווה בזמנו של הגניבה. (אם האובייקט הוא עדיין שלם, מחזיר את האובייקט ומשלים את הנותר). אם האובייקט עלה ערך ולאחר מכן נשבר אז הגנב צריך לשלם בחזרה את הסכום על פי הערך המאוחר הגבוה.
