An idea of רב שך concerning the רמב''ם in הלכות אישות כ''ג:ג. The רמב''ם says when the husband מתנה שאין לו זכות in the פירות of her נכסי מלוג, then land is bought with them and he eats the fruit of the fruit. The question of the רא''ש is that that does not fit with the גמרא כתובות פ''ג ע''ב. at all.
גמרא כתובות פ''ג ע''ב. A question was raised. A husband removes himself from any right to the fruit of the fruit. Has he remove himself from the everything--that is also the fruit, or not? It must be he removes himself from everything because if he did not remove himself from the fruit and he eats it then from where comes the fruit of the fruit? But then according to that reasoning what about the משנה that says ר. יהודה says he always eats the fruit of the fruit. When he removes himself from the fruit he still eats the fruit of the fruit. How can that be? So it must means some of the fruit was left over. So in our case some of the fruit remained unused. From this גמרא the רא''ש asks on the רמב''ם הלכות אישות כ''ג: ג. The גמרא is clear that she has let over from the fruits, and if that happens, then land is bought with it and the husband eats the fruits of the land. That is פירי פירי. It can not mean that the husband left over from it, because he has no right to it in the first place after he סילק את זכותו from them. That means she might leave over from the fruits. If so then we sell them and buy land and he eats the fruits of the fruits. But it does not seem to mean she must sell the fruits. רב שך shows how there existed another version of the גמרא. The original version was this: They asked if he removes himself from the fruit of the fruit does he eat the fruit? The answer must be yes. If that was not the case then from where would the fruits of the fruits come from? Answer. he left some of the fruits.
I want to show how important it is that the גמרא means the husband leaves over from the fruit. For if that is the right גירסה, then the רמב''ם comes out perfectly, because the husband anyway has made a condition that he has no זכות in the fruit. So the only thing it could mean is the he lacks some זכות in the fruit. Frankly I can not see how any other version of that גמרא could possibly make any sense. Just think about it in the version we have with רש''י. The גמרא is bothered by the question: from where the the fruit of the fruit would come from if there is no fruit, היינו he eats the fruit? That means it should be perfectly happy with the opposite scenario of his eating the fruit of the fruit, but not the fruit. But then that is the exact thing the גמרא asks on! The beginning of the גמרא does not and can not fit with the end. The only reasonable version is that that רב שך מציע. And if that is the case then we are left with the original question; what could it mean he leaves over from the fruit if he anyway removed himself from it? So to make sense of this the רמב''ם had to say the the husband lacks ownership in the fruit. He can eat it but he does not own it.
רמב''ם ב הלכות אישות כ''ג: ג. רמב''ם אומר כאשר הבעל מתנה שאין לו זכות בפירות של נכסי מלוג שלה, אז קרקע נרכשת איתם והוא אוכל את הפרי של הפירות. שאלת הרא''ש היא שזה אינו מתאים עם גמרא כתובות פ''ג ע''ב. עלתה שאלה. בעל מסיר מעצמו כל זכות הפרי של הפרי. האם הוא הסיר את עצמו מן הכל - (גם פרי), או לא? זה חייב להיות הוא מסיר את עצמו מכל מה שכן אם הוא אינו מסיר את עצמו מן הפרות והוא אוכל אותם, אז מאיפה מגיע הפרי של הפרות? אבל אז בהתאם לזה מה לגבי המשנה שאומרת ר. יהודה אומר שהוא תמיד יאכל את הפרי של הפרות. היינו כשהוא מסיר את עצמו מן הפרי הוא עדיין יאכל את הפרי של הפרות. איך זה יכול להיות? ולכן הוא חייב להיות שהפירוש שחלק הפרי נשאר. אז במקרה שלנו גם כן כמה פירות נותרו ללא שימוש. מכאן הרא''ש שואל על רמב''ם הלכות אישות כ''ג: ג. הגמרא ברורה כי אם היא מותירה מהפרות, אז קרקע נרכשת עם זה ובעל אוכל פרותיהם. כלומר פירי פירי. זה לא יכול להיות שהבעל השאיר, משום שאין לו שום זכות עליה מלכתחילה לאחר שהוא סילק את זכותו מהם. כלומר, היא השאירה מהפרות. אם כך שזה קרה אז אנחנו מוכרים אותם וקונים קרקע והוא אוכל פירותיהם של פירות. אבל זה לא נראה שהיא חייבת למכור את הפירות. רב שך מראה כיצד התקיים גרסה אחרת של הגמרא. הגרסה המקורית הייתה זו: הם שאלו אם הוא מסיר את עצמו מן הפרי של פירות האם הוא יכול לאכול את הפירות? התשובה חייבת להיות כן. אם זה לא היה המצב, אז מאיפה הפרות של הפרות באים? תשובה. הוא השאיר כמה פרות. אני רוצה להראות כמה זה חשוב כי הגמרא אומרת הבעל משאיר מפרי משום שהבעל ממילא עשה מצב שאין לו זכות בפרי. אז הדבר היחיד שהוא יכול להיות הוא, הוא חסר קצת זכות בפרי. למען האמת אני לא רואה איך כל גרסה אחרת של אותה הגמרא יכולה לעשות נכונה. רק תחשוב על זה בגרסה שלנו עם לפי רש''י. לגמרא הטרידה השאלה: מהיכן הפרות של הפרי יבואו אם אין פרי, היינו הוא שאכל את הפרות? כלומר, זה צריך להיותשהגמרא תהיה שבע רצון לחלוטין עם התרחיש ההפוך שהוא רשאי באכילת הפרי של פירות, אך לא את הפירות. אבל זה הדבר המדויק שהגמרא שואלת! תחילת הגמרא לא יכולה להתאים עם הסוף. הגרסה הסבירה היחידה היא שרב שך מציע. ואם זה המקרה, אז נותרנו עם השאלה המקורית; מה זה יכול להיות שהוא משאיר מעל מפרי אם הוא ממילא הסיר את עצמו ממנו? אז כדי להבין את זה הרמב''ם מחזיק הבעל חסר בעלות בפרי. הוא יכול לאכול את זה אבל הוא אינו הבעלים זה. היינו הוא אוכל את הפירות? הוא יכול לאכול את זה אבל הוא אינו הבעלים זה.
The major thing I added here was to show how only the Rambam's way can get the Gemara to make sense.
It's things like this that gives me a great deal of confidence in the Rambam about other things.
גמרא כתובות פ''ג ע''ב. A question was raised. A husband removes himself from any right to the fruit of the fruit. Has he remove himself from the everything--that is also the fruit, or not? It must be he removes himself from everything because if he did not remove himself from the fruit and he eats it then from where comes the fruit of the fruit? But then according to that reasoning what about the משנה that says ר. יהודה says he always eats the fruit of the fruit. When he removes himself from the fruit he still eats the fruit of the fruit. How can that be? So it must means some of the fruit was left over. So in our case some of the fruit remained unused. From this גמרא the רא''ש asks on the רמב''ם הלכות אישות כ''ג: ג. The גמרא is clear that she has let over from the fruits, and if that happens, then land is bought with it and the husband eats the fruits of the land. That is פירי פירי. It can not mean that the husband left over from it, because he has no right to it in the first place after he סילק את זכותו from them. That means she might leave over from the fruits. If so then we sell them and buy land and he eats the fruits of the fruits. But it does not seem to mean she must sell the fruits. רב שך shows how there existed another version of the גמרא. The original version was this: They asked if he removes himself from the fruit of the fruit does he eat the fruit? The answer must be yes. If that was not the case then from where would the fruits of the fruits come from? Answer. he left some of the fruits.
I want to show how important it is that the גמרא means the husband leaves over from the fruit. For if that is the right גירסה, then the רמב''ם comes out perfectly, because the husband anyway has made a condition that he has no זכות in the fruit. So the only thing it could mean is the he lacks some זכות in the fruit. Frankly I can not see how any other version of that גמרא could possibly make any sense. Just think about it in the version we have with רש''י. The גמרא is bothered by the question: from where the the fruit of the fruit would come from if there is no fruit, היינו he eats the fruit? That means it should be perfectly happy with the opposite scenario of his eating the fruit of the fruit, but not the fruit. But then that is the exact thing the גמרא asks on! The beginning of the גמרא does not and can not fit with the end. The only reasonable version is that that רב שך מציע. And if that is the case then we are left with the original question; what could it mean he leaves over from the fruit if he anyway removed himself from it? So to make sense of this the רמב''ם had to say the the husband lacks ownership in the fruit. He can eat it but he does not own it.
רמב''ם ב הלכות אישות כ''ג: ג. רמב''ם אומר כאשר הבעל מתנה שאין לו זכות בפירות של נכסי מלוג שלה, אז קרקע נרכשת איתם והוא אוכל את הפרי של הפירות. שאלת הרא''ש היא שזה אינו מתאים עם גמרא כתובות פ''ג ע''ב. עלתה שאלה. בעל מסיר מעצמו כל זכות הפרי של הפרי. האם הוא הסיר את עצמו מן הכל - (גם פרי), או לא? זה חייב להיות הוא מסיר את עצמו מכל מה שכן אם הוא אינו מסיר את עצמו מן הפרות והוא אוכל אותם, אז מאיפה מגיע הפרי של הפרות? אבל אז בהתאם לזה מה לגבי המשנה שאומרת ר. יהודה אומר שהוא תמיד יאכל את הפרי של הפרות. היינו כשהוא מסיר את עצמו מן הפרי הוא עדיין יאכל את הפרי של הפרות. איך זה יכול להיות? ולכן הוא חייב להיות שהפירוש שחלק הפרי נשאר. אז במקרה שלנו גם כן כמה פירות נותרו ללא שימוש. מכאן הרא''ש שואל על רמב''ם הלכות אישות כ''ג: ג. הגמרא ברורה כי אם היא מותירה מהפרות, אז קרקע נרכשת עם זה ובעל אוכל פרותיהם. כלומר פירי פירי. זה לא יכול להיות שהבעל השאיר, משום שאין לו שום זכות עליה מלכתחילה לאחר שהוא סילק את זכותו מהם. כלומר, היא השאירה מהפרות. אם כך שזה קרה אז אנחנו מוכרים אותם וקונים קרקע והוא אוכל פירותיהם של פירות. אבל זה לא נראה שהיא חייבת למכור את הפירות. רב שך מראה כיצד התקיים גרסה אחרת של הגמרא. הגרסה המקורית הייתה זו: הם שאלו אם הוא מסיר את עצמו מן הפרי של פירות האם הוא יכול לאכול את הפירות? התשובה חייבת להיות כן. אם זה לא היה המצב, אז מאיפה הפרות של הפרות באים? תשובה. הוא השאיר כמה פרות. אני רוצה להראות כמה זה חשוב כי הגמרא אומרת הבעל משאיר מפרי משום שהבעל ממילא עשה מצב שאין לו זכות בפרי. אז הדבר היחיד שהוא יכול להיות הוא, הוא חסר קצת זכות בפרי. למען האמת אני לא רואה איך כל גרסה אחרת של אותה הגמרא יכולה לעשות נכונה. רק תחשוב על זה בגרסה שלנו עם לפי רש''י. לגמרא הטרידה השאלה: מהיכן הפרות של הפרי יבואו אם אין פרי, היינו הוא שאכל את הפרות? כלומר, זה צריך להיותשהגמרא תהיה שבע רצון לחלוטין עם התרחיש ההפוך שהוא רשאי באכילת הפרי של פירות, אך לא את הפירות. אבל זה הדבר המדויק שהגמרא שואלת! תחילת הגמרא לא יכולה להתאים עם הסוף. הגרסה הסבירה היחידה היא שרב שך מציע. ואם זה המקרה, אז נותרנו עם השאלה המקורית; מה זה יכול להיות שהוא משאיר מעל מפרי אם הוא ממילא הסיר את עצמו ממנו? אז כדי להבין את זה הרמב''ם מחזיק הבעל חסר בעלות בפרי. הוא יכול לאכול את זה אבל הוא אינו הבעלים זה. היינו הוא אוכל את הפירות? הוא יכול לאכול את זה אבל הוא אינו הבעלים זה.
The major thing I added here was to show how only the Rambam's way can get the Gemara to make sense.
It's things like this that gives me a great deal of confidence in the Rambam about other things.
