I need to mention here that I totally agree with sola scriptura --only the word of God is the one true standard of truth and moral authority. I consider the validity of the Talmud to go only so far as to be an accurate understanding of how to fulfill the commandments of the Torah. And I think the Talmud hold the same view.

 I have noticed that when Christians defend their faith, they sometimes are unaware of the background that Jesus lived in. One instance is ''netilat yadaim'' [ washing before bread, or fruit that has been washed and is now wet, or before the three prayers]. It has nothing to do with coming from the market back home. The last two requirements are not generally observed except for before the morning  prayer. [There is however no good reason why these are not observed.] The first one has two reasons, one in Hulin chapter 8  מים ראשונים מצווה מים אמצעים רשות מים אחרונים חובה ("The first washing is a good deed, the middle washing is allowed, the last washing after the meal is an obligation."). Since it is clear the disciples were  not washing before bread, so it must be that Jesus held with this opinion: the first washing is a good deed,-not an obligation. 

Plus i should add here that just  because the religious fanatics (Pharisees) yelled at Jesus means nothing. Just as when religious fanatics yell at people nowadays it means nothing. They yell when they have no source in the Law  to defend their insane restrictions.  Have you ever been in Mea Shearim? Do you really think women have to walk on the opposite side of the street according to the Law? That is just the nature of religious fanatics- to make up their own restriction and yell at everyone else that is not following them. It has nothing to do with Torah.

סרך תרומה [[to cause priests to be used to washing for truma] is the other reason given for washing hands, That is the reason many consider it as an obligation. But if one holds the first reason from the Talmud in Hulin chapter 8, then it is only a good thing to do, not an obligation.  

Washing of cups however is different and that is in tractate Kelim. Some vessels [made from clay] can receive impurity from inside only. That is relevant to when the Temple was standing, but now with no temple, it make no difference.

See Mark 7 verse 1.

But Jesus also held with the authority of the scribes as in Mathew he said, "The Scribes and Pharisees sit in the seat of Moses, so all that they say to do that you must do.... " [but there are many hypocrites among them etc.]

I need to mention here that I totally agree with sola scriptura --only the word of God is the one true standard of truth and moral authority. I consider the validity of the Talmud to go only so far as to be an accurate understanding of how to fulfill the commandments of the Torah. And I think the Talmud holds the same view. I do not think the sages thought they could override the commandments except in time of emergency like Eliyahu on Mount Carmel where he brought sacrifices outside of the Temple. or in a case of, "Do not do" שב ואל תעשה for the sake of some other overriding reason. In any case, in Avot Derav Natan on Pirkei Avot we see this amora [Rav Natan] says on the Mishna openly that the decrees of the scribes can not override the Torah. This is however clear only in the correction of the Gra there on the girsa.[language.]

At any rate, see R Shimon ben Yochai in Bava Metzia 119 that we go by the reason for a verse, not the literal meaning. [so one can take a guarantee of a loan from a rich widow.]

As for ''it is a karban that which you derive benefit from me.'' can be said to anyone and is valid. If one say it to one' father, that is the complaint of Jesus. However it is Biblical. One can forbid one's property to another, That is from Parshat Nedarim [vows] in the Book of Numbers, and at any rate if you have to give money toyour parents, then the neder [vow] does not apply anyway. see. tractate nedarim   

new music file for strings, oboe and bassoon z98

 z98

crisis of faith

 I was going through a crisis of faith for a few days about ten years ago. I had realized that there were problems in understanding Torah. In many places it seems wrong, And in other places, it seems immoral, In some places, I could find answers. For an exemplar: Noah's flood  can be explained by the Ari- Isaac Luria as referring to the female waters. But at some point, it seemed I was making too many excuses. Plus, my experience in the religious world left a lot to be desired. It seems the more religious people are, the less moral they are. But at that point, I discovered the web site of Kelley Ross which bring the view of Jacob Fries and Leonard Nelson about non intuitive immediate knowledge which in many ways can be understood as faith or knowledge which is beyond reason. That is to say,  that reason has a limit. It can only tell us things within the area of possibility of experience. That was Kant's new idea, Kant  reasoned thus: that reason can only be sure of contradictions that arises from definitions and axioms. Experience or induction can only tell us things by induction . But Kant reasoned that there is knowledge beyond that, that is there is apriori knowledge.- knowledge that is beyond definition and experience  but even that has to be within the realm of possibility of possible experience. Fries saw the flaw in Kant that Kant had tried to mend by his Copernican revolution that knowledge can be known only by the categories of the mind. Fries saw that any knowledge to be true had to be based on knowing axioms which are not depended on the mind, but can be known by inner looking. introspection. I.E. Non intuitive immediate knowledge. Now Hegel saw the same flaw in Kant, and tried to answer this by his gothic structure of all reality, but this did not work for me since  Hegel held there is nothing beyond reason. But I felt that reason itself has to start from axioms which are not based on reason, but rather that all reason must start with axioms known beyond reason that reason can not prove.

My questions about the Torah and the religious world were deep. After all, Torah itself is monotheism and good midot character traits  But if the religious had neither, there were serious problem. But this went deeper since reason by itself when it goes into the realm beyond the possibility of experience comes up with self contradictions  and even makes self contradictions in people that attempt to go beyond the bound of experience. So the problem with the religious world seem a natural flow from the nature of their assuming they know that which they don't know. 

 Even though I agree with anyone who can put their trust in God and sit and learn Torah as is the basic approach of the Gra and the Litvak yeshivot which go by him, still I feel that a more balanced approach suits me in which I go by the medieval authorities like Ibn Pakuda that see learning Physics and Metaphysics as a part of learning Torah. But in order to fulfill this approach, I really can not be sitting in any yeshiva, and I have to do this on my own. [In any case, I was only really part of the Yeshiva world as long as I was socially acceptable .... a young  student right out of high school with rich parents. What is not to like? But after my wife left me, I was thought to be undesirable, and never found anywhere that would allow me to sit and learn Torah. So with little choice, I went to the Polytechnic Institute of NYU. At least, they were looking at my grades and abilities, not my social status. At any rate, I learned from that experience that the religious world does keep some rituals, not the moral obligations of the Torah. 

 In Israel it looks like Degel HaTorah [which is the party of the Litvaks that go by the Gra] will be part of the new government. On one hand this makes me happy because I agree with those people who it and learn Torah for its own sake and believe they deserve support. [From what I understand the stipend for a person sitting in kollel and learning Torah was about $200 per month and now will go up to about $300 (1500 shekels)]. But I also feel a twitch of regret that I had tasted the joy of Torah and the light in the Litvak world but did not manage to stick it out, and went into the more secular way of doing Physics at Polytechnic of NYU. 

Is accepting a stipend for learning Torah Ok? I know it is not to the Rambam, but you can see in the responsa of the Geonim that the great yeshivot in Iraq [Babylon] did receive stipend from the community.

Even in the Gemara itself you see this in the page in Hulin right before Reshit Hagez where there was a sack of gold dinars placed at the steps of the yeshiva of Rav Ami and he grabbed it for the yeshiva. Also the story about two amoraim walking in some city  and one noticed the beautiful synagogue, and the other rebuked him saying, "Were there no students of the yeshivot to support that they spent the money on buildings?"

But I can see the point of the Rambam also when Torah becomes  a business it is a disaster.

So if possible I would suggest that the money for yeshivot ought to go only to the Litvaks who learn Torah for its own sake. I can not see how this could be implemented but that is what I think would be the bet policy.

a Levite who has his own produce

  There are lots of questions about a Levite who has his own produce [grain from his own field]. I mean to say that the regular way of taking tithes is one takes ''truma'' [1/50], then the first tithe [1/10] [maaser] and gives that to a Levite, Then the Levite takes a tenth and gives that to a priest. And even after that, there is maaser sheni [the second tithe], and takes that to Jerusalem and gives a basket of that to the Temple and the rest he eats himself with his family. But does a Levite also separate the first tithe of his own produce? And even though the normal order is that truma is first taken, what happens if it was not? Does the Levite take truma of what was given to him? Or even of his own produce? These are all questions that Rabbainu Shimshon [one of the first authors of Tosphot] and the Rambam deal with, but the Rambam's approach seems hard to understand.

I would like to bring the Mishna and Sifri Zuta and the R. Shimshon  and then the three places where the Rambam deals with these questions.

המשנה בתרומה פרק א' משנה ה

אין תורמים ממעשר ראשון שניטלה תרומתו

a person can not take truma from the first tithe from which it's truma was taken. 

 R. Shimshon (the Rash) brings on that mishna the Small Sirfi [Sifri Zuta] that says מנין לבן לוי שרצה לעשות ממעשר ראשון תרומה גדולה שעושה תלמוד לומר כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' מכאן שאם רצה לעשותו תרומה לאחרים עושה יכול אף שניטלה תרומתו יהא עושה אותן תרומה לאחרים תלמוד לומר את מקדשו ממנו בזמן שקדשו בתוכו עושה אותן תרומה לאחרים אין מקדשו בתוכו אינו עושה אותן תרומה לאחרים 

"How do we know that a Levite that wants to take the great truma [large truma] from his first tithe that he can? the verse says '...for the tithe of the children of Israel, that which they lift up [bring] to the Lord.' [The word that the Torah uses there is they lift up which always refers to truma, not the tithe]] from here if one wants to make it truma for others he can. You might say even if it's truma was already taken one might make it truma for others [therefore] the verse says 'it's holiness in it' as long as it's holiness is in it one can make it truma for others- but when it's holiness is not in it one can not make it truma for others."

R. Shimshon explains the meaning of the mishna thus, if one has maaser rishon from which it's trumat maaer [tithe of the tithe] was taken but this first maaser was separated before the truma was taken, and thus i not obligated in truma, even so its tithe of the tithe was separated so it can not be made trumafor other grain. but as long as the tithe from the tithe was not yet taken, it can be made truma for other grain.

This is to be plain enough.

But the Rambam's approach is hard to understand.  he writes in laws of trumot 3 laws 21 and 22  בן לוי שהיה לו מע''ר שא ניטלה ממנו תרומתו והניחו להיות מפריש עליו והולך הוא בטבלו מה שעשה עשוי שנאמר כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה מלמד שהוא עושה את כולו תרומה לאחר 

הפריש ממנו תרומת מעשר תחלה ואחר כך הניחו להיות מפריש עליו והולך עד שיעשה כולו תרומת מעשר ויתנו לכהן לר עשה כלום שנאמר את מקדשו ממנו בזמן שקדשיו בתוכו עושה אותו תרומה לאחרים אין מקדשיו בתוכו אינו עושה אותו תרומה לאחרים

This seems very different from R. Shimshon because of these words: עד שיעשה כולו תרומת מעשר

This seems clearly as Rav Shach and the Chazon Ish explain that he mean he can make it trumat maaser for other grain, not truma.

 And this has to be the true explanation of the Rambam because later he writes that if one takes truma from maaser rishon from which the tithe of the tithe was not separated yet, his truma is not truma. I do not know how this could have been made more clear. [Clearly the Rambam did not have the same version of the Sifri as the Chazon Ish in fact deletes the word the "great" from "the great truma" ]

This is clear. [Up until here is all what Rav hach writes himelf. Now is my small addition] But the commentary of the Rambam on that Mishna in Trumot seems hard to understand

I was at the sea and thinking about that commentary of the Rambam, and I think he means this. if a levi has his own ground and grows grain on it, that grain is obligated in truma without a doubt and also in trumat maaser. Let us say someone gives to this Levi maasser rishon. He can not take truma  from the maaser rishon that was given to him for the sake of hiss own produce. He first gives the trumat maaser from what was given to him, and then takes truma and trumat maaser from his own produce [after he of course had called a name of maaer rishon on some part of his own produce.]  This is the language of the Rambam on that mihna, ואמרם ממעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו כשיהיה לו ללוי זרע מאדמתו הוא חייב בתרומה בלי ספק וגם ישו מעשר שלקחו מישראל אין ראוי לו להוציא ממנו שיעור התרומה החייבת לזרעו ושיתננה לכהן לפי שיש לכהן באותו מעשר חוק וזכות והיא תרומת מעשר אבל יוציא תרומת מעשר ואחר כך יוציא ממנו התרומה החייבת לזרעו

There is a point here that the Rambam seems to make: that one can not take  truma from the maaer that was given him not just because it is not obligated in truma but also because it would lessen the amount of the trumat maaser and would be taking truma from what is actually obligated in trumat maaser 

________________________________________________________________________________

ש המון שאלות על לוי שיש לו תוצרת משלו [תבואה מהשדה שלו]. אני מתכוון לומר שהדרך הקבועה של נטילת מעשר היא שלוקח תרומה, ואז מעשר ראשון ונותן את זה ללוי, ואז הלוי לוקח עשירית ונותן לכהן. וגם אחר כך יש מעשר שני ולוקח את זה לירושלים ונותן סל מזה לבית המקדש ואת השאר הוא אוכל בעצמו עם משפחתו. אבל האם לוי מפריד גם את מעשר ראשון מתוצרתו? ולמרות שהסדר הרגיל הוא שלוקחים תרומה קודם, מה קורה אם לא? האם הלוי לוקח תרומה ממה שניתן לו? או אפילו מתוצרתו שלו? כל אלו שאלות שרבינו שמשון והרמב''ם עוסקים בהן. אני רוצה להביא את המשנה וספרי זוטא והר''ש ואחר כך את שלושת המקומות שבהם עוסק הרמב''ם בשאלות האלה.\המשנה בתרומות פרק א' משנה ה. אין תורמים ממעשר ראשון שניטלה תרומתו. הר''ש מביא על המשנה ההיא ואת ספרי זוטא שאומר מנין לבן לוי שרצה לעשות מעשר ראשון תרומה גדולה שעושה תלמוד לומר כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' מכאן שאם רוצה לעשות תרומה עושה יכול אף  שניטלה תרומתו יהא עושה אותן תרומה לאחרים. תלמוד לומר את מקדשו ממנו בזמן שקדשו בתוכו עושה אותן תרומה לאחרים אין מקדשו בתוכו אינו עושה אותן תרומה לאחרים. ואז רבינו שמשון מסביר את משמעות המשנה כך, אם יש מעשר ראשון שממנו נלקחה תרומת מעשר אבל מעשר ראשון זה הופרד לפני שנלקחה התרומה מן התבואה, ולפיכך אינו חייב בתרומה, גם כך הופרדו התרומת מעשר שלו. אז לא ניתן לעשות את זה תרומה עבור דגנים אחרים. אבל כל עוד לא נלקחה התרומת מעשר, אפשר לעשותה תרומה לתבואה אחרת. זה כדי להיות ברור מספיק.אבל גישת הרמב''ם קשה להבנה. הוא כותב בהלכות תרומות פרק ג הלכה כ''א וכ''ב בן לוי שהיה לו מע''ר שלא ניטלה תרומתו והניחו בטבלו להיות מפריש עליו והולך   מה שעשה עשוי שנאמר כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה. מלמד שהוא עושה את כלו תרומה לאחר. הפריש ממנו תרומת מעשר תחלה ואחר כך הניחו להיות מפריש עליו והולך עד שיעשה כולו תרומת מעשר ויתנו לכהן לא עשה כלום שנאמר את מקדשו ממנו בזמן שקשיו בתוכו עושה אותו תרומה תרומה לאחרים אין קדשיו בתוכו אינו עושה אותו תרומה אחרים. זה נראה מאוד שונה מרבינו שמשון בגלל המילים האלה: עד שיעשה כלו תרומת מעשר. זה נראה בבירור כפי שרב שך והחזון איש מסבירים שהוא מתכוון שהוא יכול לעשות את זה תרומת מעשר לתבואה אחרת, לא תרומה. וזה צריך להיות ההסבר האמיתי של הרמב''ם כי אחר כך הוא כותב שאם לוקחים תרומה ממעשר ראשון שעדיין לא נפרדה ממנו התרומת מעשר, התרומה שלו אינה תרומה. אני לא יודע איך אפשר היה להבהיר את זה יותר. אבל פירוש הרמב''ם על אותה משנה בתרומות נראה קשה להבנה. אני חושב שהוא מתכוון לזה. אם יש ללוי קרקע משלו ומגדל עליה תבואה, התבואה ההיא חייבת בתרומה בלא ספק וכן בתרומת מעשר. בוא נגיד שמישהו נותן לו מעשר ראשון. הוא לא יכול לקחת תרומה מהמעשר ראשון שניתן לו למען תוצרתו שלו. תחילה הוא נותן את התרומת מעשר ממה שניתן לו, ואחר כך לוקח את תרומה ותרומת מעשר מהתוצרת שלו [אחרי שהוא כמובן קרא בשם מעשר ראשון על חלק מהתוצרת שלו.] זו השפה של רמב''ם על המשנה ההוא, ואמרם ממעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו כשיהיה לו ללוי זרע מאדמתו הוא חייב בתרומה בלי ספק וגם כן יש לו מעשר שלקחו מישראל. אין ראוי לו להוציא ממנו שיעור התרומה החייבת לזרעו ושיתננה לכהן לפי שיש לכהן באותו מעשר חוק וזכותה תרומת מעשר. אבל יוציא תרומת מעשר ואחר כך יוציא ממנו התרומה חייבת לזרעו

יש כאן נקודה שנראה שהרמב''ם עושה: שאי אפשר לקחת תרומה מהמעשר שניתן לו לא רק משום שאינו חייב בתרומה אלא גם משום שהדבר יפחית את כמות התרומת מעשר. היה נוטל תרומה ממה שחייב בפועל בתרומת מעשר.

A Levite and the tithes. See the Sifri Zuta and the Mishna.

 There are lots of questions about a לוי who has his own produce [grain from his own field]. I mean to say that the regular way of taking מעשר is one takes תרומה , then the מעשר ראשון and gives that to a לוי, Then the לוי takes a tenth and gives that to a כהן. And even after that, there is מעשר שני  and takes that to Jerusalem and gives a basket of that to the בית המקדש and the rest he eats himself with his family. But does a לוי also separate the מעשר ראשון of his own produce? And even though the normal order is that תרומה is first taken, what happens if it was not? Does the לוי take רומה of what was given to him? Or even of his own produce? These are all questions that רבינו שמשון and the רמב''ם deal with.

I would like to bring the משנה and ספרי זוטא and the ר''ש  and then the three places where the רמב''ם deals with these questions.

המשנה בתרומות פרק א' משנה ה. אין תורמים ממעשר ראשון שניטלה תרומתו 

 הר''ש  brings on that משנה the ספרי זוטא that says מנין לבן לוי שרצה לעשות ממעשר ראשון תרומה גדולה שעושה תלמוד לומר כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' מכאן שאם רצה לעשותו תרומה לאחרים עושה יכול אף שניטלה תרומתו יהא עושה אותן תרומה לאחרים תלמוד לומר את מקדשו ממנו בזמן שקדשו בתוכו עושה אותן תרומה לאחרים אין מקדשו בתוכו אינו עושה אותן תרומה לאחרים.  Then רבינו שמשון explains the meaning of the משנה thus, If one has מעשר ראשון from which it's תרומת מעשר  was taken but this מעשר ראשון was separated before the תרומה was taken, and thus is not obligated in תרומה, even so its תרומת מעשר was separated so it can not be made תרומה for other grain. But as long as the תרומת מעשר was not yet taken, it can be made תרומה for other grain.

This is to be plain enough.

But the רמב''ם approach is hard to understand.  He writes in laws of תרומות פרק ג הלכה כ''א וכ''ב    בן לוי שהיה לו מע''ר שא ניטלה ממנו תרומתו והניחו להיות מפריש עליו והולך הוא בטבלו מה שעשה עשוי שנאמר כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה מלמד שהוא עושה את כולו תרומה לאחר 

הפריש ממנו תרומת מעשר תחלה ואחר כך הניחו להיות מפריש עליו והולך עד שיעשה כולו תרומת מעשר ויתנו לכהן לא עשה כלום שנאמר את מקדשו ממנו בזמן שקדשיו בתוכו עושה אותו תרומה לאחרים אין מקדשיו בתוכו אינו עושה אותו תרומה לאחרים. This seems very different from רבינו שמשון because of these words: עד שיעשה כולו תרומת מעשר.  This seems clearly as רב שך and the חזון איש explain that he means he can make it תרומת מעשר for other grain, not תרומה.

 And this has to be the true explanation of the רמב''ם because later he writes that if one takes תרומה from מעשר ראשון from which the תרומת מעשר was not separated yet, his תרומה is not truma. I do not know how this could have been made more clear. 

 But the commentary of the רמב''ם on that משנה in תרומות seems hard to understand

I think he means this. If a לוי has his own ground and grows grain on it, That grain is obligated in תרומה without a doubt and also in תרומת מעשר. Let us say someone gives to HIM  מעשר ראשון. He can not tak תרומה  from the מעשר ראשון that was given to him for the sake of his own produce. He first gives the תרומת מעשר from what was given to him, and then takes תרומה and תרומת מעשר from his own produce [after he of course had called a name of מעשר ראשוןon some part of his own produce.]  thiS iS the language of the רמב''ם on that משנה, ואמרם ממעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו כשיהיה לו ללוי זרע מאדמתו הוא חייב בתרומה בלי ספק וגם ישו מעשר שלקחו מישראל אין ראוי לו להוציא ממנו שיעור התרומה החייבת לזרעו ושיתננה לכהן לפי שיש לכהן באותו מעשר חוק וזכות והיא תרומת מעשר אבל יוציא תרומת מעשר ואחר כך יוציא ממנו התרומה החייבת לזרעו

There is a point here that the רמב''ם seems to make: that one can not take תרומה from the מעשר that was given him, not just because it is not obligated in תרומה but also because it would lessen the amount of the תרומת מעשר, and would be taking תרומה from what is actually obligated in תרומת מעשר.