There are lots of questions about a Levite who has his own produce [grain from his own field]. I mean to say that the regular way of taking tithes is one takes ''truma'' [1/50], then the first tithe [1/10] [maaser] and gives that to a Levite, Then the Levite takes a tenth and gives that to a priest. And even after that, there is maaser sheni [the second tithe], and takes that to Jerusalem and gives a basket of that to the Temple and the rest he eats himself with his family. But does a Levite also separate the first tithe of his own produce? And even though the normal order is that truma is first taken, what happens if it was not? Does the Levite take truma of what was given to him? Or even of his own produce? These are all questions that Rabbainu Shimshon [one of the first authors of Tosphot] and the Rambam deal with, but the Rambam's approach seems hard to understand.
I would like to bring the Mishna and Sifri Zuta and the R. Shimshon and then the three places where the Rambam deals with these questions.
המשנה בתרומה פרק א' משנה ה
אין תורמים ממעשר ראשון שניטלה תרומתו
a person can not take truma from the first tithe from which it's truma was taken.
R. Shimshon (the Rash) brings on that mishna the Small Sirfi [Sifri Zuta] that says מנין לבן לוי שרצה לעשות ממעשר ראשון תרומה גדולה שעושה תלמוד לומר כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' מכאן שאם רצה לעשותו תרומה לאחרים עושה יכול אף שניטלה תרומתו יהא עושה אותן תרומה לאחרים תלמוד לומר את מקדשו ממנו בזמן שקדשו בתוכו עושה אותן תרומה לאחרים אין מקדשו בתוכו אינו עושה אותן תרומה לאחרים
"How do we know that a Levite that wants to take the great truma [large truma] from his first tithe that he can? the verse says '...for the tithe of the children of Israel, that which they lift up [bring] to the Lord.' [The word that the Torah uses there is they lift up which always refers to truma, not the tithe]] from here if one wants to make it truma for others he can. You might say even if it's truma was already taken one might make it truma for others [therefore] the verse says 'it's holiness in it' as long as it's holiness is in it one can make it truma for others- but when it's holiness is not in it one can not make it truma for others."
R. Shimshon explains the meaning of the mishna thus, if one has maaser rishon from which it's trumat maaer [tithe of the tithe] was taken but this first maaser was separated before the truma was taken, and thus i not obligated in truma, even so its tithe of the tithe was separated so it can not be made trumafor other grain. but as long as the tithe from the tithe was not yet taken, it can be made truma for other grain.
This is to be plain enough.
But the Rambam's approach is hard to understand. he writes in laws of trumot 3 laws 21 and 22 בן לוי שהיה לו מע''ר שא ניטלה ממנו תרומתו והניחו להיות מפריש עליו והולך הוא בטבלו מה שעשה עשוי שנאמר כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה מלמד שהוא עושה את כולו תרומה לאחר
הפריש ממנו תרומת מעשר תחלה ואחר כך הניחו להיות מפריש עליו והולך עד שיעשה כולו תרומת מעשר ויתנו לכהן לר עשה כלום שנאמר את מקדשו ממנו בזמן שקדשיו בתוכו עושה אותו תרומה לאחרים אין מקדשיו בתוכו אינו עושה אותו תרומה לאחרים
This seems very different from R. Shimshon because of these words: עד שיעשה כולו תרומת מעשר
This seems clearly as Rav Shach and the Chazon Ish explain that he mean he can make it trumat maaser for other grain, not truma.
And this has to be the true explanation of the Rambam because later he writes that if one takes truma from maaser rishon from which the tithe of the tithe was not separated yet, his truma is not truma. I do not know how this could have been made more clear. [Clearly the Rambam did not have the same version of the Sifri as the Chazon Ish in fact deletes the word the "great" from "the great truma" ]
This is clear. [Up until here is all what Rav hach writes himelf. Now is my small addition] But the commentary of the Rambam on that Mishna in Trumot seems hard to understand
I was at the sea and thinking about that commentary of the Rambam, and I think he means this. if a levi has his own ground and grows grain on it, that grain is obligated in truma without a doubt and also in trumat maaser. Let us say someone gives to this Levi maasser rishon. He can not take truma from the maaser rishon that was given to him for the sake of hiss own produce. He first gives the trumat maaser from what was given to him, and then takes truma and trumat maaser from his own produce [after he of course had called a name of maaer rishon on some part of his own produce.] This is the language of the Rambam on that mihna, ואמרם ממעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו כשיהיה לו ללוי זרע מאדמתו הוא חייב בתרומה בלי ספק וגם ישו מעשר שלקחו מישראל אין ראוי לו להוציא ממנו שיעור התרומה החייבת לזרעו ושיתננה לכהן לפי שיש לכהן באותו מעשר חוק וזכות והיא תרומת מעשר אבל יוציא תרומת מעשר ואחר כך יוציא ממנו התרומה החייבת לזרעו
There is a point here that the Rambam seems to make: that one can not take truma from the maaer that was given him not just because it is not obligated in truma but also because it would lessen the amount of the trumat maaser and would be taking truma from what is actually obligated in trumat maaser
________________________________________________________________________________
ש המון שאלות על לוי שיש לו תוצרת משלו [תבואה מהשדה שלו]. אני מתכוון לומר שהדרך הקבועה של נטילת מעשר היא שלוקח תרומה, ואז מעשר ראשון ונותן את זה ללוי, ואז הלוי לוקח עשירית ונותן לכהן. וגם אחר כך יש מעשר שני ולוקח את זה לירושלים ונותן סל מזה לבית המקדש ואת השאר הוא אוכל בעצמו עם משפחתו. אבל האם לוי מפריד גם את מעשר ראשון מתוצרתו? ולמרות שהסדר הרגיל הוא שלוקחים תרומה קודם, מה קורה אם לא? האם הלוי לוקח תרומה ממה שניתן לו? או אפילו מתוצרתו שלו? כל אלו שאלות שרבינו שמשון והרמב''ם עוסקים בהן. אני רוצה להביא את המשנה וספרי זוטא והר''ש ואחר כך את שלושת המקומות שבהם עוסק הרמב''ם בשאלות האלה.\המשנה בתרומות פרק א' משנה ה. אין תורמים ממעשר ראשון שניטלה תרומתו. הר''ש מביא על המשנה ההיא ואת ספרי זוטא שאומר מנין לבן לוי שרצה לעשות מעשר ראשון תרומה גדולה שעושה תלמוד לומר כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' מכאן שאם רוצה לעשות תרומה עושה יכול אף שניטלה תרומתו יהא עושה אותן תרומה לאחרים. תלמוד לומר את מקדשו ממנו בזמן שקדשו בתוכו עושה אותן תרומה לאחרים אין מקדשו בתוכו אינו עושה אותן תרומה לאחרים. ואז רבינו שמשון מסביר את משמעות המשנה כך, אם יש מעשר ראשון שממנו נלקחה תרומת מעשר אבל מעשר ראשון זה הופרד לפני שנלקחה התרומה מן התבואה, ולפיכך אינו חייב בתרומה, גם כך הופרדו התרומת מעשר שלו. אז לא ניתן לעשות את זה תרומה עבור דגנים אחרים. אבל כל עוד לא נלקחה התרומת מעשר, אפשר לעשותה תרומה לתבואה אחרת. זה כדי להיות ברור מספיק.אבל גישת הרמב''ם קשה להבנה. הוא כותב בהלכות תרומות פרק ג הלכה כ''א וכ''ב בן לוי שהיה לו מע''ר שלא ניטלה תרומתו והניחו בטבלו להיות מפריש עליו והולך מה שעשה עשוי שנאמר כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה. מלמד שהוא עושה את כלו תרומה לאחר. הפריש ממנו תרומת מעשר תחלה ואחר כך הניחו להיות מפריש עליו והולך עד שיעשה כולו תרומת מעשר ויתנו לכהן לא עשה כלום שנאמר את מקדשו ממנו בזמן שקשיו בתוכו עושה אותו תרומה תרומה לאחרים אין קדשיו בתוכו אינו עושה אותו תרומה אחרים. זה נראה מאוד שונה מרבינו שמשון בגלל המילים האלה: עד שיעשה כלו תרומת מעשר. זה נראה בבירור כפי שרב שך והחזון איש מסבירים שהוא מתכוון שהוא יכול לעשות את זה תרומת מעשר לתבואה אחרת, לא תרומה. וזה צריך להיות ההסבר האמיתי של הרמב''ם כי אחר כך הוא כותב שאם לוקחים תרומה ממעשר ראשון שעדיין לא נפרדה ממנו התרומת מעשר, התרומה שלו אינה תרומה. אני לא יודע איך אפשר היה להבהיר את זה יותר. אבל פירוש הרמב''ם על אותה משנה בתרומות נראה קשה להבנה. אני חושב שהוא מתכוון לזה. אם יש ללוי קרקע משלו ומגדל עליה תבואה, התבואה ההיא חייבת בתרומה בלא ספק וכן בתרומת מעשר. בוא נגיד שמישהו נותן לו מעשר ראשון. הוא לא יכול לקחת תרומה מהמעשר ראשון שניתן לו למען תוצרתו שלו. תחילה הוא נותן את התרומת מעשר ממה שניתן לו, ואחר כך לוקח את תרומה ותרומת מעשר מהתוצרת שלו [אחרי שהוא כמובן קרא בשם מעשר ראשון על חלק מהתוצרת שלו.] זו השפה של רמב''ם על המשנה ההוא, ואמרם ממעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו כשיהיה לו ללוי זרע מאדמתו הוא חייב בתרומה בלי ספק וגם כן יש לו מעשר שלקחו מישראל. אין ראוי לו להוציא ממנו שיעור התרומה החייבת לזרעו ושיתננה לכהן לפי שיש לכהן באותו מעשר חוק וזכותה תרומת מעשר. אבל יוציא תרומת מעשר ואחר כך יוציא ממנו התרומה חייבת לזרעו
יש כאן נקודה שנראה שהרמב''ם עושה: שאי אפשר לקחת תרומה מהמעשר שניתן לו לא רק משום שאינו חייב בתרומה אלא גם משום שהדבר יפחית את כמות התרומת מעשר. היה נוטל תרומה ממה שחייב בפועל בתרומת מעשר.
