There is an argument between the Rambam and the Raavad concerning a case when one takes only a fraction of what he is obligated in Truma and maaser [tithe]. [He is obligated to take a tenth for maaser from the Torah, and one fiftieth for truma from from the word of the scribes.] To the Rambam nothing has happened. The act of separating is not valid and he has to separate truma and maaser even from what he took. For an example there is 100 seah of tevel and he takes five seah. He has to take a half a seah on what he took and clearly 9 seah on the stack of grain. To the Ravvad the separation is valid and what he took is valid and on the stack of grain itself he can go and take another five seah because we depend on ''breira''. [ we say what he separates now is thought to have come from the part of the stack that has not yet been fixed].There is a slight proof for the Raavad because Reissh Lakish in the Yeruhalmi holds the mishna that says this law is referring only to truma. so he holds the mishna means that the act of separation is valid and that it can not be valid in the case of maaser and so he says the mishna does not refer to maaser. [The mishna tractate trumah chapter 4 says המפריש מקצת תו''מ מפריש ממנו תרומה עליו אבל לא למקום אחר] so even though the poskim hold the mishna refer to both truma and maaser till the meaning is the the separation is valid.
___________________________________________________________________
There is an argument between the רמב''ם and the ראב''ד concerning a case when one takes only a fraction of what he is obligated in תרומה and מעשר. [He is obligated to take a tenth for מעשר from the Torah and one fiftieth for תרומה from from the word of the scribes.] To the רמב''ם nothing has happened. The act of separating is not valid and he has to separate תרומה and מעשר even from what he took. For an example there is מאה סאה of טבל and he takes חמש סאה. He has to take a half a סאה on what he took and תשע סאה on the stack of grain. To the ראב''ד the הפרשה is valid and what he took is valid and on the stack of grain itself he and takeS another five סאה because we depend on ''ברירה''. [ We say what he separates now is thought to have come from the part of the stack that has not yet been fixed].There is a slight proof for the ראב''ד because ריש לקיש in the ירושלמי holds the משנה that says this law is referring only to תרומה. So he holds the משנה means that the הפרשה is valid and that it can not be valid in the case of מעשר and so he says the משנה does not refer to מעשר. [The משנה says המפריש מקצת תו''מ מפריש ממנו תרומה עליו אבל לא למקום אחר]. So even though the פוסקים hold the משנה refer to both תרומה and מעשר Still the meaning is the the הפרשה is valid.
יש ויכוח בין הרמב''ם לראב''ד על מקרה שבו אחד נוטל רק חלק ממה שהוא חייב בתרומה ובמעשר. [חייב ליטול עשירית למעשר מהתורה, ואחד מחמישים לתרומה מדברי סופרים.] לרמב''ם לא אירע כלום. מעשה ההפרדה אינו תקף וצריך להפריד תרומה ומעשר אפילו ממה שלקח. לדוגמא יש מאה סאה של טבל והוא לוקח חמש סאה. הוא צריך לקחת חצי סאה על מה שלקח ותשע סאה על ערימת התבואה. לראב''ד הפרשה תקף ומה שלקח תקף ועל ערימת התבואה עצמו הוא ולוקח עוד חמש סאה כי אנחנו תלויים ב''ברירה''. [אנו אומרים שמה שהוא מפריד כעת נחשב למקורו מהחלק של הערימה שעדיין לא תוקן]. יש הוכחה קלה לראב''ד כי ריש לקיש בירושלמי מחזיק את המשנה שאומרת את החוק הזה, שהכוונה רק לתרומה. אז הוא מחזיק שהמשנה אומרת שהפרשה תקפה ושזה לא יכול להיות תקף במקרה של מעשר, ולכן הוא אומר שהמשנה לא מתייחס למעשר. [המשנה אומרת "המפריש מקצת תו''מ מוציא ממנו תרומה עליו אבל לא למקום אחר"]. אז למרות שהפוסקים מחזיקים את המשנה מתייחסת גם לתרומה וגם למעשר, עדיין המשמעות היא שההפרשה תקפה
