Translate

7.4.17

Bava Metzia 103

I just want to jot down the basic idea of Rav Shach on the fact that the Rambam must agree that after a גמר דין  (a final judgement), then even  a מיגו can not turn around the decision.  This idea I mentioned in connection with Bava Metzia around page 103 to help understand the story with Rav and the person that had planted trees in someone else's field.

The basic idea is this that that one can in general go from פטור לפטור (a plea that lets one off the hook to another plea that lets one off the hook). The reason is given by the ר''י מיגאש (the rav of the Rambam) because of migo. (A migo is a case of he could have said a different plea and be believed so let us believe him now) The Ketzot HaChoshen disagrees with this and  says the reason is it is before גמר דין.
Rav Shach brings the Gemara in Bava Batra to show the Rambam must agree with the Ketzot. The Gemara there says this: two people come to court and say I was on this land for three years and it was my ancestor's. A set of witnesses comes to court and says, "This one was on the land three years." Another set comes and says, "The land belonged to the ancestors of the other one." If the one that the witnesses say he was on the land for three years says "I considered the land as if it was my ancestors" he is not believed. But if he said, "My ancestors bought it from yours" then he is believed.
Since the law is one can go מטור לפטור then if he had said, "I considered it as my ancestors" before witnesses came he would have been believed. Therefore he has a migo. And so why do we not believe him even after witnesses come? It must be because of the reason the Ketzot gives that it is after גמר דין.

[The original problem was that Rav changed his decision in the case a person went into another's field and planted trees. Rav told the owner at first to pay for the trees the least possible amount but the owner did not accept that and did not even want the trees, and then Rav said nothing. What I think is that since Rav said nothing that meant it was before גמר דין final judgement. Then Rav saw the owner making a fence around the trees and said since it is clear you do want them now pay the full amount. But the way we understand Rav, if he had paid the lower amount the day before and then Rav saw him building a fence rav would have simply said he changed his mind [as David Bronson pointed out to me]




_______________________________________________________________________________
I just want to jot down the basic idea of רב שך on  the fact that the רמב''ם must agree that after a גמר דין  a final judgement, then even  a מיגו can not turn around the decision.  This idea I mentioned in connection with בבא מציעא page ק''ג to help understand the פסק דין של רב and the person that had planted trees in someone else's field.

The basic idea is this that that one can in general go from פטור לפטור. (פטור לפטור means a plea that lets one off the hook to another plea that lets one off the hook). The reason is given by the ר''י מיגאש  because of מיגו. The קצות החושן disagrees with this and  says the reason is it is before גמר דין.
רב שך brings the גמרא in בבא בתרא to show the רמב''ם must agree with the קצות החושן. The גמרא there says this: two people come to court and say I was on this land for three years and it was my ancestor's. A set of witnesses comes to court and says, "This one was on the land three years." Another set comes and says, "The land belonged to the ancestors of the other one." If the one that the witnesses say he was on the land for three years says "I considered the land as if it was my ancestors" he is not believed. But if he said, "My ancestors bought it from yours" then he is believed.
Since the law is one can go מטור לפטור then if he had said, "I considered it as my ancestors" before witnesses came he would have been believed. Therefore he has a מיגו. And so why do we not believe him even after witnesses come? It must be because of the reason the קצות החושן gives that it is after גמר דין.


אני רק רוצה לרשום את הרעיון הבסיסי של רב שך על העובדה כי רמב''ם חייב להסכים כי לאחר גמר דין (פסק דין סופי), אז אפילו מיגו לא יכול לשנות את ההחלטה. רעיון זה שהזכרתי בקשר עם בבא מציעא דף ק''ג כדי לעזור להבין את פסק דין של רב והאדם אשר ניטע עצים בשדה של אחר. רעיון הבסיסי הוא זה אשר שאפשר בכלל ללכת מן פטור לפטור. (פטור לפטור פירושו טיעון המאפשר אחד לצאת מהקרס לטיעון נוסף המאפשר אחד לצאת מהקרס). הסיבה ניתנת על ידי ר''י מיגאש בגלל מיגו. קצות החושן אינו מסכים עם קביעה זו ואומר שהסיבה היא שהוא לפני גמר הדין. רב שך מביא את הגמרא בבא בתרא  להראות שרמב''ם חייב להסכים עם הקצוות החושן. גמרא שם אומרת זה: שני אנשים מגיעים לבית המשפט ואומרים הייתי על הארץ הזאת במשך שלוש שנים והיא הייתה של אבותיי. קבוצה של עדים מגיעה לבית המשפט ואומרת, "זה היה על הקרקע שלוש שנים." קבוצה נוספת באה ואומרת, "הקרקע הייתה שייכת לאבות של השני." אם הראשון (שהעדים אומרים שהוא היה על הקרקע במשך שלוש שנים) אומר "שקלתי את הקרקע כאילו היא הייתה של אבותיי" הוא לא נאמן. אבל אם הוא אמר, "האבות שלי קנו אותה משלך" אז הוא אמין. מאז שהחוק הוא שאחד יכול ללכת מפטור לפטור אז אם הוא היה אומר, "שקלתי את זה כמו של אבותיי" לפני שהעדים באו, הוא היה כבר נאמן. לכן יש לו מיגו. אם כך מדוע אנו לא מאמינים בו גם אחרי שבאו עדים? זה חייב להיות בגלל הסיבה שהקצות החושן נותן שזה לאחר גמר דין.