The importance of Kant is the synthesis of faith and reason. The metaphysics of the ancients has assumptions built into it that do not hold up to scrutiny of Berkley and David Hume. That includes Aristotle and Plato. Their structure is fine, but needs patching up. Kant does that job of patching up the system of Plato, but also with some reservation. The best synthesis that I have seen includes the approach of the Neo-Friesian School of Leonard Nelson and Kelley Ross. Hegel might also have been a solution to the problem of faith and reason, but in Hegel there is an elimination of any world that could be outside the reach of reason. חשיבותו של קאנט היא הסינתזה של אמונה ותבונה. המטאפיזיקה של הקדמונים כוללת הנחות יסוד מובנות שאינן עומדות בבחינה של ברקלי ודיוויד הום. זה כולל את אריסטו ואפלטון. המבנה שלהם בסדר, אך זקוק לתיקון. קאנט עושה את עבודת התיקון של המערכת של אפלטון, אך גם עם הסתייגות מסוימת. הסינתזה הטובה ביותר שראיתי כוללת את הגישה של האסכולה הניאו-פריזיאנית של ליאונרד נלסון וקלי רוס. הגל יכול היה להיות גם פתרון לבעיית האמונה וההיגיון, אך בהגל ישנה ביטול של כל עולם שיכול להיות מחוץ להישג ידו של התבונה. There are endless interpretations of Kant, but they considered Jacob Fries and Leonard Nelson outside of Kant, yet I think that their approach is within the realm of Kant, and I do not see why people do not engage with their approach. [Kant's stated purpose in writing the Critique was to see if metaphysics is possible?, and if so under what conditions? He wrote openly that this was his purpose even though the Critique brings resolution to many other areas of concern. His conclusion was metaphysics is possible in the realm of the areas of possibility of experience [where content and form combine], [but metaphysics in it second part is not possible since form exists, but not content.] The thesis of the Friesian School is that knowledge even beyond that is possible, but not by reason and not by sensory perception. Thus to the Friesian school, content ie exists in metaphysics in its second half].יש אינספור פרשנויות לקאנט, אך הם ראו את יעקב פרייז ואת ליאונרד נלסון מחוץ לקאנט, אך אני חושב שגישתם היא בתחום של קאנט, ואני לא מבין מדוע אנשים לא עוסקים בגישתם. [מטרתו המוצהרת של קאנט בכתיבת הביקורת הייתה לראות האם מטאפיזיקה אפשרית, ואם כן, באילו תנאים. הוא כתב בגלוי שזו מטרתו למרות שהביקורת מביאה פתרון לתחומי עניין רבים אחרים. מסקנתו הייתה שמטאפיזיקה אפשרית בתחום תחומי האפשר של החוויה. התזה של האסכולה הפריזית היא שידע אפילו מעבר לכך אפשרי, אך לא על ידי תבונה ולא על ידי תפיסה חושית.]