זבחים דף ז' בתוספות, רמב''ם פסולי המוקדשים פרק ט''ו הלכה ח'

יש ויכוח בין תוספות לרמב"ם. לתוספות, אם מי שהוא שחט עולה עבור מישהו שאינו חייב עולה, אזי אותה עולה תקפה ומקיימת את חובתו של האדם שנדר וחייב להביא אותה. הסיבה לכך היא שמקרה העולה מקביל למקרה החטאת בכך שאם מי שהוא שחט חטאת למען מישהו שאינו חייב בחטאת, אזי אותה חטאת תקפה, אך אינה מקיימת את חובתו של האדם שהיה חייב להביא אותה והקדיש את אותה בהמה. עם זאת, הרמב"ם מקבל נימוק זה במידה מסוימת, אך טוען שכל אדם עבר בשלב מסוים על מצוות עשה. לכן, אם אדם שוחט עולה למען מישהו אחר שאינו חייב בעולה, עדיין אנו אומרים שזוהי שינוי בעלים, ולכן למרות שהיא תקפה, היא אינה מקיימת את חובתו של זה שחייב להביא את העולה, ושהנדר את הבהמה הספציפית הזו. השאלה שיש לי על רמב"ם זה היא שגם אם בתיאוריה, כולם חייבים בעולה על הזנחת מצוות עשה, זה לא אותו דבר כמו מי שהוא נדר להביא עולה בפועל. גם במקרה של חטאת, כדי שזו תחשב שינוי בעלים, האדם האחר חייב לא רק שאכל חלב אסור, אלא גם להיות מחויב להביא חטאת משום שהוא יודע שעשה זאת. עם זאת, מאוחר יותר חשבתי שהרעיון שכולם מחויבים להביא קורבן עולה מובא בגמרא עצמה, כך שבמקום שזו שאלה על הרמב"ם, זה רק מראה שלא ברור מתי אדם נחשב מחויב? האם זה כאשר הוא מבצע את החטא בשוגג או כאשר הוא מודע לכך שביצע חטא בטעות, או כאשר הוא נודר להביא קורבן לכפרה. ---- הרעיון הבסיסי כאן הוא שחטאת שונה באופן משמעותי מעולה בכך שעולה שמקריבים למען סוג אחר של קורבן או עבור אדם אחר, אותה עולה תקפה אך אינה מקיימת את חובתו של זה שנדר אותה. אבל חטאת באותו מצב אינה תקפה כלל. אבל יש יוצא מן הכלל במקרה של החטאת, שאם שוחטים אותה עבור מישהו שחייב בעולה או בתור חולין, היא תקפה, אך אינה מקיימת את החובה. העיקרון הבסיסי כאן הוא שעבור שינוי בעלים, גם האדם השני צריך להיות מחויב בחטאת. אותו סוג יכול לגרוע מאותו סוג. סוג אחר לא יכול לגרוע ממנו. מינו מחריב במינו. מה שאינו מינו אינו מחריב במינו------ אני רוצה להוסיף כאן, שהרמב"ם אכן אומר ששחיטת קרבן עולה למען מישהו שאינו מחויב להביא קרבן עולה עדיין אינה מקיימת את חובת הבאת קרבן עולה, משום שהאדם שלמענו נשחט עבר בשלב מסוים על מצוות עשה. [לכן מקרה זה נחשב כשינוי בעלים]. שואל רב שך על כך, "מדוע זה משנה אם האדם שלמענו נשחט עבר על מצווה?" כי קרבן עולה יכול להילקח מסיבת העובדה שאדם פשוט החליט להביא אותו כמתנה. לכן מסיבה זו בלבד הוא נחשב בקטגוריה של הבאת קרבן עולה, ואינך צריך את הקריטריון של מחויבות לעשות זאת כדי שיהיה שינוי בעלים. אז רב שך עונה על כך בהתבסס על פסיקה של רבא במנחות דף מ''ט שאם שחט חטאת שהופרשה לחטאת אכילת דם להיות לחטאת לאכילת חלב אסור נחשב שינוי קודש; ושההוראה על שינוי בעלים באה לכלול דברים נוספים נוסף על זה. לכן, שינוי מחלב לחלב (על ידי אותו אדם) ייכלל גם כן. (ההוראה על שינוי מדם לחלב לא תכלול מחלב לחלב, ולכן את בעבור המקרה האחרון הזה יהיה צורך ללמוד מלימוד אחר, והלימוד היחיד שנותר הוא זה של שינוי בעלים.) אולם, לימוד שאליה מתייחס רב שך היא של רבא בניגוד לרב חייא בר רבא. בעוד שאני יכול לראות שההוראה מדם לחלב נחשבת גם לשינוי בקודש, אני מתקשה לראות שינוי מחלב לחלב ככלול בחוק שינוי הבעלים. אחרי הכל, זה אותו אדם! אם בכלל, זה חייב להיות גם שינוי של קודש