"This loaf is forbidden to me" to the ר''ן and רמב''ם is the main נדר vow. So why אם he says, "This loaf is forbidden to me like נבלה," is permitted? Because when one says, "This is forbidden to me like such and such a thing" the "such and such a thing" has to be something that can be forbidden by a נדר or like someone who says, "This loaf is a מתנה for the בית המקדש". [Things presented to the בית המקדש are forbidden in use.] [This is a special law. For you might ask what is the difference between "This is forbidden to me" and "This is forbidden to me like נבלה"?] [This is not like the other ראשונים that hold the real נדר is when one says "This is forbidden like a קרבן" and the only reason, "This is forbidden to me" works is as a extension [יד]. However the very well known question on the ר''ן at the very beginning of נדרים מסכת is that at first glance he seems to contradict himself. At first going like the רמב''ם and then going like תוספות on the very same page. רב שך says that for the actual law of נדר is without attaching the prohibition to anything else [as the רמב''ם says] but for the language to make clear what he means [as is necessary for נדרים] he has to say 'like a קרבן. This to me seems like a very good answer to show that the ר''ן does not contradict himself. However the remaining question is that the actual language of the ר''ן does not seem to accept this explanation. What I mean is that the ר''ן says in מסכת שבועות the reason you need "like a קרבן" is because הקדש עושה חליפין if one says this animal is like that קרבן, that is valid.[זה תמורת זה חל ] The second animal becomes a קרבן also. This me this seems like a contradiction to the idea of רב שך [in the beginning of הלכות נדרים] [However a further point is that if the main נדר is ''This is אסור לי'' then it is hard to see that the very words ''this is אסור לי'' would be thought not to count as a נדרת, and only valid as a short way of saying ''this is forbidden as a קרבן'' when ''this is forbidden as a קרבן'' is only forbidden because it is thought of as an extension of the main concept of נדר.]
The way to answer this is thus: There is a difference between the description of something and the thing itself. The נדר itself is valid not because of התפסה בדבר הנדור. Rather, the oath is valid in itself. But the language has to mean directly that he is forbidding to himself something that is not forbidden. And he can not do that by saying, "This is forbidden to me "because that might as well mean he is saying something not true. It sounds as if he is saying it is already forbidden"
_______________________________________________________________________________
/"הלחם הזה אסור לי" לר''ן ורמב''ם הוא נדר העיקרי. אז למה אם הוא אומר, "הלחם הזה אסור לי כמו נבלה", מותר? כי כשאומרים, "זה אסור לי כמו דבר כזה", "דבר כזה וכזה" חייב להיות משהו שאפשר לאסור אותו על ידי דיבור או כמו מישהו שאומר, "הלחם הזה הוא מתנה בשביל בית המקדש ". [דברים המוצגים לבית המקדש אסורים בשימוש.] [זהו חוק מיוחד. כי אתה עשוי לשאול מה ההבדל בין "זה אסור לי" לבין "זה אסור לי כמו נבלה"?] [זה לא כמו שאר הראשונים האחרים שמחזיקים את הנדר האמיתי הוא כאשר אומרים "זה אסור כמו קרבן ", והסיבה היחידה," זה אסור לי "פועלת כהרחבה [יד]. אולם השאלה הידועה בר''ן בתחילת נדרים היא שבמבט ראשון נראה שהוא סותר את עצמו. בהתחלה הולך כמו הרמב''ם ואחר כך הולך כמו תוספות על אותו דף. רב שך מתרץ את הר''ן כי החוק בפועל של נדר הוא מבלי לצרף את האיסור לשום דבר אחר [כפי שאומר הרמב''ם] אבל כדי שהשפה תבהיר למה הוא מתכוון [כפי שהוא הכרחי עבור נדרים] עליו לומר "כמו קרבן". זה תשובה טובה מאוד להראות שהר''ן אינו סותר את עצמו. אולם השאלה שנותרה היא כי נראה כי השפה בפועל של הר''ן אינה מקבלת הסבר זה כל כך. מה שאני מתכוון הוא שהר''ן אומר במסכת שבועות הסיבה שנדר צריך "כמו קרבן" היא כי הקדש עושה חליפין. [אם אחד אומר שהבהמה הזאת היא תמורת הקרבן הזה, זה תקף. [זה תמורת זה חל]. הבעל חי השני הופך גם לקרבן. זה נראה לי כמו סתירה לרעיון של רב שך [בתחילת הלכות נדרים] [אולם נקודה נוספת היא שאם נדר העיקרי הוא '' זה אסור לי'' אז קשה לראות שעצם מילים '' זה אסור לי '' נחשבות תקפות רק כדרך קצרה לומר '' זה אסור כקרבן'', כאשר '' זה אסור כמו קרבן '' הוא אסור רק כי הוא נחשב כהרחבה של הרעיון העיקרי שלנדר.]
/
