Rav Shach explains that the Rambam [laws of hametz 3:11] holds like the sages against R. Yehuda [tractate Pesachim 23] in that he holds getting rid of hametz [leavened bread] is by any means, not just by burning. And he holds that one who buys hametz on Passover gets lashes. So he must hold that the Gemara on page 95 [Pesachim]is not going according to the way the law was decided as the sages but rather to R Yehuda. That Gemara says owning hametz on Pesach is a לאו הניתק לעשה prohibition that can be corrected by a positive command.
That must mean that he must be thinking that to R. Yehuda the prohibition and the positive command come simultaneously.[If the positive command would come before the negative command it could not be a לאו הניתק לעשה].
So the reason one would get lashes for buying hametz would be because to the sages, the positive command to get rid of hametz comes before the prohibition of owning it.
[This Rambam is thus different than Rashi or Tosphot. To Rashi that Gemara on pg 95 would be like the sages that the prohibition and positive command come simultaneously and only to R. Yehuda does the command תשביתו [to make the hametz rest by means of burning happen before the time of the prohibition..
To Tosphot both come simultaneously.
What I am wondering about i this: could there be a difference between owning hametz and buying hametz? If there was such a difference, perhaps the Rambam could say that Gemara on page 95 could be to the sages also.
The way this could work would be that a regular case of a prohibition that can be corrected by a positive command is when both are actions. Thus the gemara on pg 95 would mean the passive state of owning hametz is a לאו הניתק לעשה prohibition that can be corrected by a positive command because the "bitul" nullification of the hametz is not any act. It could be just by making it "hefker" abandoned property. But a positive act of buying hametz could not be nullified by a passive state of just saying that it is hefker. [But if I was in Uman, I would have to run this by my learning partner David Bronson to see if there are counter examples. ]
[Rav Haim of Brisk explains this Rambam differently. He says owing hametz is both a negative and positive command but then that would not be like the gemara on page 95 so he also would have to say that that gemara is going like R. Yehuda. and to that gemara owning hametz would only be a prohibition.]
______________________________________________________________________________
רב שך explains that the רמב''ם holds like the חכמים against ר' יהודה in that he holds getting rid of חמץ is by any means, not just by burning. And he holds that one who buys חמץ on פסח gets מלקות. So he must hold that the גמרא פסחים דף צ''ה is not going according to the way the law was decided as the sages but rather to ר' יהודה. That גמרא says owning חמץ on פסח is a לאו הניתק לעשה prohibition that can be corrected by a positive command. That must mean that he must be thinking that to ר' יהודה the prohibition and the positive command come simultaneously. If the positive command would come before the ne gative command it could not be a לאו הניתק לעשה. So the reason one would get מלקות for buying חמץ would be because to the חכמים, the positive command to get rid of חמץ comes before the prohibition of owning it. This רמב''ם is thus different than רש''י or תוספות. To רש''י that גמרא on דף צ''ה would be like the sages that the prohibition and positive command come simultaneously and only to ר' יהודה does the command תשביתו to make the חמץ rest by means of burning happen before the time of the prohibition. To תוספות both come simultaneously. What I am wondering about this: could there be a difference between owning חמץ and buying חמץ? If there was such a difference, perhaps the רמב''ם could say that גמרא on דף צ''ה could be to the חכמים also. The way this could work would be that a regular case of a prohibition that can be corrected by a positive command לאו הניתק לעשה is when both are actions. Thus the גמרא on דף צ''ה would mean the passive state of owning חמץ is a לאו הניתק לעשה prohibition that can be corrected by a positive command because the ביטול nullification of the חמץ is not an act. It could be just by making it "הפקר" abandoned property. But a positive act of buying חמץ could not be nullified by a passive state of just saying that it is הפקר. רב חיים מבריסק explains this רמב''ם differently. He says owing חמץ is both a negative and positive command but then that would not be like the גמרא בדף צ''ה so he also would have to say that that גמרא is going like ר' יהודה and to that גמרא owning חמץ would only be a prohibition.]
רב שך מסביר שהרמב''ם מחזיק כמו החכמים נגד ר' יהודה בכך שהוא מחזיק שאפשר להיפטר מחמץ בכל אופן, לא רק על ידי שריפה. והוא מחזיק שמי שקונה חמץ בפסח מקבל מלקות. אז הוא חייב לקבוע שגמרא פסחים דף צ''ה לא מתנהל לפי הדרך בה החוק הוחלט כחכמים אלא לר' יהודה. שגמרא שם אומרת שהבעלות על חמץ בפסח היא איסור לאו הניתק לעשה שניתן לתקן באמצעות פקודה חיובית. זה אומר שהוא חייב לחשוב שלר' יהודה האיסור והפקודה החיובית מגיעים בו זמנית. אם הפקודה החיובית תבוא לפני הפקודה הנגדית, זה לא יכול להיות לאו הניתק לעשה. כך שהסיבה שמישהו יקבל מלקות על קניית חמץ תהיה משום שלפי החכמים, הפקודה החיובית להיפטר מהחמץ באה לפני האיסור להחזיק בה. רמב''ם זה שונה אם כן מרש''י או תוספות. לרש''י שגמרא בעמוד צ''ה יהיה כמו החכמים שהאיסור והפקודה החיובית מגיעים בו זמנית ורק לר 'יהודה מצווה התשביתו להניח את החמץ באמצעות שריפה מחויב לקרות לפני הזמן של האיסור. לתוספות שניהם מגיעים בו זמנית. מה אני תוהה לגבי זה: יכול להיות הבדל בין להחזיק חמץ לרכוש חמץ? אם היה הבדל כזה, אולי הרמב''ם יכול לומר שגמרא בדף צ''ה יכול להיות גם לחכמים. הדרך בה זה יכול לעבוד תהיה שמקרה של איסור שניתן לתקן באמצעות פקודה חיובית לאו הניתק לעשה הוא כאשר שניהם פעולות. לפיכך, הגמרא בדף צ''ה פירושה שהמצב הפסיבי של בעלות על חמץ הוא איסור לאו הניתק לעשה שניתן לתקן באמצעות פקודה חיובית מכיוון שביטול של חמץ אינו מעשה. זה יכול להיות על ידי הפיכתו לרכוש נטוש "הפקר". אך לא ניתן לבטל פעולה חיובית של קניית חמץ על ידי מצב פסיבי של אמירתו שהיא הפקר בלבד. רב חיים מבריסק מסביר את הרמב''ם הזה אחרת. לדבריו, חובתו של חמץ היא גם פקודה שלילית וגם חיובית, אבל אז זה לא יהיה כמו הגמרא בדף צ''ה ולכן הוא גם יצטרך לומר כי הגמרא הולכת כמו ר' יהודה ולגמרא שהבעלות על חמץ תהיה רק איסור
Here is a link to the small booklet I wrote on different areas in Shas where I included this idea
I should add that I do not think I am worthy in any sense to write ideas in Torah. Rather what happened was I was in Uman and a fellow I had met in Israel showed up one day and we started learning Torah at his suggestion. Then I began to see he would casually say over amazing insights in the Gemara without even trying-- just obvious points to him. But I realized that these were points on the level of the greatest e.g. like Rav Shmuel Berenbaum the rosh yeshiva of the Mir who I had leaned under. So I started writing down ideas that came up in our learning sessions.
