רב שך מסביר שהרמב''ם מחזיק כמו החכמים נגד ר' יהודה בכך שהוא מחזיק שאפשר להיפטר מחמץ בכל אופן, לא רק על ידי שריפה. והוא מחזיק שמי שקונה חמץ בפסח מקבל מלקות. אז הוא חייב לקבוע שגמרא פסחים דף צ''ה לא מתנהל לפי הדרך בה החוק הוחלט כחכמים אלא לר' יהודה. שגמרא שם אומרת שהבעלות על חמץ בפסח היא איסור לאו הניתק לעשה שניתן לתקן באמצעות פקודה חיובית. זה אומר שהוא חייב לחשוב שלר' יהודה האיסור והפקודה החיובית מגיעים בו זמנית. אם הפקודה החיובית תבוא לפני הפקודה הנגדית, זה לא יכול להיות לאו הניתק לעשה. כך שהסיבה שמישהו יקבל מלקות על קניית חמץ תהיה משום שלפי החכמים, הפקודה החיובית להיפטר מהחמץ באה לפני האיסור להחזיק בה. רמב''ם זה שונה אם כן מרש''י או תוספות. לרש''י שגמרא בעמוד צ''ה יהיה כמו החכמים שהאיסור והפקודה החיובית מגיעים בו זמנית ורק לר' יהודה מצווה התשביתו (לבטל את החמץ באמצעות שריפה) מחויב לקרות לפני הזמן של האיסור. לתוספות שניהם מגיעים בו זמנית. מה אני תוהה לגבי זה: יכול להיות הבדל בין להחזיק חמץ לרכוש חמץ? אם היה הבדל כזה, אולי הרמב''ם יכול לומר שגמרא בדף צ''ה יכול להיות גם לחכמים. הדרך בה זה יכול לעבוד תהיה שמקרה של איסור שניתן לתקן באמצעות פקודה חיובית (לאו הניתק לעשה) הוא כאשר שניהם פעולות. לפיכך, הגמרא בדף צ''ה פירושה שהמצב הפסיבי של בעלות על חמץ הוא איסור לאו הניתק לעשה שניתן לתקן באמצעות פקודה חיובית מכיוון שביטול של חמץ אינו מעשה. זה יכול להיות על ידי הפיכתו לרכוש נטוש "הפקר". אך לא ניתן לבטל פעולה חיובית של קניית חמץ על ידי מצב פסיבי של אמירתו שהיא הפקר בלבד. רב חיים מבריסק מסביר את הרמב''ם הזה אחרת. לדבריו, חובתו של חמץ היא גם פקודה שלילית וגם חיובית, אבל אז זה לא יהיה כמו הגמרא בדף צ''ה ולכן הוא גם יצטרך לומר כי הגמרא הולכת כמו ר' יהודה ולגמרא שהבעלות על חמץ תהיה רק איסור
Here is a link to the small booklet I wrote on different areas in Shas where I included this idea
Also I should mention that I should run this idea by David Bronson to get some feedback or criticism. But since that does not seem possible right now, I will have to think about this a little more. I am mean, after all what is the category of "spread to the winds" of the sages? Probably not the same as bitul as the Ran [in the beginning of Pesachim goes into]. Still it seems worthwhile at least writing this idea down for future reference and to see if this is perhaps what the Rambam was getting at. [That is besides the obvious question that there ought to be some proof of this hiluk. ]
