One is the sunset time in which it looks to me that Rabbainu Tam was correct. Another area is the refusal to serve in the IDF {Israel Defense Force}. To me it is hard to see this refusal in positive light.
Other areas are more iffy. For example the accepting of money in order to be able to sit and learn Torah. This is perhaps the easiest thing to justify based on Rav Joseph Karo in the Kesef Mishna.
On the other hand it is hard to find a group that is more devoted to keeping the Torah just as it says with no frills--no additions nor subtractions than the Litvaks. [Though the Litvak world is far from perfect, they seem to have avoided a lot of the keipot and Dark Side that seems to have infiltrated the rest of the Jewish Religious world]
) בענין שקיעה של רבינו תם. רוב ראשונים פוסקים כמו ר''ת. קשה להבין את הגר''א. אם הגר''א היה צודק, היה בהכרח לראות כוכב ממוצע אחד בשקיעה הראשונה, ואחר כך עוד אחד בתוך כמה דקות.
זה כדי ששקיעה תיחשב להיות בין השמשות. וזה רק אחרי שכבר קודם השקיעה, היינו צריכים לראות שלשה כוכבים גדולים. ואי אפשר לדעת את הממוצע של קבוצה מסוימת אלא אם כן יודעים את כל הדברים שיש בקבוצה, ואי אפשר לדעת מה זה כוכב ממוצע אלא אם כן קודם זה רואים את כל הכוכבים (שאפשר לראות אותם בלי משקפת), ואז אפשר לדעת מה זה ממוצע. ואז צריכים לבחור כמה כוכבים ממוצעים, ולראות מתי הם יוצאים בליל המחרת. אני עשיתי את זה, ולפי מה שראיתי, לא מתחילים לצאת כוכבים ממוצעים עד בערך ארבעים וחמש דקות אחר השקיעה בארץ ישראל.
תוספות רי''ד בשבת מפרש רבינו תם גם לשיטת חכמי יוון (שחכמי ישראל הסכימו אתם בגמרא בפסחים)- והם סוברים שאין מסדרון (פרוזדור) שהשמש נכנס בו בשקיעה. רב נטרונאי גאון מחזיק בשיטת הגר''א. אבל רב סעדיה גאון מחזיק בשיטת רבינו תם (מצוטט באבן עזרא שמות י''ב פסוק ד'). אני חושב ההלכה כמו רבינו תם. אבל יש אפשרות לתרץ את שיטת הגר''א בקושי.
הגם שאני חושב הלכה כר''ת עדיין אני רוצה לתת תירוץ אפשרי לגר''א: החלל מתרחב. ולכן לפני אלפיים שנה הכוכבים היו קרובים יותר לארץ.ולכן היתה אפשרות לראות שלשה כוכבים ממוצעים קודם הזמן שהם נראים היום. היום שלשה כוכבים נראים אחרי ארבעים וחמש דקות אחרי השקיעה. וזה עוזר לנו להבין את הגר''א שמחזיק בשיטה שהלילה מתחיל אחרי שלש עשרה וחצי דקות. אנחנו מוצאים בגמרא פסחים שיש מהלך ארבע מילים מן השקיעה עד הלילה, אבל הגר''א אומר שזה מדבר על הזמן שכל הכוכבים יוצאים, ולא על התחלת הלילה על פי הלכה. ויש סיוע לזה בגלל שהגמרא הפסחים אינה מדברת על התחלת הלילה לפי הדין. והגמרא נתנה שיעור שלשה כוכבים ממוצעם רק לסימן, לא מה שקובע את הלילה. נוסף.הייתי בישראל כמה שנים וראיתי משהו שאישר את הגישה של ר''ת בדבר הזמן שמתחיל הלילה. כלומר, עבור 59 הדקות הראשונות לאחר השקיעה, אין שינויים דרמטיים בשמים. השמים הופכים כהים. ואז ב59 דקות קורה משהו דרמטי. סוג של צורות כיפה נעשה מעל האזור שבו שקעה החמה. ואז כי הכיפה עצמה מתחילה לשקוע עד בדיוק 72 דקות הוא שוקע מתחת לאופק, והשמים כהים לגמרי. אתה יכול לראות איך זה מתאים לגמרא בשבת. יש גם משהו על מה שאתה קורא ממוצע. למילה "ממוצע" אין שום משמעות מלבד לעומת משהו אחר. לכן מספר 5 הוא ממוצע בין 0 ו10, אבל לא ממוצע לעומת 100 ו1,000,000. אז כדי להיות מסוגל לקבוע או למדוד מהו כוכב ממוצע אתה צריך לראות כל הכוכבים באמצע הלילה. ברגע שאתה רואה את כל הכוכבים שניתן לראות בעין בלתי מזוינת, אז אתה בוחר שלושה כוכבים ממוצעים. אז אתה לומד לזהות אותם על ידי לימוד יסודי של מפת השמים. אחד צריך ללמוד לזהות את הכוכבים ואת המקום של כל כוכב בקונסטלציה. ואז אחרי שאתה יודע מה הוא כוכב ממוצע, אתה יוצא לראות באיזה לילה כאשר הוא הופך להיות גלוי. שלושה גלויים ב72 דקות. עם זאת, הכוכבים שנראים חצי שעה אחרי השקיעה, כאשר אתה משווה אותם עם כוכבים אחרים באמצע הלילה הם לא כוכבים ממוצעים. הם ענקים לעומת כל האחרים. הם מה שהגמרא קוראה כוכבים גדולים. כוכבים גדולים לא אומרים לך כאשר הלילה מתחיל. רק שלושה כוכבים ממוצעים. במונחים של כוכבים, ראיתי גם משהו שם גם באזורים מדבריים בישראל. אין כוכבים נראים בשקיעה. אף אחד. אז אם בין השמשות מתחיל בשקיעה, איפה הם שני כוכבים ממוצעים? על פי הגמרא, בין השמשות מתחיל כאשר כוכב ממוצע אחד נראה, לא כוכבים גדולים אשר ניתן לראות לפני כן. אז זה מעניין כי בשקיעה, אין כוכבים גדולים, ולא כוכבים ממוצעים גלויים. זה סותר את הרעיון שבין השמשות מתחיל באותה עת.
