In terms of Bava Mezia page 43 side a There are two questions I would like to ask.
One is on the end of the sugia there.. Tosphot brings up the Braita about the bathhouse concerning selling and buying. My question is why does the Gemara itself not bring up what looks to me to be a serious question from that same exact Braita. That is to Rav Huna permission to use makes one obligated as a borrower. So in terms of the bathhouse should not the braita be a proof to Rav Huna against Rav Nahman?
ב''מ מ''ג ע''א.תוספות מביא את הברייתא שפוסקת את הדין שאם אחד משלם לבלן כסף של בדק הבית הוא מעל מיד בגלל שהבלן יכול לומר לו המרחץ פתוח לפניך. יש לשאול למה זה בעצמו אינו ראיה לרב הונא שהיתר תשמיש מחייב באונסים? יש עוד שאלה על הרמב''ם כאן. לדעת הרמב''ם אין חיוב מעילה עד שיש הנאה. למה רב הונא אינו עונה את זה מיד שרב נחמן שאל מן הברייתא שמי שנתן כסף של בדק הבית לשולחני חייב במעילה כשהשולחני משתמש עם הכסף?
The other question concerns what Rav Isar Melzar brings about the Rambam. {I think Rav Isar Melzar was the father in law of Rav Shach. I am not sure. But in any case, he is brought up a lot in the Avi Ezri of Rav Shach.] My question is that Rav Melzar shows clearly that the Rambam holds Meila ("Meila" is using money or things that belong to the Temple.That is "bedek habait".) only applies when there is "Hanaah". ("Hanaah" is usage or some kind of derived please). So in our Gemara BM 43. Why does Rav Huna not answer that right away and why is there even a question in the first place?
Background Information.
The basic subject starts from the Mishna. One gives open money to a money changer. He can use it. So what happens if it is lost? To Rav Huna he has a category of a borrower. To Rav Nahman he only is considered a paid guard. Rav Huna asks from a braita that one gives to a money changer money of the Temple that is open. If the money changer uses it the one who gave it to him is liable Meila.
הרקע כאן הוא זה. המשנה כותבת שאם מי שהוא נתן כסף בלי שאינו חתום לשולחני השולחני יכול להשתמש עם הכסף לכן אם נאבד הוא חייב. רב הונא אמר אפילו אם הכסף נאבד באופן הנקרא אונסים גדולים. היינו יש לו דין של שואל. רב נחמן אמר דווקא אבדה אבל אונסים גדולים לא. היינו שיש לו את הדין של שומר שכר
תוספות שואל מה הדין של מכירה עד שלא נמשכו את הפירות? היינו מה הדין של המוכר לגבי הכסף? הוא שואל או שומר שכר. תוספות מביא את הברייתא של גיזבר נתן כסף בדק הבית לבלן הוא חייב במעילה מיד אבל ספר לא.
Tosphot brings from a Braita that one gives money to a bathhouse attendant. he is liable Meila right away. So my question is why is that braita not already considered a proof to Rav Huna? Permission to use already is thought to be Hanaah! That is a question either on Tosphot or the Gemara itself. Also if the Rambam is right then why does Rav Huna not answer that on the actual question that Rav Nahman asks? I.e., why does he not just say one who gave it to the money changer is not liable until the money changer uses the money because there is no me'ila until one uses it?
One is on the end of the sugia there.. Tosphot brings up the Braita about the bathhouse concerning selling and buying. My question is why does the Gemara itself not bring up what looks to me to be a serious question from that same exact Braita. That is to Rav Huna permission to use makes one obligated as a borrower. So in terms of the bathhouse should not the braita be a proof to Rav Huna against Rav Nahman?
ב''מ מ''ג ע''א.תוספות מביא את הברייתא שפוסקת את הדין שאם אחד משלם לבלן כסף של בדק הבית הוא מעל מיד בגלל שהבלן יכול לומר לו המרחץ פתוח לפניך. יש לשאול למה זה בעצמו אינו ראיה לרב הונא שהיתר תשמיש מחייב באונסים? יש עוד שאלה על הרמב''ם כאן. לדעת הרמב''ם אין חיוב מעילה עד שיש הנאה. למה רב הונא אינו עונה את זה מיד שרב נחמן שאל מן הברייתא שמי שנתן כסף של בדק הבית לשולחני חייב במעילה כשהשולחני משתמש עם הכסף?
The other question concerns what Rav Isar Melzar brings about the Rambam. {I think Rav Isar Melzar was the father in law of Rav Shach. I am not sure. But in any case, he is brought up a lot in the Avi Ezri of Rav Shach.] My question is that Rav Melzar shows clearly that the Rambam holds Meila ("Meila" is using money or things that belong to the Temple.That is "bedek habait".) only applies when there is "Hanaah". ("Hanaah" is usage or some kind of derived please). So in our Gemara BM 43. Why does Rav Huna not answer that right away and why is there even a question in the first place?
Background Information.
The basic subject starts from the Mishna. One gives open money to a money changer. He can use it. So what happens if it is lost? To Rav Huna he has a category of a borrower. To Rav Nahman he only is considered a paid guard. Rav Huna asks from a braita that one gives to a money changer money of the Temple that is open. If the money changer uses it the one who gave it to him is liable Meila.
הרקע כאן הוא זה. המשנה כותבת שאם מי שהוא נתן כסף בלי שאינו חתום לשולחני השולחני יכול להשתמש עם הכסף לכן אם נאבד הוא חייב. רב הונא אמר אפילו אם הכסף נאבד באופן הנקרא אונסים גדולים. היינו יש לו דין של שואל. רב נחמן אמר דווקא אבדה אבל אונסים גדולים לא. היינו שיש לו את הדין של שומר שכר
תוספות שואל מה הדין של מכירה עד שלא נמשכו את הפירות? היינו מה הדין של המוכר לגבי הכסף? הוא שואל או שומר שכר. תוספות מביא את הברייתא של גיזבר נתן כסף בדק הבית לבלן הוא חייב במעילה מיד אבל ספר לא.
Tosphot brings from a Braita that one gives money to a bathhouse attendant. he is liable Meila right away. So my question is why is that braita not already considered a proof to Rav Huna? Permission to use already is thought to be Hanaah! That is a question either on Tosphot or the Gemara itself. Also if the Rambam is right then why does Rav Huna not answer that on the actual question that Rav Nahman asks? I.e., why does he not just say one who gave it to the money changer is not liable until the money changer uses the money because there is no me'ila until one uses it?
