בבא מציעא דף צ''ט ע''א

The question that came up in תוספות between my learning partner and me in בבא מציעא דף צ''ט ע''א is whether the גיזבר knows the vessel is הקדש? He said it is שוגג. It seemed to me  that it makes no difference. I thought if the גיזבר knows the כלי is הקדש and uses it, he still is not intending to take it out of  רשות of הקדש. So he would be obligated in מעילה במזיד, and in that case he gets מכות and pays the קרן of what he was נהנה. If he does not know that the קרדום is of הקדש, and he thinks it is one of his own vessels, then  he also is not intending to take it out of  רשות הקדש, and so pays קרן and חומש and brings a קרבן מעילה.  Why can not both say that it can be either one, שוגג or מזיד?
Answer:
The reason is the mishna in Kidushin 52b that only מזיד has מעילה אחר מעילה. The is the opinion of R. Yehuda that later on the Gemara 54 says is the law.
So in our case in Bava Metzia 99 in Tosphot the גיזבר does not know the ax is הקדש  as my learning partner said to me from the beginning. [That is why the second person can use it. In שוגג the object becomes חולין] The question I had on this was from Tosphot Kidushin page 55 where it does look the opposite. Then it occurred to me that what Tophot says in Kidushin does not disagree with what they say in Bava Metzia.[I mean they give there  a different answer, but still do not disagree with the basic idea that only מזיד has מעילה אחר מעילה for בדק הבית]



In short, Tosphot holds like R. Yehuda that only מזיד has מעילה אחר מעילה, but it has to be he intends to take the object from domain to domain. So the Tosephta where all the people that used the ax are מועל because they know it is הקדש.and שואל שלא מדעת הוא גזל so even if they do not intend to steal it but borrow it is still מעילה

המשנה בקידושין נ''ב: כותבת שרק במזיד יש מעילה אחר מעילה. זוהי דעתו של ר' יהודה. מאוחר יותר בגמרא דף נ''ד נפסק שכן הוא החוק. אז במקרה שלנו בבא מציעא צ''ט בתוספות בדעת הר''י הגיזבר אינו יודע שהגרזן הוא של הקדש. לכן האדם השני יכול להשתמש בו. שוגג במעילה האובייקט הופך לחולין. השאלה הייתה לי על זה הייתה מן תוספות קידושין דף נ''ה איפה שנראה ההפך. ואז עלה בדעתי כי מה תוספות אומר בקידושין אינו כנגד מה שאומרים בבא מציעא. תוספות מחזיקה כמו ר' יהודה שרק במזיד יש מעילה אחר מעילה [בבדק הבית], אבל זה חייב להיות כי בכוונתו לקחת את אובייקט מתחום לתחום. אז התוספתא שם שכל האנשים שהשתמשו בגרזן הם מועלים כי הם יודעים שזה הוא קדש .ושואל שלא מדעת הוא גזלן. כך שגם אם הם לא מתכוונים לגנוב אותו אבל ללוות אותו הוא עדיין מעילה.





The basic background here is the תוספתא and משנה and גמרא in בבא מציעא and תוספות in בבא מציעא דף צ''ט ע''א. The basic סוגיא is this. The תוספתא writes when one uses an קרדום of הקדש one after the other they are all מועל. But when one gives it to his friend, only the first is מועל. The משנה writes there is no מועל after מועל except animals and כלי שרת. Another משנה writes a person that puts a קרש of הקדש into his house is not מועל until he lives in it. But if he gives it to his friend, then he is מועל right away. רב אמי in בבא מציעא דף צ''ט ע''א says a המשאיל קרדום של הקדש לחבירו הוא מעל לפי טובת הנאה שבו וחבירו מותר להשתמש איתו מיד. One who משאיל a קרדום of הקדש to his friend, is מועל according to the amount of gratitude he receives from his friend, and his friend can use it right away. תוספות asks on this law of רב אמי from the תוספתא and the משנה. In תוספות are a few suggestions to answer this before תוספות gets to the answers that he thinks are correct. One  possible answer is this. There is a difference between כלי שרת and other vessels. I.e. the case of the תוספתא where there are multiple violations of מעילה on one קרדום is when the קרדום  is כלי שרת. And another rejected answer is the difference between intending to steal the קרדום, and just intending to use the קרדום. That is, the case of the תוספתא of multiple violations מועל אחר מועל is when there was no intention to steal the קרדום, but just to use it. But where there is intention to steal then only the first is מועל. But תוספות disagress with this because of the גמרא in בבא מציעא where רב אמי says one who משאיל the קרדום to another is מועל but not the one who receives it. Then תוספות come to the two answers of the ר''י that he likes. שינוי רשות and that רב אמי is talking about a גיזבר. That is  שינוי רשות of the קרדום means the קרדום goes out to חולין completely, and even so the גיזבר only pays according to טובת הנאה שיש בו . The other answer is also  that it is a גיזבר but the קרדום goes out to חולין only according to the time set for the loan. After that the קרדום returns automatically to the רשות of הקדש.


) בבא מציעא דף צ''ט ע''א. השאלה שעלתה בתוספות ביני ובין שותף הלמידה שלי בבא מציעא דף צ''ט ע''א היא
האם הגיזבר (בתירוצו של הר''י) יודע הכלי היא קדש? דוד אמר שלא. הגיזבר חושב שהכלי שלו. היה נראה לי
שזה זה לא משנה. ככל שהייתי יכול לראות אם גיזבר מכיר שהכלי (הקרדום) הוא קדש ומשתמש בו, הוא עדיין
לא מתכווין לקחת אתו מתוך רשות של קדש. אז הוא יהיה מחויב במעילה במזיד, ואם כך, הוא מקבל מכות
ומשלם את הקרן של מה שהוא נהנה. אם הוא לא יודע כי הקרדום הוא של קדש, והוא חושב שזה אחד מהכלים
משלו, אז הוא גם לא מתכוון לקחת את זה מתוך רשות קדש, ועל כך הוא משלם קרן וחומש ומביא קרבן מעילה.
חשבתי שאולי זה תלוי בויכוח בין תוספות ואת הרמב''ם אם המקרה של הגמרא של גיזבר במסכת מעילה (שנוטל
קרש של הקדש) הוא מזיד או שוגג. נראה לי שבוודאי דוד צדק שהגיזבר שגג. ובין לתוספות ובין לרמב''ם צריכים
לומר שזה שהשיאל את הקרדום הוא בשוגג ולא יודע שהוא של הקדש בגלל המשנה בהאיש מקדש [קידושין נ''ב
ע''ב] שבשוגג הכלי מתחלל ויוצא לחולין והאיש שמשתמש איתו אחר כך אינו מועל. במזיד הכלי של בדק הבית
אינו מתחלל בגלל שאינו חייב בקרבן ומי שהשתמש איתו אחר כך מעל.

[הרקע הבסיסי כאן הוא התוספתא ומשנה וגמרא בבא מציעא ותוספות שם. סוגיא הבסיסית היא זו. התוספתא
כותבת כשכמה אנשים משתמשים בקרדום של קדש אחד אחרי השני הם כולם מועלים. אבל כאשר אחד נותן אותו
לחברו, רק הראשון הוא מועל. המשנה כותבת שאין מועל לאחר מועל למעט בעלי חיים כלי שרת. עוד משנה
כותבת אדם זה מעמיד קרש של קדש לתוך הבית שלו הוא לא מועל עד שהוא מתגורר בבית. אבל אם הוא נותן
אותו לחברו, הרי שהוא מועל מיד. רב אמי בבבא מציעא דף צ''ט ע''א אומר המשאיל קרדום של הקדש לחבירו
הוא מעל לפי טובת הנאה שבו וחבירו מותר להשתמש איתו מיד. (מי שמשאיל קרדום של הקדש לחברו, הוא מועל
לפי כמות הכרת הטוב שהוא מקבל מידידו, וחברו יכול להשתמש בו מיד.) תוספות שואלים על החוק הזה של רב
אמי מן התוספתא ומן המשנה. תוספות מציע כמה הצעות כדי לענות על השאלה הזאת לפני שהתוספות מקבלים
לתשובות נכונות של הר''י. תשובה אפשרית אחת היא זו. יש הבדל בין כלי שרת וכלים אחרים. כלומר במקרה של
תוספתא שבהם יש הפרות מרובות של מעילה הוא כאשר הקרדום הוא כלי שרת. ועוד תשובה שדחו היא ההבדל
בין הכוונה לגנוב את הקרדום, ומצב שהוא מתכווין רק להשתמש בקרדום. כלומר, במקרה של תוספתא של
הפרות מרובות "מועל אחר המועל" הוא כאשר לא הייתה כל כוונה לגנוב את הקרדום, אלא רק כדי להשתמש בו.
אבל איפה שיש כוונה לגנוב, אז רק הראשון הוא מועל. אבל תוספות חולק על זה בגלל בגמרא בבא מציעא שרב
אמי אומר מי שמשאיל קרדום לחבירו הוא מועל, אבל לא חבירו. ואז תוספות מביא שתי תשובות של ר''י. שינוי
הרשות וגם שרב אמי מדבר על גיזבר. כלומר שינוי רשות של קרדום פירושו הקרדום יוצא חולין לגמרי, ולמרות
שהגיזבר משלם רק על פי טובת הנאה שיש בו. התשובה השנייה היא גם שמדובר בגיזבר, אך הקרדום יוצא חולין
רק במשך הזמן שנקבע להלוואה. אחרי זה הקרדום חוזר אוטומטית לרשות של קדש, והגיזבר משלם רק על פי
טובת הנאה שיש בו.]
) ב