I would like to suggest that what רב and שמואל said about the נסכא דרבי אבא block of metal of ר' אבא exactly like the גמרא in בבא מציעא page 100. They said he keeps it and the גמרא in בבא מציעא first asks, ליחזי ברשות דמאן קיימא "Let's see in whose domain it is." From that we see we look first at where the object is now and only if that does not work then we look at the first owner. And that does not disagree with the גמרא in נידה about the חזקה מעיקרא being stronger because the חזקה of money is different than a חזקה about איסור והיתר . So then why does the רשב''ם say the reason of רב and שמואל is because of a מיגו? Answer: The רשב''ם is פוסק like סומכוס. Now this depends on the version in בבא מציעא. If the right version is הא מני סומכוס then סומכוס agrees that we look at the domain where the object is now. Only if that does not help anything then we look at מרא קמא. But if the version is אלא הא מני סומכוס then סומכוס says even when there is a present domain still ממון המוטל בספק חולקים then he would need a מיגו. The trouble with this is the רשב''ם holds the first version that I mentioned is right. Therefore we need to go to נידה דף ב and the תוספות there where there is an opinionחזקה מעיקרא וחזקת השתא are equal. So here we have מרא קמא and חזקת רשות which should be equal except the מיגו turns the weight of evidence towards the person that grabbed the נסכא
) בבא בתרא ל''ד ע''א. המשנה בבא מציעא דף ק" ע''א מביאה מקרה שבו אדם קונה פרה ונתגלה כי זו הולידה עגל. אנחנו לא יודעים מתי זה קרה. לפני או אחרי העסקה? אז מי הבעלים של עגל? הגמרא שואלת למה יש שאלה? הלא זה אמור להיות שייך לאדם אשר בתחומו הוא נמצא? תשובה: זה בסמטה. שאלה: בואו לתת אותו לבעל הראשון? תשובה: הא מני סומכוס. זהו סומכוס [או "אלא זה סומכוס"]. סומכוס מחזיק כסף בספק מחולק. [קשה לדעת כאן למה הגמרא מעדיפה חזקת השתא (נחזי ברשות דמאן קיימא) מחזקה מעיקרא (מי היו הבעלים הראשונים).בנידה הסברא להפך.] החכמים סוברים מצד שני שהחוק הוא: "לקחת כסף מתוך התחום של חבירו דורשת הוכחה]. אם הגרסה של הגמרא היא, 'אלא זה הוא סומכוס,' הכוונה שהיא חוזרת בה מן התשובה של הסמטה. אבל אם הגרסה היא "זהו סומכוס", הכוונה כי היינו נותנים לו לבעלים הראשונים משום שהמשנה היא כמו סומכוס. זה משאיר את התשובה של הסמטה במקומה. זה מתכוון שסומכוס יסכים עם חזקת רשות. אם הגרסה של הגמרא היא (בבא מציעא דף ק" ע''א) "הא מני סונכוס" או "אלא הא מני סומכוס" הוא עושה את ההבדל אם סומכוס מסכים עם חזקת ממון (חזקת רשות) או לא. אם הגרסה "הא מני סומכוס" זה מתכוון סומכוס מסכים עם חזקת ממון (חזקת רשות). הרשב''ם הוא פוסק החוק הוא כמו סומכוס. זה קשור לבבא בתרא ל''ד בדרך זו. הרשב''ם מחזיק יש מיגו עבור האדם שתפס את נסכא דר' אבא, (הוא יכול לטעון שמעולם לא תפס כלום). במקום זאת הוא מודה כי הוא תפס אותו אבל הוא טוען החפץ שייך לו. רב ושמואל החליטו שהחוק הוא האדם אשר תפס אותו ניתן לקחת אותו. הרשב''ם מחזיק בשיטה הסיבה היא שיש מיגו. אבל נראה לי שיש סיבה נוספת עבור הרשב''ם. אחרת למה המיגו הזה חזק מספיק כדי להשאיר את החפץ ברשותו של האחד שתפס את הנסכא. הלא היה אפשר לטעון כי חזקת ממון כאן באמת תיתן את האובייקט לאדם שבמקור היה לו הנסכא. אז זה יכול להיות כי סומכוס לא הולך עם חזקת ממון וכאן הם היו חולקים את כמות הכסף ששווה הנסכא אם לא היה מיגו. כל זה תלוי תוספות בנידה דף ב' ע''ב אם חזקה מעיקרא וחזקה של עכשיו שווות או אם חזקה מעיקרא הוא חזקה. אם חזקה מעיקרא חזקה נראה כי זו תחול במקרה זה על של נסכא דר' אבא כי היינו אומרים חזקת ממון תלך לאדם הראשון שממנו האובייקט נתפס.
כוונתי היא
ברצוני להציע כי מה רב ואת שמואל אמרו על נסכא דרבי אבא (גוש המתכת של ר' אבא) בדיוק כמו הגמרא בבבא מציעא דף ק'. הם אמרו שהוא זוכה בו והגמרא בבא מציעא בראשונה שואלת, ליחזי ברשות דמאן קיימא ("בואו לראות של איזה תחום הוא נמצא.") מכך אנו רואים שאנו מסתכלים קודם כל איפה הוא עכשיו רק אם זה לא עובד אז נלך לפי הבעלים הראשונים. [וזה אינו כנגד הגמרא בנידה ב: על חזקה מעיקרא להיות חזקה בגלל שחזקה של כסף הוא שונה מאשר חזקה על איסור והיתר]. אז מדוע רשב''ם אומר שהסיבה של רב ושמואל היא בגלל מיגו? תשובה: רשב''ם הוא פוסק כמו סומכוס. עכשיו זה תלוי בגרסה בבבא מציעא ק. אם הגרסה הנכונה היא "הא מני סומכוס" אז סומכוס מסכים כי אנו מסתכלים על התחום שבו החפץ הוא עכשיו. רק אם זה לא עוזר, אז אנחנו מסתכלים מי המרא קמא. אבל אם הגירסה היא "אלא הא מני סומכוס", אז סומכוס אומר גם כאשר קיימת הוחכה של תחום הנוכחי עדיין ממון המוטל בספק חולקים אז הוא היה צריך מיגו. הבעיה עם זה היא שהרשב''ם מחזיק השיטה שהגרסה הראשונה שציינתי נכונה. לכן אנחנו צריכים ללכת לנידה דף ב: ואת תוספות שיש שם. יש דעה שחזקה מעיקרא וחזקה דהשתא שוות. אז הנה יש לנו בנסכא דרבי אבא מרא קמא ואת חזקת הרשות שאמורה להיות שווות חוץ מזה שהמיגו הופך את המשקל של ראיות כלפי אותו האדם שתפס את נסכא
