What happens if one takes less that 1/50 of Truma? [Truma is the part of crops of wheat that goes to the priest]. Or less than 1/10 of Maasar? [Maasar is the 1/10 that goes to the levi from wheat or other kinds of grain and olives and grapes.]
The Mishna says המפריש מקצת תו''ם מוציא ממנו תרומה עליו אבל לא למקום אחר ר' מאיר מוסיף אפילו למקום אחר.
One who separates a little bit of truma and maasar takes truma from it but not for another place.
The Rambam says two things about this that look contradictory. He says in law 6 that it is truma. Then in law 7 he says one needs to separate truma from it [from the little bit he separated].
Rav Shach brings this down in his Avi Ezri and he explains it somewhat along the lines of the R. Shimshon.
I think that the way the Rambam must have been looking at this is that from the Torah one grain exempts the entire wheat stack. So the entire wheat stack is considered to no longer have truma in it. But the little he took needs itself to be fixed because there is an obligation from the words of the scribes to take at least 1/50.
This is just one small thought I had about this. But there are still a lot of issues.
The main idea I am thinking is that the sages hold אין ברירה and if they would apply that to the whole wheat stack then it would be not fixable. So they did not what the press the point about the whole whet stack.
In any case R. Shimshon brings the Yerushalmi that that whole mishna is referring to a case when the owner is intending to separate the entire amount afterwards.
הר''ש (רבינו שמשון) מביא את הירושלמי שקובע שהמשנה בתרומה בפרק הרביעי היא מקרה שבכוונתו להפריד יותר. הר''ש כותב כשהוא אינו מתכוון להפריד יותר, החלק שהוא הפריד הוא טבל ואינו משתייך לקטגוריה של תרומה בכלל.
) מסכת תרומה פרק ד'. המשנה בתרומה כותבת, המפריש מקצת תרומות ומעשרות מוציא ממנו תרומה עליו אבל לא למקום אחר. לפי ר' מאיר אף מוציא ממנו תרומה על מקום אחר. הרמב''ם ה' תרומות פרק ג' ה''ו כתב אם הוא מפריד 1/61 מה שהוא הפריד הוא תרומה, ואז הוא הולך לקחת את הסכום הנותר כי הוא צריך להשלים את האחוז הנכון [שני אחוזים, היינו אחת חלקי חמישים]. ובהלכה ז' כאשר אחד מפריד כמות חלקית של התרומה הוא צריך לקחת תרומה ממנה, מן התבואה שהיא מופרדת. אם משנה הזאת רק היתה מדברת על מעשר הכל יהיה פשוט. ואם היא רק היתה מדברת על תרומה, הכל יהיה גם פשוט. מה שמקשה עלי להבין את זו הוא העובדה שהיא מכניסה את שניהם יחד. נניח שדיברנו רק על מעשר. ובמקום שהוא היה צריך להפריד עשירית אחת, הוא הפריד אחד חלקי עשרים. ויש לנו העיקרון אין ברירה [לדעת החכמים]. העיקרון הזה קובע למשל אם שני בנים של עובד אלילים יורשים את עושרו. אבל בן אחד הפך לגר. אם הדין הוא שיש ברירה, אז הוא יכול להגיד לבן השני, "אתה יכול לקחת את האלילים, ואני אקח את הנכס הנשאר." ועל ידי זה היה מתגלה כי גם בהתחלה, האלילים נפלו לחלק של הבן העובד אלילים והגר יכול לקחת חלק שלו. אבל אם אין ברירה לאחור [שזאת דעת ר' מאיר], אז הוא לא יכול לעשות זאת. הוא יצטרך לקחת חלק שווה עם הבן השני, ואז האלילים הנופלים לחלק שלו הוא יצטרך להרוס. כך גם במקרה שלנו. אם סוברים שיש ברירה, אז זה יהיה פשוט לומר שהוא לוקח עוד אחד חלקי עשרים, ואת ערימת הדגן הוא מתוקנת. אם אין ברירה אז ברור כי ערימת התבואה מעורבבת עם טבל וחולין. ולא תהיה שום דרך פיזית לתקן אותה אם רק דיברנו על תרומה, אז גם יהיה ברור לגמרי. החוק של התורה הוא חיטה אחת פוטרת כל הכרי. (אפילו גרגר אחד מתקן את הערימה כולה .נראה לי שכוונת הרמב''ם היא זאת. שני ההלכות הן ומן השיעור שמחוייב מדברי סופרים (אחת חלקי חמישים) אבל מן התורה חיטה אחת פוטרת את כל הערימה. ולכן מה שלקח הוא תרומה אבל מדרבנן הוא מחוייב להפריש תרומה על מה שלקח (האחת חלקי ששים אחת). היינו מדרבנן הפרשה של תרומה פחות מן השיעור המחוייב היא דומה להפרשה של מעשר פחות מן השיעור המחוייב. וזה בגלל אין תורמים תרומות ומעשרות לחצאין. היינו שההפרשה אינו חלה בכלל. [במעשר זה דאורייתא ובתרומה זה דרבנן.] וזה אינו תלוי בדין אין ברירה שאם היה תלוי בזה אז אין שום עיצה שהייתה מועילה לתרומה בגלל ש חולין וטבל היו מעורבים בערימה.
I am not anywhere near to any idea how to deal with the approach of R. Shimshon right now. jut off hand I would say it can fit with what i wrote up above--but I have to think about that.
The Mishna says המפריש מקצת תו''ם מוציא ממנו תרומה עליו אבל לא למקום אחר ר' מאיר מוסיף אפילו למקום אחר.
One who separates a little bit of truma and maasar takes truma from it but not for another place.
The Rambam says two things about this that look contradictory. He says in law 6 that it is truma. Then in law 7 he says one needs to separate truma from it [from the little bit he separated].
Rav Shach brings this down in his Avi Ezri and he explains it somewhat along the lines of the R. Shimshon.
I think that the way the Rambam must have been looking at this is that from the Torah one grain exempts the entire wheat stack. So the entire wheat stack is considered to no longer have truma in it. But the little he took needs itself to be fixed because there is an obligation from the words of the scribes to take at least 1/50.
This is just one small thought I had about this. But there are still a lot of issues.
The main idea I am thinking is that the sages hold אין ברירה and if they would apply that to the whole wheat stack then it would be not fixable. So they did not what the press the point about the whole whet stack.
In any case R. Shimshon brings the Yerushalmi that that whole mishna is referring to a case when the owner is intending to separate the entire amount afterwards.
הר''ש (רבינו שמשון) מביא את הירושלמי שקובע שהמשנה בתרומה בפרק הרביעי היא מקרה שבכוונתו להפריד יותר. הר''ש כותב כשהוא אינו מתכוון להפריד יותר, החלק שהוא הפריד הוא טבל ואינו משתייך לקטגוריה של תרומה בכלל.
) מסכת תרומה פרק ד'. המשנה בתרומה כותבת, המפריש מקצת תרומות ומעשרות מוציא ממנו תרומה עליו אבל לא למקום אחר. לפי ר' מאיר אף מוציא ממנו תרומה על מקום אחר. הרמב''ם ה' תרומות פרק ג' ה''ו כתב אם הוא מפריד 1/61 מה שהוא הפריד הוא תרומה, ואז הוא הולך לקחת את הסכום הנותר כי הוא צריך להשלים את האחוז הנכון [שני אחוזים, היינו אחת חלקי חמישים]. ובהלכה ז' כאשר אחד מפריד כמות חלקית של התרומה הוא צריך לקחת תרומה ממנה, מן התבואה שהיא מופרדת. אם משנה הזאת רק היתה מדברת על מעשר הכל יהיה פשוט. ואם היא רק היתה מדברת על תרומה, הכל יהיה גם פשוט. מה שמקשה עלי להבין את זו הוא העובדה שהיא מכניסה את שניהם יחד. נניח שדיברנו רק על מעשר. ובמקום שהוא היה צריך להפריד עשירית אחת, הוא הפריד אחד חלקי עשרים. ויש לנו העיקרון אין ברירה [לדעת החכמים]. העיקרון הזה קובע למשל אם שני בנים של עובד אלילים יורשים את עושרו. אבל בן אחד הפך לגר. אם הדין הוא שיש ברירה, אז הוא יכול להגיד לבן השני, "אתה יכול לקחת את האלילים, ואני אקח את הנכס הנשאר." ועל ידי זה היה מתגלה כי גם בהתחלה, האלילים נפלו לחלק של הבן העובד אלילים והגר יכול לקחת חלק שלו. אבל אם אין ברירה לאחור [שזאת דעת ר' מאיר], אז הוא לא יכול לעשות זאת. הוא יצטרך לקחת חלק שווה עם הבן השני, ואז האלילים הנופלים לחלק שלו הוא יצטרך להרוס. כך גם במקרה שלנו. אם סוברים שיש ברירה, אז זה יהיה פשוט לומר שהוא לוקח עוד אחד חלקי עשרים, ואת ערימת הדגן הוא מתוקנת. אם אין ברירה אז ברור כי ערימת התבואה מעורבבת עם טבל וחולין. ולא תהיה שום דרך פיזית לתקן אותה אם רק דיברנו על תרומה, אז גם יהיה ברור לגמרי. החוק של התורה הוא חיטה אחת פוטרת כל הכרי. (אפילו גרגר אחד מתקן את הערימה כולה .נראה לי שכוונת הרמב''ם היא זאת. שני ההלכות הן ומן השיעור שמחוייב מדברי סופרים (אחת חלקי חמישים) אבל מן התורה חיטה אחת פוטרת את כל הערימה. ולכן מה שלקח הוא תרומה אבל מדרבנן הוא מחוייב להפריש תרומה על מה שלקח (האחת חלקי ששים אחת). היינו מדרבנן הפרשה של תרומה פחות מן השיעור המחוייב היא דומה להפרשה של מעשר פחות מן השיעור המחוייב. וזה בגלל אין תורמים תרומות ומעשרות לחצאין. היינו שההפרשה אינו חלה בכלל. [במעשר זה דאורייתא ובתרומה זה דרבנן.] וזה אינו תלוי בדין אין ברירה שאם היה תלוי בזה אז אין שום עיצה שהייתה מועילה לתרומה בגלל ש חולין וטבל היו מעורבים בערימה.
I am not anywhere near to any idea how to deal with the approach of R. Shimshon right now. jut off hand I would say it can fit with what i wrote up above--but I have to think about that.
