) שבועות מ''ג ע''ב וב''מ פ''א ע''ב. קושיה על תוספות בשבועות מ''ג ע''ב וב''מ פ''א ע''ב. בקיצור, תוספות הוא שואל שתי שאלות על רבינו חננאל שיכולות להיות מיושמות על רש''י. אבל תוספות לא רוצה לשאול על רש''י. אז המהרש''א נותן תשובה מדוע שאלה אחת יכולה להיות יותר רלוונטית לרבינו חננאל. אבל הרעיון של המהרש''א חל באותה המידה על רש''י. הרעיון הבסיסי הוא זה. שמואל אומר שאם מלווה לקח משכון ואיבד אותו, הוא מאבד את כל ההלוואה. הגמרא שואלת, זה לא נראה כמו רבי אליעזר ולא רבי עקיבא. המחלוקת היא כך: רבי אליעזר אומר שהוא לוקח שבועה ואינו מאבד שום דבר. רבי עקיבא אומר שהוא מאבד את השווי של המשכון. בגרסה שלנו והגרסה של רש''י, הגמרא עונה: שמואל הוא כאשר המלווה לא מפרש, והמחלוקת בין רבי עקיבא ורבי אליעזר היא כאשר הוא מפרש. רבינו חננאל מהפך את זה: היינו שמואל הוא כאשר הוא מפרש, ורבי אליעזר ורבי עקיבא הם כאשר הוא לא מפרש. הגמרא בבבא מציעא פא: בנימה רלוונטית מנסה לקבל תוצאה שהמשנה שם יכולה להיות כמו שניהם, (רבי אליעזר ורבי עקיבא), ולא יכולה לעשות את זאת. המשנה שם אומרת: המלווה הוא שומר שכר ביחס למשכון. זה טוב לרבי עקיבא, אבל לא לרבי אליעזר. אז תוספות שואלים אם רבינו חננאל נכון, אז המשנה בבבא מציעא היא דעת של כולם וזה כאשר הוא מפרש כמו שמואל. השאלה של המהרש''א היתה שאותה שאלה חלה על רש''י כשהוא לא הסביר כמו שמואל. שאלה נוספת של תוספות על רבינו חננאל. רבי אליעזר לוקח זינוק יותר מדאי גדול. כאשר המלווה לא מסביר את הכל, אז הוא מפסיד את כל החוב, וכאשר הוא אינו מסביר הוא אינו מפסיד כלום. מהרש''א אומר הנקודה האחרונה של תוספות זו הסיבה שהתוספות לא שואלים את השאלה הראשונה שלהם על רש''י. השאלה שלי היא אותה הנקודה המדויקת חלה על רש''י. כלומר: המהרש''א הציע שתוספות חושב שאם זה נכון שהגרסה הוא כמו רש''י, אז רבי אליעזר עשוי לעשות רק צעד. אם המלווה מפרש אינו מפסיד כלום, וכאשר הוא אינו מסביר, אז המשכון כנגד שיווי ההלוואה המדויק. השאלה שלי היא אותה תשובה עובדת אפילו טוב יותר לרבינו חננאל. הוא לא מאבד שום דבר כשהוא לא מפרש, ורק כנגד ההלוואה כשהוא מפרש. בפירוט יותר: השאלה שלי על תוספות ומהרש''א היא זאת: המהרש''א אומר שאנחנו יכולים לומר מתי הגמרא אומרת שרבי אליעזר ורבי עקיבא מסכימים עם שמואל שזה אומר שכל אחד עושה צעד אחד מעמדת המוצא שלהם צעד אחד יותר קדימה. השאלה שלי היא שזה עובד גם לרבינו חננאל. כלומר, כאשר הוא מסביר שרבי אליעזר עולה צעד אחד לומר שלגבי ההלוואה, המשכון מקביל רק לשוויו. וכשהוא לא מסביר ומפרש, אז המשכון לא קשור להלוואה בכלל. אבל לרש''י זה לא יעבוד. כשהוא לא מסביר ומפרש את זה, המשכון מקביל לשוויו, אבל כשהוא מסביר שהמשכון כנגד ההלוואה, אז הוא לא קשור להלוואה בכלל.
) מחלוקת בין רש''י ואת רבינו חננאל. שאלת הגמרא המקורית הייתה זאת: האם יש מחלוקת בין שמואל לבין רבי עקיבה ורבי אליעזר? גמרא משיבה אין. האחת היא כאשר המלווה הסביר והמקרה השני הוא כאשר הוא לא עשה את זאת. רש''י אומר במקרה של שמואל הוא כאשר הוא לא עשה זאת.
זה הגיוני לומר שרבינו חננאל התכוון כי הגמרא לא השתמשה במילת "מלווה" כי זה לא הגיוני עבור המלווה להסביר שהמשכון הוא עבור ההלוואה כולה אם כי להחליש את עמדתו.
אני המצביע על כך שהגמרא עלתה חזרה למיקום המקורי שלה על פי תוספות ואת הרי''ף. אז עכשיו הגמרא מבינה שאת עמדתה המקורית זו הגיוני. והעובדה הפשוטה היא על פי הרעיון הזה כי רבינו חננאל הוא כאשר הלווה דיבר, רש''י הוא כאשר המלווה דיבר. אנחנו יוצאים עם המסקנה המצטיינת והמדהימה שאין ויכוח. אם הלווה דיבר, אז הגדיל את כוחו ולכן אם המלווה איבד את המשכון זה נערך על ההלוואה כולה. אם המלווה דבר, אז זה היה הוא שהגדיל את כוחו ואת המשכון נערך רק על פי ערך כספי שלו. בנוסף לזה, על פי מה שכתבתי לפני כן כי המקרים בבבא מציעא ק''ד ובשבועות מ''ד שונים גם זה עשוי לעשות את ההבדל. כלומר: שבועות הוא כאשר המשכון אבד ואת הגמרא בבבא מציעא ק''ד היא כאשר ההלוואה לא שולמה בחזרה ולכן מלווה יכולה ללכת אחרי כל המשכון. היציאה בעקבות המשכון כולו עשויה להיות כשזה היה המלווה שדבר. המקרה בשבועות הוא כאשר הלווה דיבר. וכך שני אלה בהסכמה. והרעיון הזה כי הגמרות במקומות שונים מסכימות בהחלט אקסיומה התחלתי של תוספות. זה עשוי לעזור לנו מבחינת ראש החודש גם. שהשני גמרות בראש השנה וסנהדרין ע' ע''ב נראות שלא בהסכמה. הגמרא בסנהדרין נראה שיום ראש החודש אינו תלוי בסנהדרין ודעה אחת בתוספות זה אומר שמולד למרות שאתה לא יכול לראות אתו בפועל ראש חודש. הגמרא בראש השנה הופך את הכל וברור שהכל תלוי ביכולת לראות את הלבנה . כדי לפתור בעיה זו אפשר לומר ההבדל הוא כאשר קיים ישיבת הסנהדרין או לא.
ברוך השם. אני חושב שאני מצאתי דרך כלשהי להבין תוספות ואת מהרש''א על בבא מציעא פ''ד ושבועות דף מ''ג ע''ב. הייתי רוצה להביע את הרעיון הבסיסי ולאחר מכן להיכנס לפרטים בעזרת השם. אני חושב תוספות והמהרש''א קרוב לוודאי שכבר הבינו מה שאמרתי על רבינו חננאל כי במקרה שלו זה לא רק שהוא משנה המקרה של מפרש אלא גם מיהו מפרש. אפשר לקחת את זה כנתון, ואקסיומה. רעיון זה כשלעצמו לא עוזר בהתחלה. אבל הבה נחשוב מה ההשלכות הן. נניח רבינו חננאל אומר שהמקרה של שמואל הוא כאשר הלווה הוא מפרש. בהתחלה זה לא נראה שיחול שינוי משמעותי. אבל זה משנה משהו חיוני. כלומר זה. כי שמואל הוא כאשר הלווה הוא מפרש המשכון הוא עבור כל הלוואה. המקרה של רבי עקיבא הוא כאשר הלווה לא מסביר כלום. אז מה קורה אם המלווה הוא מפרש? זה יהיה אותו הדבר כמו לא הסביר שום דבר. רבי אליעזר היה אומר שהוא מקבל את ההלוואה כולה. זה אותו דבר של קפיצה של שני שלבים שתוספות לא אוהבים. אבל לרש''י הדברים שונים. המקרה של רבי עקיבא ורבי אליעזר הוא כאשר המלווה הוא מפרש. ואז שמואל הוא כשהוא לא מפרש. אז מה קורה אם הלווה הוא מפרש לרש''י? אפילו רבי אליעזר היה מודה שזה לא אותו בדבר כמו אם אף אחד לא אמר כלום. במקום זאת החוק יחזור לרבי עקיבא כי סכום שהמשכון היה שווה לא צריך לפרוע אל המלווה. לכן אין קפיצה של שני שלבים שתוספות לא אוהבים. ולכן דעתו של רש''י יוצאת טוב יותר מאשר רבינו חננאל
